כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

מגילה י"ד (ע"ב) - לימוד מגזירה שוה


מגילה י"ד (ע"ב):

אמר רב נחמן חולדה מבני בניו של יהושע היתה כתיב הכא בן חרחס וכתיב התם בתמנת חרס איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם את תקות חוט השני אמר ליה עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא דאיגיירא ונסבה יהושע ומי הוו ליה זרעא ליהושע והכתיב נון בנו יהושע בנו בני לא הוו ליה בנתן הוו ליה.

וכתב רש"י ד"ה "בן חרחס":

ואף על גב דקרא על בעלה קא מסהיד, מיהו במעשיה כתיב.

במלכים ב' כ"ב, י"ד נאמר:

וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תקוה בן חרחס שמר הבגדים והיא ישבת בירושלם במשנה וידברו אליה.

חז"ל בהקשבתם לדברי הנביאים הבינו שייחוסה של חולדה "בן תקוה בן חרחס" ניתן להידרש.
כיוון שניתנו מילים אלה לידרש, ראויות המה לידרש במידת גזירה שוה, שהיא הנהגת התפארת1.
"בן חרחס" דרשו חז"ל מלשון "חרס" ביטוי שנאמר אצל יהושע (יהושע כ"ד, ל'):

ויקברו אתו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש.

וביאר הרד"ק פסוק זה:

בתמנת סרח - ובספר שפטים בתמנת חרס ושניהם אחד כמו כבש וכשב ורבותינו דרשו בו מהם אמרו סרח שמה ולמה קראה חרס בשביל שנקבר שם יהושע שהעמיד חמה לישראל והחמה תקרא חרס כמו "האומר לחרס ולא יזרח".

המילה חרס פירושה "חמה". ידוע שהחמה שייכת לספירת התפארת2. על כן ראויה מילה זו לידרש בגזירה שוה.
כן כתב בספר הרקאנטי פרשת חקת:

וטעם ביאתם בבית האשה הזונה ושמה רחב כד"א ורחבה ונסבה (יחזקאל מא' ז') וסוד תקות חוט השני (יהושע ב' חי') והבן כל זה וזהו שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאם יי' (ירמיה לא' טז'). רוצה לומר כי המדה הנקראת אחרית דבקה בקו האמצעי על ידי תקות חוט השני. ותקוה הוא מלשון קו ועל כן אמר בבנין ירושלם וקו ינטה על ירושלם (זכריה א' טז') הפך נטה קו לא השיב ידו מבלע (איכה ב' ח') רמז לקו האמצעי המשפיע לירושלים של מעלה. וטעם היות נקרא תפארת ישראל קו.

מכאן שאף המילה תקוה, מבטאת קו אמצעי שהוא בחינת התפארת ועל כן נדרשת בג"ש, מהפסוק תקות חוט השני שנאמר ברחב. "תקות חוט השני" היא תשובה לבקשתה "ונתתם לי אות אמת" שאף בקשה זו דרשוה חז"ל על אות וא"ו שהיא התפארת3.






1 לשון האר"י: "לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".
2 כך לשון הפרד"ס בשער ערכי הכינויים: "חמה הוא התפארת ונקרא כן בסוד "כי שמש ומגן ה' אלוקים". ונראה לנו כי מצד הימין נקרא "שמש צדקה ומרפא בכנפיה". ומצד השמאל נקרא חמה בסוד חמימות האש". ויש להוסיף שמצד התפארת נקראת חרס כדברי חז"ל "חרס זה יעקב" בראשית רבה צ"א (א') ובזהר ח"ג קפ"ט ע"א.
3 זהר ח"א רמ"א: "אמר לון מאי דכתיב (יהושע ב יג) והחייתם את אבי ואת אמי וגו', וכתיב ונתתם לי אות אמת, מאי קא בעאת מנייהו, אמר רבי אבא יאות שאלת, אבל אי שמעת מידי אימא ברי. אמר תו שאלתא, דהא אינון יהבו לה מה דלא בעאת מנייהו, דכתיב את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון וגו', אלא הכי אוליפנא, היא בעאת סימנא דחיי, דכתיב והחייתם את אבי וגו', ואמרה סימנא דחיי לא שרייא אלא באות אמת, ומאי איהו אות אמת, דא את ו', בגין דביה שריין חיין, הכי אוליפנא סימנא דמשה קא בעאת".





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.