כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

שבת (קמ"ח ע"ב) - לימוד מקל וחומר


הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק.

שבת קמ"ח (ע"ב):

תנן לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת.

משנה ביצה ל"ו (ע"ב):

כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביו"ט ואלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין ואלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשר כל אלו ביו"ט אמרו קל וחומר בשבת אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד.

קדושת שבת חמורה מקדושת יו"ט והביטוי לכך הוא איסורי מלאכה וחיוב הענש עליהם. בשבת יש יותר איסורים ועונשם חמור משל יו"ט.
לעומת זאת השמחה גדולה יותר ביו"ט מאשר בשבת שלא נצטוינו בה בשמחה.
על כן יו"ט נחשב בחינת "קל" להיותו בשמחה יתירה ואילו השבת נחשבת בחי' "חומר" משום קדושתה החמורה.
וזה לשון שער הכוונות ב"ענין השינויים שבין יו"ט לשבת":

... טעם השינוי והחילוק שיש בין שבת ליו"ט והוא כי ב' בחינות הם הא' הוא בערך המוחין בעצמם והב' הוא בערך ז"א המקבל אותם. בבחי' הא' שהוא בערך המוחין בעצמן ודאי שיותר קדושה יש בשבת מביו"ט לפי שהשבת נקראת קדש כמו שאמר "ושמרתם את השבת כי קדש היא"... ולכן קדושת שבת חמורה מאד על קדושת היו"ט...
אמנם בבחי' הב' שהיא בחי' הז"א עצמו המקבל המוחין יש לו יתרון ביו"ט מבשבת וז"ס טעם ושמחת בחגך ומחויבים אנחנו לשמוח ביו"ט יותר מבשבת.

על כן דרשו קל וחומר שאם ביום טוב שהוא קל אין מקדישין ולא מעריכין אף כי קדושתו ואיסורו קל יותר, קל וחומר לשבת שחמורה היא, שאין מקדישין ולא מעריכין וכו' בה.




-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.