| פרשות | פרשת בראשית | אופיר שימי | חשון ה'תשס"ד |
לעומת זאת, בדברי ה' ובדבריו של האדם תמיד מדובר על העץ כמאכל:והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן. ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל. ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון. (ג', א-ג)
אמנם כותב הרמב"ן (ב', יז), כי אכילת העץ משמעותה אכילת פריו:ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה (א', כט)
ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע (ב', ט)
ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל.
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ב', טז-יז)
ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת.
ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל (ג', יא-יב)
ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך (ג', יז)
אולם פירושו אינו עונה על שינוי הלשון מ"עץ" ל"פרי העץ", ומה גם שבחז"ל מצאנו שדרשו הבדל זה:לא תאכל ממנו - מן הפרי יזהירנו, כי העץ אינו נאכל. וכן אמר למטה (להלן ג', ג) מפרי העץ אשר בתוך הגן. וכמהו ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו (מ"ב י"ח, לא), וכן בעצבון תאכלנה (להלן ג', יז), תאכל פריה.
רבי אבא מבין ש"טוב העץ למאכל" כפשוטו - העץ עצמו טוב למאכל, שלא כדברי הרמב"ן.מה היה עץ זה?...רבי אבא דעכו אמר: אתרוג היה, הדא הוא דכתיב: ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו', אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין את מוצא אלא אתרוג (בראשית רבה ט"ו).
מבאר רש"י:ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן. ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב (א', יא-יב).
עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה.
ה' מצוה על אכילה מעצים. האישה מתייחסת לעץ כאמצעי בלבד (ראה אורות התשובה ו', ז), ורק לפרי כמטרה.תני בשם ר' נתן: ג' נכנסו לדין וד' יצאו מחוייבין, ואלו הן אדם וחוה ונחש נכנסו לדין, ונתקללה הארץ עמהן, שנאמר ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון יתושים וזבובין פרעושין...ולמה נתקללה... ר"י בר' שלום אמר שעברה על הצווי שכך אמר לה הקב"ה תדשא הארץ דשא וגו', מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא וגו' הפרי נאכל והעץ אינו נאכל (בראשית רבה ה').
האישה מקבלת מהנחש כי טוב העץ, אך בוחרת דוקא בפריו:ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון. כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע (ג', ד-ה).
אם אכן חטאה האישה בחטא הארץ, מובן מדוע מתקללת האדמה בחטא אדם הראשון דוקא ולא בהזדמנות אחרת. כאן חוזר על עצמו חטא הארץ, הבדלה בין אמצעי ומטרה.ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל (ג', ו).