כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

קידושין פ"ב (ע"ב) פרנסה שלא בצער - לימוד מקל וחומר


מהדורה תניינא של הלימוד. למהדורה קמא לחץ כאן.

קידושין פ"ב (ע"ב):

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי שנאמר עונותיכם הטו.

הבהמות והחיות מקורן ב"חמש גבורות" עי' שער המצוות פרשת שמיני.
שייכות הן להנהגת הטבע שהיא הנהגת הדין. בחי' עיגולים (עי' מוסר הקדש יושר ועיגולים).
מצד הטבע לא באה הפרנסה בצער. חלק הוא מחוקי הטבע המעניק לעולם מקורות פרנסתו. החיות באו לשמש האדם על מנת שיהיה פנוי לעבודת השם ולעסוק במושכלות. הבהמות בחי' ב"ן שהוא דין והאדם מ"ה שהוא רחמים.
המלאכות הבאות ליישובו של עולם לא היו באות לעולם אם היה האדם נשאר בגן עדן. עי' מהר"ל תפא"י פ"א. האדם בגן עדן ראה מסוף העולם ועד סופו ואף היה מסוף העולם ועד סופו (ואפי' בחללו של עולם) פרנסתו הייתה מצויה באילנות גן עדן, ודעתו הייתה צריכה להיות שלא לקלקל עולמו של הקב"ה.
החטא הוריד את האדם ממדרגתו, ונצרך הוא למלאכות העוסקות ביישובו של עולם על מנת להביא העולם לצורתו המקורית ולחדש ימיו כקדם (כאדה"ר שהיה מקדם לגן עדן).
הקל וחומר הוא אפוא שאם החיות שהן בהנהגת הדין מתפרנסות שלא בצער וזוכות לבחי' רחמים, האדם שביסודו אינו צריך להתפרנס בצער והוא במידת הרחמים, בודאי שפרנסתו צריכה להיות מונחת לו בטבע.
אלא שהחטא גרם שירד האדם ממדרגתו למטה ממדרגת בהמה ומתפרנס בצער. דומה הדבר לכל מציאות עליונה שכשיורדת היא ממעלתה, הרי היא יורדת למטה למטה ונמוכה היא יותר מאלה שהן ביסודן במדרגה נמוכה ממנה.
כך נאמר על עם ישראל כשעולים עולים עד לכוכבים וכשיורדים יורדים עד לעפר ולמטה מזה.




-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.