כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

קיחה קיחה בגזירה שוה


שלוש פעמים דרשו חכמים בגמרא גזירה שוה "קיחה" "קיחה" ובוודאי דברים בגו.
האחת בריש קידושין, למדו חכמים קניין כסף באשה מקנין קרקע ובגזירה שוה "קיחה" "קיחה" משדה עפרון.
קידושין ד' (ע"ב):

ותנא מייתי לה מהכא דתניא כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה וגו' אין קיחה אלא בכסף וכן הוא אומר נתתי כסף השדה קח ממני.

השניה בחולין פ"ב (ע"א):

איתמר צפורי מצורע מאימתי נאסרין רבי יוחנן אמר משעת שחיטה ורשב"ל אמר משעת לקיחה ואמרינן מ"ט דרבי שמעון בן לקיש גמר קיחה קיחה מעגלה ערופה.

השלישית בסוכה י"א (ע"ב):

דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר רבי יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול מאי טעמא דרבי יהודה יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב כתיב התם ולקחתם אגדת אזוב וכתיב הכא ולקחתם לכם ביום הראשון מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה ורבנן לקיחה מלקיחה לא ילפינן.

ובתוספות שם העירו:

לקיחה לקיחה לא ילפינן - בריש קדושין (דף ב.) ילפי' קיחה קיחה משדה עפרון אבל הכא לא ילפינן גזירה שוה דלקיחה.

ומשמע מדבריהם שלרבי יהודה דדריש "לקיחה" "לקיחה" יש קשר בין כל הדרשות וראויה המילה "קיחה" להיות נדרשת בגזירה שוה. וכן כתב הפני יהושע על קידושין (י"ד ע"ב):

תוספות בד"ה מוכר עצמו מנ"ל כו'. וא"ת כיון דיליף כו' למאי דאיצטריך מכסף מקנתו ניליף שכיר כו' עכ"ל. פירוש כי היכי דילפינן שכיר שכיר ישראל מישראל ה"נ נילף שכיר שכיר עכו"ם מישראל וליכא למימר דהאי גז"ש דשכיר שכיר עכו"ם מישראל לא גמירי להו מסיני משום דהתוס' כתבו בכמה דוכתי שלא נתקבל מסיני אלא אותן התיבות שיש ללמוד בגזרה שוה כמו שכתבו בפ"ק דסוכה לענין לקיחה מלקיחה בלולב ע"ש.

יש לשים את לבנו שיש כאן איזה מבנה בכל הדרשות הללו.
בסוכה ילפינן צומח מצומח. ארבעת המינים מאגודת אזוב בפסח מצרים. שניהם צומח ושניהם קשורים למועדים.
בחולין ילפינן חי מחי. צפורי מצורע מעגלה ערופה. שניהם בעלי חיים ושניהם קשורים לתיקון של קלקולי החיים.
בקידושין ילפינן אדם מדומם. קנין אשה מקניין קרקע. שניהם קשורים לקנין העושה את האדם לאדם. מי שאין לו אשה אינו נקרא אדם ומי שאין לו קרקע אינו נקרא אדם.
מתוך כך יש להבין מדוע חכמים דרבי יהודה אף שדורשין "קיחה" "קיחה" משדה עפרון לא לומדים לא דורשים "לקיחה" "לקיחה" מאגודת אזוב, בקניין אשה האיש והאישה נעשים בשר אחד הנקרא אדם. גם החיבור קשור למידת גזירה שוה וגם "אדם" הוא תפארת שהיא מידת ג"ש כמו שנאמר "תפארת אדם לשבת בית" מה שאין כן בארבעת המינים ובצפורי מצורע שאין האדם נעשה מציאות אחת עמהם אלא רק יש לו דין לקחת אותם. הלקיחה אינה עצם הדבר אלא תנאי בלבד.
קשר הקרקע והאדם הוא כקשר הפשט והסוד שהם מציאות אחת. (דומם, צומח, חי ומדבר, מקבילים לפשט, רמז, דרש וסוד, והם מאיימים לעולמו אבי"ע בסדר של עשיה, יצירה בריאה ואצילות) הצומח והחי הם לשימוש האדם אך לא בחיבור כמו הדומם אלא יש להם גם חיות מצד עצמן.






-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.