כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

מניין לדברים שבקדושה - לימוד מגזירה שוה

נפתלי וייס ומשה ויצמן

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד א

תניא, אבא בנימין אומר: אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: +מלכים א' ח'+ לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה. אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת שנאמר: +תהלים פ"ב+ אלהים נצב בעדת אל; ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם - שנאמר: אלהים נצב בעדת אל... ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם - שנאמר: +תהלים פ"ב+ בקרב אלהים ישפוט; ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם - שנאמר: +מלאכי ג'+ אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו'. מאי +מלאכי ג'+ ולחושבי שמו? אמר רב אשי: חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו - שנאמר: +שמות כ'+ בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. וכי מאחר דאפילו חד - תרי מבעיא? - תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות, חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות. וכי מאחר דאפילו תרי - תלתא מבעיא? מהו דתימא: דינא שלמא בעלמא הוא, ולא אתיא שכינה - קמשמע לן דדינא נמי היינו תורה. וכי מאחר דאפילו תלתא - עשרה מבעיא? - עשרה קדמה שכינה ואתיא, תלתא - עד דיתבי.

רש"י שם

בעדת אל - בבית מועד שלו. ומנין לעשרה וכו' - עדה קרויה בעשרה, שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת (במדבר י"ד) - יצאו כלב ויהושע.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כג עמוד ב

משנה. אין פורסין על שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא... פחות מעשרה... גמרא. מנא הני מילי? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דאמר קרא +ויקרא כ"ב+ ונקדשתי בתוך בני ישראל - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? - דתני רבי חייא: אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם +במדבר ט"ז+ הבדלו מתוך העדה, ואתיא עדה עדה, דכתיב התם +במדבר י"ד+ עד מתי לעדה הרעה הזאת, מה להלן עשרה - אף כאן עשרה.

* לכאורה יש לשאול – מדוע הגמרא שמדברת על מניין לדברים שבקדושה, והשראת שכינה בעם ישראל, מביאה לימוד דוקא מ-2 סיפורים כל כך 'בעייתיים' – קורח ועדתו, וחטא המרגלים1?!
* יש כאן גזירה שווה בתוך גזירה שווה.

ונראה לענ"ד לומר – השראת שכינה במניין לדברים שבקדושה חלה מצד נקודת הסגולה ולא מצד הבחירה (כדברי הרב הידועים באגרת תקנ"ה2). באותו מניין יכולים להיות הצדיק שבצדיקים והפחות שבפחותים. בבחירתם החיצונית הם שונים מאד זה מזה, אך בנקודת הסגולה הפנימית הם זהים.
דוקא הלימוד מקורח והמרגלים מראה זאת – שלא נחשוב שזה מצד הבחירה, שהרי בחירתם היתה מקולקלת. אלא דוקא מכח הסגולה שאינה נפגמת.

בגזירה שווה – אומר הרב בעו"ר -

"...אע"פ שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה."

וניתן לקחת את הדברים ולהשליכם ממש כלפי עם ישראל – 'שאף על פי שמצד ההתלבשות החיצונה – נראים האנשים כרחוקים זה מזה, אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה – מצד סגולת הנשמה הישראלית...', ודו"ק.

וע"כ הדברים נלמדים בג"ש בתוך ג"ש.

ואולי גם המילים של הג"ש רומזות לעניין זה – "תוך", ו"עדה". שמה שיוצר את העדה, זה ה"תוך" – הנקודה הפנימית. (הערה של יונתן שרווין – שיעור ג', נצרת עילית)





1 ועוד שבמרגלים – כשיש לפחות שניים צדיקים – יהושע וכלב, מוציאים אותם מהחשבון, שנאמר – "העדה הרעה..."
2 "ידע הדר"ג, ששני דברים עקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת-ישראל וההתקשרות האלהית עמהם. הא' הוא סגולה, כלומר טבע קדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות, כאמור: "לא בצדקתך וגו'" "רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם" , "והייתם לי סגולה כל העמים" ; והסגולה הוא כח קדוש פנימי מונח בטבע-הנפש ברצון ד', כמו טבע כל דבר מהמציאות, שאי-אפשר לו להשתנות כלל, "כי הוא מר ויהי", "ויעמידם לעד לעולם" . והב' הוא ענין-בחירה, זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד-תורה. החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך לל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה אלא שברית כרותה היא, שהסגולה הפנימית לא תתגלה בזמן הזה כ"א לפי אותה המדה הבחירה סייעה את גילויה, ע"כ הכל תלוי לפי רוב המעשה וקדושה האמונה ותלמוד-תורה...". אגרת תקנ"ה.







-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד. ליצירת קשר לחצו כאן