כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

פסחים י"ח (ע"א) - לימוד מקל וחומר


פסחים י"ח (ע"א):

... ואימא לטמא את הכלים ולאו ק"ו הוא ומה כלי שמטמא משקה אין מטמא כלי, משקין הבאין מחמת כלי, אינו דין שלא יטמאו את הכלים. ואימא כי לא מטמאו משקין הבאין מחמת כלי אבל משקין הבאין מחמת שרץ ה"נ דמטמאו משקין הבאין מחמת שרץ מי כתיבי ולאו מקל וחומר קאתי ומה משקין הבאין מחמת כלי מטמאין, משקין הבאין מחמת שרץ לא כל שכן, דיו לבא מן הדין להיות כנדון.

הטומאה נבחנת כדין שהרי כל עניינה היא להרחיק את האדם מן הקדש והמקדש. על כן ככל שהטומאה חמורה יותר כך היא נבחנת כדין קשה יותר. ככל שמתרחקים ממקור הטומאה כך היא קלה יותר. הן כך אנו מדרגים: "טומאה קלה" ו"טומאה חמורה". על כן מתאים שדיני טומאה יילמדו בקל וחומר.
הגמרא מבארת דברי ר' יוסי ורבי שמעון שאמרו על טומאת משקין:

לאוכלין טמאין לכלים וטהורים.

שלמדו הם מקל וחומר לטהר כלים:

ומה כלי שמטמא משקה, אין מטמא כלי, משקין הבאים מחמת כלי אינו דין שלא ייטמאו את הכלים.

לכאורה יכולים היו לקצר ולומר ומה כלי שאינו מטמא כלי, משקה הבא מחמת כלי אינו דין שלא יטמא כלי, ומדוע הוסיפו "כלי שמטמא משקה".
נראה שרש"י הרגיש בדבר ועל כן פירש:

ומה כלי שטימא את המשקה הזה... משקין אלו שבאין מחמת הכלי אינו דין וכו'...

והיינו שהקל וחומר מתבאר יותר באופן הזה: הכלי טימא משקה, ומכל מקום הכלי אינו מטמא כלי, משקה הזה שנטמא על ידי הכלי אינו דין שלא יטמא כלי וזה מבליט את הקל וחומר.
על כל פנים יסודו של הקל וחומר בטומאה חמורה וטומאה קלה שהחמורה היא הקרובה יותר לאב הטומאה והקלה היא שרחוקה יותר ממקור הטומאה.
בהמשך לומדת הגמרא קל וחומר שמשקין הבאים מחמת שרץ מטמאים:

ומה משקין הבאין מחמת כלי מטמאין, משקין הבאין מחמת שרץ לא כל שכן.

וביאר הר"ח על אתר:

ומה כלי הבא מחמת שרץ מטמא את המשקין דתנינן בתורת כהנים אם כן למה נאמר 'משקה בכל כלי יטמא' מלמד שהכלים מטמאין את המשקה, שרץ שמטמא את הכלי אינו דין שיטמא משקין. וכיון דטומאת משקין מחמת שרץ בק"ו גמר מן הכלי, אמרינן דיו לבוא מן הדין הן משקין הבאין מחמת שרץ להיות כנדון והוא הכלי מה כלי אין מטמא כלי, שאין טומאה עושה כיוצא בה, אף משקין הבאין מחמת שרץ לא יטמאו את הכלי.

שרץ הוא אב הטומאה, והוא מקור טומאת הכלי עליו אנו מדברים. על כן ילפינן שאם משקין הבאים מחמת כלי מטמאין, הבאים מחמת שרץ שהוא מקור טומאת הכלי וחמור יותר ק"ו שיטמאו. אלא שכלי לא יטמאו כיון שדיו לבא מן הדין להיות כנדון שמשקין מחמת כלי אינם מטמאים כלי.





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.