כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

נזיר מ"ד (ע"א) - לימוד מקל וחומר

נזיר מ"ד (ע"א):

משנה שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרין והיוצא מן הגפן אינו סותר חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו וטומאה ותגלחת הותרו מכללן בתגלחת מצוה ובמת מצוה וחומר בטומאה מבתגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים ואין חייבין עליה קרבן: גמרא וטומאה לא תותר מכללה ק"ו מיין ומה יין שאינו סותר לא הותר מכללו טומאה שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה ת"ל לאביו ולאמו לא יטמא לאביו ולאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה מה טומאה שהיא סותרת הותרה מכללה יין שאינו סותר אינו דין שיותר מכללו אמר קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות ויין יסתור את הכל ק"ו מטומאה מה טומאה שהותרה מכללה סותרת את הכל יין שלא הותר מכללו לא כ"ש שיסתור אמר קרא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו טומאה סותרת ואין היין סותר והתגלחת תסתור את הכל ק"ו מטומאה ומה טומאה שלא עשו בה מטמא כמיטמא סותרת את הכל תגלחת שעשו בה מגלח כמתגלח אינו דין שתסתור את הכל אמר קרא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו טומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותרת את הכל וטומאה נעשה בה מטמא כמיטמא ק"ו מתגלחת ומה תגלחת שאינה סותרת אלא שלשים עשה בה מגלח כמתגלח טומאה שהיא סותרת את הכל אינו דין שנעשה בה מטמא כמיטמא אמר קרא וטמא ראש נזרו למטמא ראש נזרו ותגלחת לא נעשה בה מגלח כמתגלח ק"ו מטומאה ומה טומאה שהיא סותרת את הכל לא עשו בה מטמא כמיטמא תגלחת שאינה סותרת אלא שלשים יום לא כל שכן שלא נעשה מגלח כמתגלח אמר קרא תער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעבור הוא ולא יעבור לאחר ותגלחת לא תותר מכללה ק"ו מיין ומה יין שאינו סותר לא הותר מכללו תגלחת שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה אמר רחמנא ראשו ואמר רחמנא זקנו ותגלחת לא תסתור כלל קל וחומר מיין ומה יין שלא הותר מכללו אינו סותר תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור בעינן גידול שער והא ליכא ויין יסתור שלשים יום ק"ו מתגלחת ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת יין שלא הותר מכללו אינו דין שיסתור מידי הוא טעמא אלא משום גידול שער גבי יין הא קאים שערו:

המשנה הראשונה בפרק, ומשנתנו, פותחות באותן מילים:

שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן.

המשנה עצמה מבארת ומפרטת שלשה מינים אלו הן במשניות הקודמות שבפרק והן במשנה זו.
אפשר להקשיב ולשמוע הד קולה של המימרא:

הלכות למשה מסיני משוקעות במשנה.

ייתכן שהדרך לזיהוי משניות אלו היא ביטויים שחוזרים על עצמם ומבוארים על ידי המשניות עצמן.
דבר זה מלמד על קדמוניותה של המשנה. על כן בחרדת קדש אנו ניגשים לביאור המשנה על פי הגמרא.
מדברי המשנה עולה, שלכל מין יש חומרא וקולא. אמירה זו כבר משייכת את המשנה להנהגת קל וחומר. על כן הגמרא מנסה ללמוד בקל וחומר ממין על חבירו ודוחה על פי דרשות ופסוקים.
לטומאה חומרא וקולא:

חומרא שסותרת הכל וקולא שהותרה מכללה

לתגלחת חומרא וקולא:

חומרא (ביחס לגפן) שסותרת וקולא שהותרה מכללה, וביחס לטומאה הקולא היא שסותרת ל' יום.

ליוצא מן הגפן חומרא וקולא:

חומרא שלא הותרה מכללה קולא שאינה סותרת כלל

בגמרא הוסיפו שטומאה נעשה בה מטמא כמיטמא, משא"כ בתגלחת וביוצא מן הגפן.
נזיר נקרא בתורה קדוש. קדושתו מתבטאת בגידול פרע שיער ראשו ובאיסור טומאה למתים (במדבר ו'):

(ה) כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו:
(ו) כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא:
(ז) לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על ראשו:
(ח) כל ימי נזרו קדש הוא לה':
(ט) וכי ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו:

איסור שתיית יין אינו נובע מקדושתו של הנזיר אלא מריחוקו מן הדין. כך אמרו בזוהר (נשא דף קכ"ז):

ענבים, אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה, ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא... ורזא דמלה (שופטים יג ה) נזיר אלהי"ם אקרי, ולא נזיר ה', פריש מדינא כלא.


יין ושיכר קשורים למידת הדין. אפשר להטעים הדבר בזה ששתיית יין ושיכר גורמים שהטבע משתלט על האדם והאדם אינו שולט במציאות. זוהי בחינת הכרח שהוא נכנס אליה וזו בחינת דין, שההכרח בא ממידת הדין. (עי' במבוא לקל וחומר).
על כן איסור יש בשתיית יין לנזיר. אבל אינו סותר נזירותו שכן אינו פוגע בקדושה ולא נאמר "קדוש" לנזיר, בקשר לשתיית יין ושיכר.
יחד עם זה לא הותר יין מכללו, שכן מקור איסורו, גבוה מעל גבוה במידת החכמה, שהיא עליונה יותר ממקור המצוה לשתות יין, במקום שנצטווה.
האיסורים הנובעים מן הקדושה של הנזיר הם הותרו מכללן אף כי סותרים הם את נזירותו.
הסתירה באה משום הפגיעה בקודש שהיא אכן סותרת למציאות הנזירות. לא יכול להיות נזיר טמא או מגולח. זו סתירה הסותרת את הנזירות. יחד עם זה כשהנזיר נפגש עם סיבוכי החיים כמת מצוה או נזיר מצורע לא יוכל להישאר בפרישותו ובנזירותו. אי אפשר לחיות חיים אידיאליים של קדושה ולפגע בקדושת החיים והמתים וכן אי אפשר להיות מצורע ולהישאר קדוש, בלא התייחסות לדרך בה מיטהרים מן הצרעת. על כן הותרו מכללן טומאה ותגלחת.
הקולות והחומרות של שלשה מיני איסור נזיר מובנות בעצם האיסורים ובדרשת הפסוקים ועל כן נדחה הלימוד מקל וחומר ליתן של זה בזה ושל זה בזה.




-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.