כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

עירובין י"ג (ע"ב) - לימוד מקל וחומר


הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.

עירובין י"ג (ע"ב):

אמר רבינא אני אדון ואטהרנו, ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור שרץ שאין ממית ומרבה טומאה לא כל שכן? ולא היא, מעשה קוץ בעלמא קעביד.

בספר "דובר צדק" לרבי צדוק הכהן מלובלין (אות ח') נאמר:

וענין דברי רבינא כי נחש ושרץ הם ב' ראשי הטומאות של לא תרצח ולא תנאף שהם ראשים לכל העבירות ומדות רעות כידוע.

ברורה כוונתו שהנחש הוא שרש דלא תרצח והשרץ שרש דלא תנאף. לא תרצח הוא מדת הדין ולא תנאף נובע מחסד כמו שכתוב "חסד הוא" על עריות.
הנחש אם כן הוא במידת הדין והשרץ במידת החסד, דלעומ"ז (דלעומת זה).
על כן אמר רבינא שאם הנחש שבמידת הדין, והוא מרבה טומאה בעולם ומ"מ בעצמו טהור ק"ו לשרץ שבמידת החסד ואינו מרבה טומאה שיהיה טהור.
ודוחה הגמ' "ולא היא מעשה קוץ בעלמא קעביד" והיינו שאין הנחש מקור לטהר את השרץ שכן אינו נחשב למרבה טומאה. לא הנחש ממית אלא רק עושה מעשה קוץ בעלמא והמיתה אינה מתייחסת אליו. אין הנחש פועל מתוך דעת והטומאה שייכת אלא במי שיש בו דעת1. "דעת – זה סדר טהרות" (עפ"י "דובר צדק" שם).
עצם ענין טהרת השרץ נראה פשוט שהתורה ניתנה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, ואם כן בכל דבר ודבר יש בחינות של טומאה ויש בחינות של טהרה ואזלינן בתר רובא (עי' ירושלמי פ"ד סנהדרין2) אם רב הפנים הם של טומאה או של טהרה.
הענין לטהר את השרץ הוא למצוא צדדי טהרה שבו ולהרבות צדדי טהרה בעולם. זו המידה של חיפוש צדדי זכות ולימוד סנגוריה על ישראל. ומה שדוחה הגמ' דברי רבינא, נראה שהכוונה לומר שהנחש אינו ראוי להוסיף צדדי טהרה בעולם, ולא הוא המקור לטהרת השרץ.

ועיין עוד בדברי ר' צדוק הכהן מלובלין בספר תקנת השבין (אות ט"ו דף פ"א:) שכתב שאף שנדחו לכאורה דברי רבינא שהנחש מעשה קוץ בעלמא קעביד והיינו שאינו בעל בחירה, כאדם החוטא, והנחש נשלח וביאור "מעשה קוץ":

שנוקב על ידי האדם הנוקב בו והוא מה שאמרו בבראשית רבה אתם עשיתם אותו רע

והוסיף שם שאף שנדחו דברי רבינא:

נסדרו דברי רבינא בגמרא וידוע שאפי' הסלקא דעתך דגמרא וההוה אמינא הנדחה היא אמת גם כן... לעתיד כשיבוער רוח הטומאה מהארץ יישארו טעמי הטהרה שלו לבדם ושרש ויסוד כל אותם טעמים הוא הטעם שגילה רבינא דכל הטומאות נמשכות מזוהמת הנחש ומשכא דחויא שבו נתלבשו גופות בני אדם בעוה"ז בכותנות העור הגופני המלא זוהמא, ואם הנחש עצמו טהור לפי שעושה רק מעשה קוף והוא כגרזן ביד החוצב לעתיד יתגלה כי גם כל מעשינו המה רק כגרזן ביד החוצב שהם סדורים ובאים מששת ימי בראשית ועל ידי זה כשלג ילבינו.

הרי שהקל וחומר נשאר אמיתי, שאפילו שהנחש שהוא שרש הרע בעולם והוא שרש החטאים ומקורם הראשון, יש בו טהרה ואינו טומאה גמורה, קל וחומר לשרץ ולכל הטומאות הבאות ממנו שיש בהם צדדי טהרה. לעתיד רק סימני הטהרה יפעלו את פעולתם לטובה ויעביר הקב"ה רוח טומאה מן הארץ והנהגת החסד תופיע בעצמתה לטהר את העולם.






1 ובכך יש ליישב מסוגיא דב"ק שם משמע שהנחש מזיק או מצד הנאה או שיש כוונה להיזקו. עיי"ש ברב"א סוף פ"ק דב"ק.
2 "מה טעם וידבר ה' אל משה אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני היאך היא ההלכה אמר לו אחרי רבים להטות רבו המזכין זכו רבו המחייבין חייבו כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור מיניין ודגל"ו"







-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.