כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

נידה (י"ט ע"ב) - לימוד מגזירה שוה


הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י.



במשנה (י"ט ע"א) אמרו:

הירוק, עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין, אמר רבי מאיר אם אינו מטמא משום כתם מטמא משום משקה.

והגמ' (י"ט ע"ב) דנה במחלוקת רבנן ור' מאיר ומסקנת הגמ':

אלא הכי קאמר להו (ר' מאיר לחכמים) אלפוה בג"ש כתיב הכא "שלחיך פרדס רמונים" וכתיב התם "ושולח מים על פני חוצות". ורבנן, אדם דן ק"ו מעצמו ואין אדם דן ג"ש מעצמו.

לכאורה קשה מה אמר ר' מאיר לחכמים על שאלתם, כפי ששואלת הגמרא על כל הביאורים הקודמים.
רש"י פרש את הג"ש:

שלחיך - דם נדות השלוח מן האשה.
פרדס רמונים - כפרדס זה שהוא נעול להשתמר כך בנות ישראל נועלות פתחיהן בימי נדותן...

הראשונים הקשו שהרי רק על דם נידה טמא אמרו "שלחיך פרדס רימונים" והלא דם ירוק טהור הוא ורק משום משקה המכשיר לקבל טומאה מטמא ר' מאיר וכיצד לומדים מדם טמא לדם טהור. נדחקו ראשונים בביאור סוגיא זו עי' תוס', רשב"א, ר"ן, מאירי ועוד.

דברי ר' מאיר יתבארו על פי הבנת הזוהר את הפסוק "שלחיך פרדס רימונים".
לשון הזהר (ח"א ס"ג):

פתח רבי יוסי ואמר (ישעיה י') "צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות" האי קרא אוקמוה חבריא אבל האי קרא על כנסת ישראל אתמר "צהלי קולך בת גלים" ברתיה דאברהם אבינו הכי אוקמוה בת גלים כדכתיב (שיר ד') "גל נעול", גלים אינון נהורין1 דמתכנשי ואזלי ועאלין לגווה ומליין לה כדכתיב (שם) "שלחיך פרדס רמונים".

וביאר את הדברים בפרדס רימונים (שער כ"ג, ג'):

וזה פירוש גלים הם הספירות בהתייחדם כולם להשפיע אל המלכות ועל שמה נקראים גלים בהכנסתם שם כי היא נקראת גל והם גלים על שמה. וכאשר היא מלאה מהם היא מגלה מציאותם כי היא המלאה מהמים והומים גליה. והביא ראייה למה שאמר ועאלין לגווה ומליין לה מפסוק שלחייך פרדס רמונים. פי' שלחייך הנהרות1 השלוחים אליך הם עושים אותך פרדס רמונים שאת מלאה כפרדס של רמונים כאמרם ז"ל מלאים מצות כרמונים. ונמצא לפ"ז ששבע הספירות שבע נהרות נקראים גלים בהיותם בגל שהיא המלכות.

ביאור הזהר הוא, איפוא, שמדובר על המלכות המלאה מן המים שנשלחו אליה ו"שלחייך" אלו נהרות ששלחו אליה ולא מה שהיא שלחה.
ביאור הגמרא לפי זה הוא שכל סוגי הדמים שהיא מלאה בין טהורין בין טמאים יש להם דין של מים שהם בבחינת משקה המכשיר לקבל טומאה וזה נלמד בגזירה שוה.
גזירה שוה משוה את החסדים עם הדינים והגבורות2. אף כאן השוו כל סוגי דמים שבאשה, שהאשה מלאה מהם, להיות כמשקה.
נראה שעניין משקה המכשיר לקבל טומאה, הוא מצד שהוא נכנס לרשות האדם ולתפיסת ידיו ויצא מכלל הטבע המקורי שאינו מקבל טומאה ועל כן הוכשר לקבל טומאה.
המים הבאים על הפירות ברצון האדם הם קובעים להם שם אוכל אדם. על כן משקה שייך לעולם התיקון ועל כן הדמים שבאשה הנחשבים מקשה המכשיר לקבל טומאה, הם בחינה של תיקון ולא בחינה של תהו מנותקת מתיקון עולמו של האדם.
זה הלימוד בגזירה שוה הקובע שם מים על כל "שלחייך" היינו על כל דמים שהאשה מתמלאת מהם בין טהורים ובין טמאים. השוואה זו מיתוק היא להם, שכן מים הם בחינה של חסד, ודמים הם מצד הגבורות וההשוואה של הדמים למים תיקון הוא להם ומיתוק הגבורות על ידי מי החסד2.
נראה שרבי מאיר בראייה הפנימית הבין כך את הפסוק (על פי הסוד) ששלחייך אלו "הנהרות השלוחים אלייך" ועל כן דן מעצמו בלימוד סתום מן המפורש שבנהרות מים עסקינן. חכמים3 שהבינו שזו גזירה שוה רגילה ולא קיבלו סודו של ר' מאיר, חלקו עליו.






1 אף שהגרסה בזהר שלפנינו נהורין, הרמ"ק גרס נהרין מלשון נהרות ולא מלשון נהורא – אור.
2 לשון האר"י על גזירה שוה: "לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".
3 כבר אמרו חכמים שאין הלכה כר' מאיר כיוון שלא ירדו חכמים לסוף דעתו.





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.