כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

יבמות ט' (ע"א) - לימוד מגזירה שוה


יבמות דף ט' (ע"א):

יחיד ונשיא אתיא מצות מצות.

נאמר בפר העלם דבר (ויקרא ד', י"ג):

ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו.

ונאמר בנשיא (ויקרא ד', כ"ב):

אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם.

ונאמר ביחיד (ויקרא ד', כ"ז):

ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם.

פשוט הוא, כיון שבפר העלם דבר של ציבור ההבנה של המילה "מצות" היא דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת כמו שלמדו מ"עליה" מנושא אחות אשתו, כך גם מילת "מצות" בנשיא וביחיד, מתפרשת כמצות אשר זדונן כרת ושגגתן חטאת.
יש להוסיף שלימוד זה ראוי כיוון שפרשיות אלו ניתנו להילמד בגזירה שוה. לא דבר ריק הוא ששלש גזירות שות נלמדות באותו ענין של העבירות עליהן חייבין קרבנות.
נראה פשוט שהנהגת פרשיות אלו, היא הנהגת מידת הרחמים, הממזגת חסד ודין.
מחד יש כאן דין וחיוב לתת דין וחשבון על הוראת טעות ועל עבירה בטעות.
מאידך עצם הקרבן בא לכפר ומקורו הוא מידת הרחמים על ישראל, על הפרט ועל הכלל.
כיון שההנהגה היא הנהגת הרחמים הממזגת חסד ודין, על כן ראויה פרשה זו שתידרש בגזירה שוה שהנהגתה היא הנהגת התפארת הממזגת1.






1 לשון האר"י בג"ש: "לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".







-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.