כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

סוטה מ"ו (ע"א) - לימוד מגזירה שוה

סוטה מ"ו (ע"א):

ויהא מום פוסל בעגלה מקל וחומר ומה פרה שאין השנים פוסלות בה מום פוסל בה עגלה ששנים פוסלות בה אינו דין שיהא מום פוסל בה שאני התם דאמר קרא אשר אין בה מום בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה אלא מעתה לא יהו שאר עבודות פוסלות בה אלמה א"ר יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה ובעגלה עד שתמשוך שאני פרה דילפינן עול עול מעגלה.

הגזירה השוה מלמדת על קשר פנימי בין עגלה ערופה לפרה אדומה.
פרה אדומה מטהרת ועגלה ערופה מכפרת.
בשתיהן ב"ד הגדול שותף לענין וזה מבטא שיש כאן מציאות כלל ישראלית ולא רק ענין פרטי של טהרת אדם פלוני וכפרת עיר פלונית.
פסול העול ושאר עבודות מלמד על הצורך שתהיינה העגלה והפרה בחירות מלאה מכל שעבוד.
כל עבודה מבטאת שעבוד לצורך האדם מכח בחירתו, וזה פוסל אותן. הן צריכות להיות בצורתן הטבעית המקורית.
מצאנו במקורות1 שעגלה ערופה, כמו שידוע על פרה אדומה, באה לתקן את חטא העגל.
במעמד הר סיני היו ישראל במעמד של חירות עליונה, "חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות"2, והיתה להם חירות ממלאך המוות, חירות משעבוד מלכויות והיו למדין ואינן משכחין.
חטא העגל גרם לנפילה והוריד את ישראל למדרגה שיש בה שעבוד מלכויות ושעבוד למלאך המוות.
גם פרה אדומה וגם עגלה ערופה קשורות לענין המיתה. הפרה באה לטהר מטומאת מת והעגלה באה לכפר על עוון שפיכות דמים כשלא נודע מי הכהו.
העגלה צריכה להיות בחירות מלאה. לא עלה עליה עול, ולא נעבדה בה עבודה. או אז לוקחת על עצמה את עוון הרציחה ומכפרת עליו מאותו מקום עליון שלמעלה מן המוות, ממקום החירות ממלאך המוות3.
כך גם הפרה שלא עלה עליה עול ולא נעבדה בה עבודה, אז מטהרת את האדם בזה שמחברת אותו לאותו מקום עליון שלמעלה משעבוד למלאך המוות.
הגזירה השוה "עול" "עול" מבטאת קשר פנימי בין פרה אדומה לעגלה ערופה בענין המיוחד הזה "שלא עלה עליה עול" והרי היא נקיה מכל שעבוד וראויה לכפר ולטהר מכח המקום של חֵירות עליונה.






1 תורת העולה לרמ"א ז"ל - חלק ג - פרק סה: "...והנה העגלה הערופה בא לכפר על מעשה ארץ מצרים שהיו הורגים ולא נודע מי הכהו, כמו שצוה מלך מצרים למילדות שיהרגו כל זכר בעודן בשעת לידתן, כדי לכסות על הריגת הבנים, וכדי שיוכלו לומר שנולד מת, ולזה כאשר יצאו ממצרים וקבלו התורה כתיב (שמות ל"ב ט"ז) חרות על הלוחות ודרשו (שמות רבה מ"א ט') חרות מן המלכיות, חרות ממלאך המות, וכאשר סרו מהר מן הדרך ועשו להם עגל מסכה חזרו למעשה ארץ מצרים, ושהיצר הרע היה מתגרה בהן ומסטינן, ולכן היו מביאים עגלה בת שנתה וכמו שיתבאר בפרק שאחר זה".
השל"ה הקדוש - ספר ויקרא - פרק דרך חיים תוכחות מוסר. פרשת ויקרא: "שלא להבדיל הראש בחטאת העוף, כתב הר"מ הבבלי טעם מצוה זו, לפי שהחוטא פנה ליוצר כל יתברך עורף ולא פנים, לפיכך קרבנו שהיא תמורתו נפש תחת נפש תצא מערפו כיון שהיה קשה עורף. ובחטאת העוף שיש בו כפרה דווקא, ולא בעולת העוף, דכאן משום דהתודה, ובעולת העוף אין וידוי, לפיכך בחטאת העוף ומלק את מול ערפו ולא יבדיל".
2 אבות פ"ו, מ"ב.
3 בליקוטי הלכות לרבי נתן הלכות שוכר הלכה ג' מבואר הרעיון ושם קשר זאת ליוסף שהיה עסוק עם אביו בפרשת עגלה ערופה כמבואר בחז"ל.
נראה לומר שעגלה ערופה מלמדת על אפשרות תיקון השעבוד למלאך המוות והוא בהיות האדם זוכר כל הזמן שם ה' ולא משעבד עצמו לכח מכוחות העולם. זו צידה לדרך שקיבל יוסף מפרשת עגלה ערופה והיא שעמדה לו לשרוד את כל הקושי במצרים.





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.