מועדים ספירת העומר בלומברג אליאב כ"א באייר ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il



אמנות הצילום - לימים שבין פסח לעצרת

כל בוקר אנו אומרים1:

אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה...

אנו רואים שלמצוות הראיה אין שיעור.
מהפסוק: "ופנית בבוקר והלכת לאהליך" למדו חז"ל שרק בבוקר שלמחרת ראיית הפנים, האדם יכול לשוב לביתו. האדם חייב להשאר ביום הראותו בירושלים וללון שם. מדוע ראתה התורה לחייב את האדם ללון בירושלים, לכאורה הוא קיים את מצוות הראיה בעצם הראותו בעזרה ואחר כך הוא יכול לשוב לביתו?
מורי ורבי, הרב נריה זצ"ל2, מסביר זאת כך (בסגנון הכל כך אופייני לו):
כדי שהראיה לא תשאר רק כזכרון ארעי, שההתרוממות לא תהיה לשעתה בלבד, צריך שתהיה הטבעת חותם על ליבו של האדם ובשביל כך ישנו הצורך בלינה.
ממשיך הרב נריה וממשיל זאת לצילום. בצילום - הצילום עצמו נעשה בשניה, אך עיבוד התמונה ופיתוחה, מצריך זמן הרבה יותר ארוך.
שהייה קצרה מספיקה לצורך ההתרשמות הנפשית, אך כדי שהתרשמות זאת אינה תהיה בת חלוף, ישנו צורך בלינה.

נדמה שזה גם מה שאומר ר' צדוק בריש "צדקת הצדיק":

ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהי' נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאות עוה"ז שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואח"כ שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות.

בפסח היתה ראיה של ניסים ומופתים גדולים ואדירים עד ש"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי".
שמעתי שיש מסיימים את המשפט הנ"ל: "... ועדיין נשארה שפחה".
ההסבר הוא שהתרשמות חד פעמית אינה מספיקה וישנו צורך לקלוט את אותה ראיה ולעבוד אח"כ בהדרגתיות, מדרגה אחרי מדרגה, בעבודתנו הרוחנית.
את חשיבות ההדרגתיות אנו רואים גם בימים אלו - הימים שבין פסח לעצרת, שבהם אנו עולים מדרגה אחר מדרגה, מקרבן העומר העשוי שעורים - מאכל בהמה עד לשבועות, בו אנו מקריבים את קרבן שתי הלחם העשוי חיטים - מאכל אדם.
בחג השבועות אנו מגיעים לשיא עבודתנו ונהיה בני חורין ע"י שנעסוק בתורה, כי "אין לך בין חורין אלא מי שעוסק בתורה" ונשלים, למעשה, את אותה ההתרשמות של אותה שפחה.



1 פאה פ"א, מ"א.
2 בחוברת "בשובנו לירושלים".