כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

סוטה ט"ז (ע"א) - לימוד מכלל ופרט וכלל


סוטה ט"ז (ע"א):

דתניא והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו פרט ואת כל שערו יגלח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה פרט מפורש מקום כינוס שער ונראה אף כל מקום כינוס שער ונראה

בדין טהרת מצורע נאמר (ויקרא י"ד, ט'):

יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח.

ולמדו שם בכלל ופרט וכלל שכל ששערו כנוס ונראה מגלח ומובא ברש"י עה"ת.
נראה ששיער הוא צורת הקשר עם העולם החיצוני (עי' גם רש"ר הירש).
בשער הזקן נקרא הדבר "הדרת פנים" כנאמר "הדרת פנים זקן"1 (שבת קנ"ב.)
ועי' בביאור הגר"א משלי (ו', כ"ז) שהביא מן הפסוק:

הוד והדר לבשת

והדר הוא "הדרת פנים זקן", שזו בחי' לבוש וכן כתב בביאורו לספרא דצניעותא ששערות הזקן הן בחי' לבוש. לבוש הוא תפארתו של אדם "לכבוד ולתפארת" ולא רק מסתיר ערוותו.
נראה שהמצורע צריך לברר מחדש ולבנות מחדש את צורת הקשר שלו עם העולם ועל כן חלק זה שבגוף צריך לגלח, ולחדש את הדרת פניו ולבושו. (אף לבושו מכבס ובשרו רוחץ).
נראה שגילוח ראשון שנעשה כדלעת, שמגלח הכל, מבטא שיש בעיה בשיער עצמו, שהשיער מקולקל שנדבק בו מאומה מן הצרעת.
גילוח שני מבטא שאין הבעיה בשיער, כי אם בצורתו ככלי בטוי לאדם, להדרת פניו ולהבעת פניו (ראשו, וגבות עיניו). אין לנו ענין עם השיער כ"מוצג" כי אם במה שהוא "מייצג". לא "המוצג" כי אם "המושג" שיער הוא הדורש התחדשות.
"כלל ופרט וכלל" מלמדנו להביט אל הפרט כמושג וזו משמעות "כעין הפרט" שהפרט כמעיין הנובע, ומלמדנו של שיער שמביע את אישיות בעליו - כנוס ונראה - הוא נחשב לשיער הדורש גילוח.

האר"י בביאורו למידת כלל ופרט וכלל כתב שהפרט שהוא המלכות עולה למעלה מן היסוד, ומכריע בין תפארת שמעליו ליסוד שמתחתיו.
בעניינו השיער שהוא הפרט עולה למעלה מן היסוד.
מידת יסוד נבחנת כתורה מעשית. בדרך כלל, התורה מלמדת אותנו כיצד לטפל בשיער. יש איסור לגלח פאת הראש והזקן.
בעליית הפרט - שהוא השיער - למעלה מן היסוד, הגילוח נעשה ללא הגבלה של איסורי גילוח.
אנו מתייחסים לשיער כדבר המשפיע ואף מכאן בא הצורך לברר מחדש את דרך ההשפעה של המצורע ולכן חייב בגילוח. אכן השיער הנבחן כמשפיע הוא כעין הפרט - ראשו, זקנו וגבות עיניו - שהפרט נעשה כמעיין ומשפיע, וזה קורה בשיער הנראה והכנוס.
ועוי"ל שנראה וכנוס אף הן הלכות הבאות מהיות הפרט בין תפארת ליסוד. מצד התפארת הוא מקבל את הצורך להיות כנוס. התפארת היא המכנסת את כל ספירותיה להיותן פרצוף אחד. ומצד הקישור לתפארת בא הכינוס. מצד היסוד בא הצורך להיות נראה. היסוד הוא המגלה את כח התפארת ומשפיע אותו למציאות. על כן מכוחו באה התכונה של השיער להיות גלוי ונראה ובכל הוא משפיע ומבטא את הדרת הפנים.






1 עי' לשונו של הרב בעולת ראי"ה ח"א עמ' ר"ז: "היפעה האצילית של הוד הנפש הפנימית היא באה ומלבשת בתוך ציורי הדר הסובבים את ההופעה ההודית אשר במעמקי החיים פנימה... ומתוך ההוד המעוטר בהדר שהוא מלבישו בכל ביטוייו המעשיים ההרגשים והמהותיים יבא העז הנשמתי בקרבו..."





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.