כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

פסחים ח' (ע"ב) - לימוד מקל וחומר


פסחים ח' (ע"ב):

כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה (שמות לד) ולא יחמוד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה והלא דברים ק"ו ומה אלו שדרכן לזוק אינן ניזוקין בני אדם שאין דרכן לזוק על אחת כמה וכמה.

ופרש"י ד"ה "כלפי שאמרה תורה":

מתוך שאמרה תורה כך אנו למדים שהבטיחו הכתוב שלא יוזק ממונו וכל שכן גופו דאין דרכו לזוק דאדם אית ליה מזלא ואינו מהיר להיות ניזק בגופו.

לשון רש"י "דאדם אית ליה מזלא" מקורו בב"ק ב' (ע"ב) "אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח בהמה דלית לה מזלא כתיב כי יגוף" ושם פרש"י:

מזלא - שיש לו דעת לשמור.

אם כן ההבדל בין האדם לבין הבהמה הוא שהבהמה נתונה לחוקי הטבע וחוקי החיים ומצד הטבע החיה טורפת את הפרה והחולדה את התרנגולת, על כן דרכן להיות ניזוקין שכן זו "דרך הטבע"1.
אבל האדם יש בו דעת לשמור גופו ויש לו כח בחירה לשלוט על המציאות כנאמר "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על-הארץ" (בראשית א', כ"ח).
ועי' במבוא לקל וחומר שהחומר הוא בחי' טבע ודין, והדעת והבחירה הם בחינת רחמים. מובן איפוא הקל וחומר אם פרתו ותרנגולתו של אדם נשמרים בעת עליה לרגל אף כי נתונים המה לחוקי הטבע וחוקי החיים, האדם שיש לו בחירה ודעת לשמר עצמו על אחת כמה וכמה שלא יוזק בעלייתו לרגל.






1 אורות הקדש ג' (כ"ה) - טבע העיגולים והיושר – יט: "במה שהעצמות האלהית זורחת בקירוב גדול אין לומר טבע כלל, אפילו טבע רוחני מוחלט. ולכן אין באוזן חוטם פה בחינות עיגולים, רק יושר לבד, רק בההשפעות שנתרחקו הרבה, כמצח ועינים, יש גם עיגולים, כלומר הטבע הרוחני, שהוא מגביל, לעומת החפץ החפשי העליון, המבוע של הרצון המוחלט".
ובאורות (עמ' קמ"ב) כתב הרב: "אי אפשר לאדם להיפרד מדבקות האלקית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה אור ה' אלקי ישראל. אבל אי האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה. על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי, ובכללות התרדמה במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי"".







-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.