כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

מכילתא בא (י"ג, י"ג) - פדיון הבן - מצוות האב על הבן - לימוד מבנין אב


לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך

שתי גמרות דנות בקנין אשה, אחת בקל וחומר ואחת בגזירה שוה ובפדיון הבן מצינו בנין אב ואפשר אולי לראות כאן את התהליך שתיארנו בשלש המידות הראשונות של קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב.
(תחילתו של התהליך בקידושין נידון במלואו במקומם של לימודים אלה בקל וחומר וגזירה שוה)
קל וחומר (קידושין ה', ע"א):

אמר רב הונא חופה קונה מקל וחומר... ומה כסף שאינו גומר קונה חופה שגומרת אינו דין שתקנה.

גזירה שוה (קידושין ב', ע"א):

וכסף מנא לן? גמר 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון כתיב הכא (דברים כב) "כי יקח איש אשה" וכתיב התם (בראשית כג) "נתתי כסף השדה קח ממני".

ובנין אב במכילתא בא (י"ג, י"ג):

וכל בכור בני אפדה - ר' יוסי הגלילי אומר: הואיל ואמרה תורה: פדה את בנך ולמד את בנך תורה, אם למדת על תלמוד תורה, שאם לא למדו אביו שהוא מלמד לעצמו, כך אם לא פדאו אביו הוא פודה את עצמו?!
לא, אם אמרת בתלמוד תורה שהוא שקול כנגד הכל, שאם לא למדו אביו הוא מלמד לעצמו, תאמר בפדיה שאינה שקולה כנגד הכל, לכך אם לא פדאו אביו הוא לא יפדה את עצמו, והרי המילה תוכיח, שאינה שקולה כנגד הכל. ואם לא מלו אביו, הוא מל את עצמו, כך אם לא פדאו אביו הוא יפדה את עצמו.
לא, אם אמרת במילה שחייבין עליה כרת, שאם לא מלו אביו הוא מל את עצמו, תאמר בפדיה שאין חייבין עליה כרת, לכך אם לא פדאו אביו הוא לא יפדה את עצמו?!
אמרת הפרש ואדון בנין אב מבין שלשתן:
לא הרי מילה כהרי תלמוד ולא הרי תלמוד כהרי מילה.
ולא זה וזה כהרי פדייה ולא הרי פדייה כהרי זה וזה.
הצד השוה שבהן, שהוא מצות האב על הבן, אם לא עשה אביו יעשה הוא לעצמו, אף כל שהוא מצות האב על הבן, אם לא יעשה לו אביו הוא יעשה לעצמו.
מכאן אמרו מן התורה: חייב אדם למול את בנו ולפדותו וללמדו תורה. וללמדו אומנות ולהשיאו אשה. ר' עקיבא אומר: אף ללמדו שייט. ר' אומר: אף ישוב מדינה.

מצוות שהאב חייב לעשותן לבנו נלמדות מבנין אב.
אנו מגלים כאן קשר מובהק בין המידה - בנין אב - לבין תוכן ההלכה הנלמדת מצוות האב על הבן.
עומק הענין יתבאר על פי דברי האר"י במידה זו:

מבנין אב מכתוב אחד. לפעמים תקבל מצד התפארת הנקרא אב, בנטותו לצד הנצח, או ההוד הנקרא כתוב אחד, וזהו בנין אב מכתוב אחד. מבנין אב משני כתובים. לפעמים (תקבל) בהכרעה בין שניהם, נצח והוד, זו בנין אב משני כתובים, שהם נצח והוד.

הביטוי, כתובים או כתוב, מתייחס, בכל המידות בהם נזכרו ביטויים אלו, לנצח והוד.
נצח והוד לא רק בשם כתובים הם נקראים, כי אם גם "בנים" הם. כך לשון האר"י בשער מאמרי רשב"י בביאורו לזהר שיר השירים1:

... כי ירמוז לשנים שהם נצח והוד. ולפי ששנים אלו נקראים בנים כמו דאת אמרת "וכל בניך למודי ה'"...

אף כאן האב הוא התפארת בהתייחסו אל הבן שהוא בחי' נצח הוד. לכן הוא בנין אב, ועל כן פרשיות אלו של המצוות המחויבות על האב לעשותם לבנו נלמדות במידה זו של בנין אב.
עוד למדנו שאם לא עושה האב מצוות אלו מחוייב הבן לעשות לעצמו. נצח והוד שהם הבנים הן גם ספירות עצמיות ועומדות בפני עצמן.
יש בחינה בה הנצח והוד מקבלים מן התפארת ויש בחי' שהן ספירות עצמיות.
על כן מתאימה מידת בנין אב ללמדנו כל חיובי האב לעשותם לבניו. וחיובי הבן לעשותם לעצמו.
החיוב הראשון הוא תלמוד תורה שהוא המקור הראשון בחי' "וכל בניך לימודי ה'" ומכאן לשאר המצוות.
נראה להוסיף. יש להבין את דברי המכילתא: "מכאן אמרו: מן התורה חייב אדם למול את בנו ולפדותו וללמדו תורה. וללמדו אומנות ולהשיאו אשה וכו'".
בשלמא למולו, לפדותו וללמדו תורה למדנו מכאן, אך היכן למדנו מן התורה חיובו להשיאו אשה2 וללמדו אומנות.
נראה לומר שזה למדנו מגוף המידה של בניין אב, האומרת שהאב מחויב כלפי בנו ויש לו אחריות עליו כתפארת הנוטה לנצח והוד, ומכאן אמרו שחיובו הוא גם בדברים נוספים שזה גופא נלמד בבניין אב לחייב את האב בכל מה שבנו צריך.







1 לשון האר"י בכללה היא: "והמלך השביעי הוא בעל חנן בן עכבור בסוד נצח והוד תרי פלגי גופא ולפיכך יצאו שניהם כאחד כי בע"ל בסוד נצח כי שם מתדבקת ת"ת בנצח שהוא בעלמא דמטרונית' וחנן בסוד הוד כי שם מתדבקת אסתר הנושאת חן בעיני כל רואיה ובסוד הילדים אשר חנן שהם נצח והוד. ולפיכך לא תמצא בשום מלך שיהיה בו שתי תיבות רק זה (ד"ש דס"ג ע"א) כי ירמוז לשנים שהם נצח והוד. ולפי ששנים אלו נקראים בנים כד"א וכל בניך למודי ה' נאמר במלך זה ב"ן ועוד כי אלו הם תרי ביעי דדכורא המבשלים הזרע ומצדם יקרא כי בועליך עושיך וכד"א יבעלוך בניך ולפיכך נקרא בעל חנן. נקרא ב"ן בסוד זכר והנה המדה האחרונה בסוד חסרונה תיקרא בור כנודע ושני מידות אלו שהם נצח והוד הם בסוד עי"ן וכא"ף הרומזים לבינה ע' בסוד ע' שנה וכ"ף בסוד כת"ר כי הבינה בסוד כת"ר כי הבינ' כת"ר בראש כל ספירה ועוד כ"ף כי כ"ף בסוד השנים שעד הבינה שהם כתר וחכמה ונמצא כי מלך זה יצא בסוד שני חלקים שבנצח והוד ובסוד המצ' שבהם שנקראים בו"ר וזהו בן עכבור ועוד יראה לי כי ע' של ע'כבור בסוד שבעה ספירות שבבנין וכ"ף של עכבו"ר בסוד שנים שעל גבה שהם חכמה ובינה ובור מלכות והענין הוא כי נצח הוד אלו שנכללו במלך זה נמשכו מצד שבעה ספירות שבנצח ומצד חכמה בינה ומל' שבהוד וזהו בן עכבור. ודע. אמר שמואל המאמר הזה הועתק מכתיבת ידי הרב הגדול זלה"ה ולא נמצא כעת יותר"
2 בירושלמי למדו מ"והודעתם לבניך ולבני בניך וכו'".







-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.