כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

קידושין ל"ה (ע"ב) - לימוד מגזירה שוה ומבנין אב


קידושין ל"ה (ע"ב):

חוץ מבל תקיף ובל תשחית כו': בשלמא בל תטמא למתים דכתיב אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן ולא בנות אהרן אלא בל תקיף ובל תשחית מנלן דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל ולא איתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה ומנלן דלא איתנהו בהשחתה איבעית אימא סברא דהא לא אית להו זקן ואיבעית אימא קרא דאמר קרא לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך מדשני קרא בדיבוריה דאם כן ניכתוב רחמנא פאת זקנכם מאי זקנך זקנך ולא זקן אשתך ולא והתניא זקן אשה והסריס שהעלו שער הרי הן כזקן לכל דבריהם מאי לאו להשחתה אמר אביי להשחתה לא מצית אמרת דיליף פאת פאת מבני אהרן מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות ואי סבירא לן דכי כתב בני אהרן אכוליה ענינא כתיב נישתוק קרא מיניה ותיתי בק"ו ואנא אמינא ומה כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות בני אהרן ולא בנות אהרן ישראל לא כ"ש אי לאו ג"ש הוה אמינא הפסק הענין השתא נמי נימא הפסיק הענין ואי משום ג"ש מיבעי ליה לכדתניא לא יגלחו יכול גילחו במספריים יהיה חייב ת"ל לא תשחית יכול לקטו במלקט וברהיטני יהא חייב ת"ל לא יגלחו הא כיצד גילוח שיש בה השחתה הוי אומר זה תער אם כן ניכתוב קרא את שבזקנך מאי פאת זקנך שמע מינה תרתי.

למסקנה יש שני דברים הנלמדים בג"ש ד"פאת" מ"פאת". וקודם שנביאם נתבונן בפסוקים נאמר בפרשת קדושים (י"ט, כ"ז):

לא תקפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך.

ובפרשת אמור (פרק כ"א, א') אחר הפתיחה בפסוק:

ויאמר ידוד אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו...

נאמר (בפסוק ה'):

לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת.

דרשו חכמים בגזירה שוה להשוות "פאת" שנאמרה בפאת הזקן בישראל בפרשת קדושים ל"פאת" שנאמרה בפאת זקן של הכהנים בפרשת אמור.
הלימוד האחד הוא ליתן של ישראל בכהנים ושל כהנים בישראל שבישראל נאמרה לשון השחתה ובכהנים לשון גילוח. "הא כיצד גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער".
וכך למדו בספרא פרשת קדושים (ו', ד'):

ולא תשחית את פאת זקנך מה תלמוד לומר לפי שנאמר ופאת זקנך מה תלמוד לומר לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו גלחו במספריים כבתער יהיה חייב תלמוד לומר ולא תשחית את פאת זקנך. אי לא תשחית פאת זקנך יכול אפילו לקחו במלקט וברהיטני יהיה חייב תלמוד לומר וזקנם לא יגלחו. הא כיצד גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער.

וכך הביא הסמ"ג את הדברים למסקנה במצוה נ"ח:

שלא להשחית פיאות הזקן שנאמר (ויקרא יט, כז) לא תשחית את פאת זקנך, ותניא בתורת כהנים (קדושים פרק ו ה"ד) ומביאה בקידושין פרק קמא (לה, ב) איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער יכול ליקטו במלקט ורהיטני יהא חייב בהשחתה זו תלמוד לומר בכהנים (ויקרא כא, ה) ופאת זקנם לא יגלחו והתם (קדושין לה, א) ילפינן גזירה שוה פאת פאת ישראל מכהנים ליתן האמור של זה בזה אבל בתער מצינו גילוח דכתיב (ישעי' ז, כ) יגלח [ה'] בתער השכירה (ע"פ יראים סי' שכה).

הלימוד השני הוא לפטור נשים מהשחתת זקן מתוך הבנה שכל הדברים שנאמרו בריש פרשת אמור מתייחסים לפתיחה "בני אהרון" ודרשינן "ולא בנות לאהרון" וכיון שילפינן בג"ש להשוות דיני הכהנים לדיני ישראל בפרשת קדושים הרי גם "לא תשחית את פאת זקנך" נאמר לבני ישראל ולא לבנות ישראל.
אמנם בענין זה יש שלושה לימודים מהם לומדים לפטור נשים מהשחתה ורק אחד מהם הוא הגזירה השוה.
וכך מסכם קרית ספר (הלכות ע"ז וחוקות הגויים, פרק יב):

האשה שגלחה פאת ראש האיש או שנתגלחה פטורה שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקניך כל שישנו בבל תשחית ישנו בבל תקיף ואשה אינה בבל תשחית לפי שאין לה זקן או משום דשני קרא בדיבורה דכתיב זקנך ודרשי' ולא זקן אשתך אי נמי יליף פאת פאת מכהנים מה התם נשים פטורות דכי כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אכולה מילתא דכהנים כתיב הכא נמי לא הוו נשים בכלל ומשום הכי אינה בבל תקיף ואיש המקיף את האשה או את העכו"ם דלא אתו לכלל חיובא כקטן פטור לפיכך העבדים הואיל ויש להם זקן אסורים בהקפה דאכל דאית ליה זקן קאמר רחמנא לא תקיפו.

ואף הרמב"ם בהלכות ע"ז פ"ב ה"ב הביא את הסברא בלבד לפטור נשים מהשחתה כיון שאין להם זקן, מכל מקום גם הגזירה השוה נשארת למסקנה וכך מביא המנחת חינוך מצוה רנ"א (אות ט'):

והעבדים וכו', הואיל ואין להם זקן. כן הוא גם כן דעת הר"מ כאן בה"ב, ועיין כסף משנה ולחם משנה ומשנה למלך שהקשו על זה דמסקנת הש"ס קידושין ל"ה ע"ב דלאו מחמת טעמא דאשה אין לה זקן פטורה, אלא דיליף פאת פאת מבני אהרן להכי נשים פטורות והוה גזירת הכתוב, א"כ גם עבדים לא יהיו חייבים, ועיין משנה למלך פ"י ממלכים ה"ו [ד"ה הכלל], ובדברי התוס' ב"ק פ"ח ע"א ד"ה יהא, לענין עבדים.

נראה שהמקור ההשוואה בגזירה השוה הוא בהיות ישראל כולם:

ממלכת כהנים וגוי קדוש.

כנאמר בפרשת יתרו. על כן יש דברים בהם השוו ישראל לכהנים.
הביטוי השוה "פאת זקנך" מלמד על רצון התורה להשוות את ישראל לכהנים בצורת הופעתם.
שערות הזקן ממזגות את החסד והדין ואף זו מהנהגת מידת גזירה שוה שהוא התפארת.
וזו לשון הגר"א בביאור לספה"ד (דף ג: מדפי הספר) על לשון הספ"ד "לבושין דיקר אתקין ואחסין".

והלבושין הן י"ג תיקוני דיקנא שע"י יוצאין האורות לכל העולמות מן המזלא. ויוצאין ע"י השערות צינורות דקין וע"י התלבשות בשערות ועי"ז יוכלו כל העולמות להתקיים. ועוד שהשערות הן עצמן... שרשי הדין אע"ג שהן בעצמן רחמים גדולים. ועי"ז יכולין לקבל אור החסד שבתוכן.

ועוד י"ל הרמ"ע מפאנו שמפרש גזירה שוה מלשון גזירת הקליפות, י"ל שגם איסור "גזירה" כלול בגזירה השוה שהשוו ישראל לכהנים באיסור גזירת שיער הזקן ושוין הם בצורת גזירתן את פאת זקנם - ואף זו היא גזירה שוה.


ברש"י ד"ה אם כן:

א"נ בבנין אב, חייב פאת זקן בכהנים וחייב פאת זקן בישראל.

משמעות הלימוד בהוו"א היא שאין הכהנים וישראל שוין כמו שמלמדת הגזירה השוה, כי אם הכהנים הם בחי' אב, וישראל נלמדים מהם בבחי' תולדותיהם.
הכהנים הם בבחי' אב, שכן נתברכו "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" והם אבות בחכמה, בבחי' תפארת. כל ישראל הם בבחי' "וכל בניך לימודי ה'" שהם בחי' בנים הנבחנים כנצח והוד.
זו משמעות בנין אב כדברי האר"י בביאור מידת בנין אב שהיא התפארת בנטותה לצד נצח והוד.




-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.