פרשות פרשת וירא אופיר שימי י"ד בחשון ה'תשס"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




וירא אליו ה'


וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה
וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ
יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ
וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת
וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל
וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו
וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי
הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ1

ה' נראה אל אברהם. מה כוללת היראות זו? מה אומר לו ה'?2
אברהם מבחין באנשים ניצבים עליו, כלומר לידו. מדוע הוא צריך לרוץ לקראתם?
3
"ויאמר: אדני" - למי זה נאמר? חז"ל נחלקו בדבר:

"כל שמות האמורים בתורה באברהם קדש, חוץ מזה שהוא חול, שנאמר: ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך; חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר המודעי אמרו: אף זה קדש"4.

ומכל מקום קשה: אם שם זה קודש - הרי כבר עזב את ה' ורץ אל האנשים? ואם אל האנשים - מדוע בלשון יחיד, והרי הם שלושה, כפי שאכן ממשיכים הפסוקים הבאים, בלשון רבים?5

גם ההמשך לא מובן: את השאלה "איה שרה אשתך" שואלים כולם, אולם את הבשורה מבשר יחיד. גם התערבותו של ה' בסוף מפתיעה - הרי לכאורה "עזב" אברהם כבר את ה' - ומדוע ה' "מתערב" כאן שוב?
ועוד: מדוע לא מתפלא אברהם כיצד יודעים האנשים את שמה של אשתו?
כתב הרמב"ם
6:

"כבר בארנו (בפרק הקודם) כי כל מקום שנזכר בו ראיית מלאך או דבורו, שזה אמנם הוא במראה הנבואה או בחלום...ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן החכמים וגדול מגדוליהם והוא רבי חייא הגדול, בלשון התורה, וירא אליו ד' באלוני ממרא וגו', כי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו, התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא, ואמר שתחלה ראה שלשה אנשים ורץ ואמר מאמר אליהם, ואמר זה אשר פירש זה הפירוש שמאמר אברהם ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך, שהוא ג"כ ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם, ואמר לגדול שבהם אמר, והבן הענין הזה עוד בסוד מן הסודות..."

כלומר, כל סיפור זה הוא מראה שראה אברהם בחלום ולא ארע במציאות. הסיפור הוא הפירוט של הפסוק הפותח, "וירא אליו ה'"
7.
ורשב"ם (א) כתב: "וירא אליו ה'. היאך? שבאו אליו שלושה אנשים שהיו מלאכים. שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קורהו בלשון שכינה...".
הכל קרה במציאות - היראות ה' קרתה דרך המלאכים.
נראה לבאר כל זה על פי ביאור דברי חז"ל: "אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר וגו'"
8.
לפי פשט הדברים, אברהם עוזב את השכינה ורץ לקבל אורחים. אולם ניתן להבין שהמ"ם של "מהקבלת" הינה "מ"ם המתוך": גדולה הכנסת אורחים מתוך הקבלת פני השכינה. אדם שמקבל את האורחים מתוך מציאות אלוקית, ומתוך הבנה שזהו יישומה של ההתגלות האלוקית אליו - הוא הגדול, המופיע את שם אלוקיו על טרחתו בשביל אורחיו. ה' נראה אליך? אז הופע את שמו, קבל אורחים! על כן נוקטת התורה בלשון דומה - "אל נא תעבור...אחר תעבורו...כי על כן עברתם" - זה היינו הך, קבלת האורחים של אברהם היא הקבלת פני השכינה.

***

את סיבת התוכחה של ה' לשרה על צחוקה יש להבין, שהרי גם אברהם צחק לשמע בשורה זו, ואותו לא הוכיח ה':
9

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו10.

כותב שם רש"י11: "ויפל אברהם על פניו ויצחק - זה תירגם אנקלוס וחדי, לשון שמחה, ושל שרה לשון מחוך. למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה. וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם".

ועדיין יש להבין מנין לאונקלוס הבדל זה.

תוכן צחוקו של אברהם הוא: "הלבן מאה שנה יולד, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד". אברהם צוחק על מציאות שלא היתה מאד נדירה בימיו. הוא עצמו נולד לאב כבן שבעים
12. אין בדבריו חוסר אמונה ובקורת - יש קריאה שמחה - הנזכה לזו הבשורה?
שרה, לעומתו צוחקת על כך: "אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן!" כיצד נלד בזקנותנו? מפרש ה' דבריה כך: "האף אמנם אלד, ואני זקנתי" - חוסר אמונה ביכולתו של ה' - "היפלא מה' דבר".
שני הבדלים בין הצחוקים, בתוכן ובצורה.
בתוכן: אברהם צוחק על גילם, שרה על מצבם הגופני. הצחוק על הגיל אינו מבטא אי אמונה - זה דבר קיים, אמנם נדיר. הצחוק על המצב הגופני מבטא אי יכולת להוליד בשל מצב זה, ועל כן מבטא חוסר אמונה.
בצורה: אברהם צוחק, צחוק חיצוני. שרה, לעומתו, צוחקת בקרבה. צחוק חיצוני הוא צחוק של שמחה. שמחה פורצת גבולות, והיא מתבטאת כלפי חוץ. צחוק פנימי אינו שמחה. הוא נשאר בפנים - בקרביים, במחשבה של האדם. צחוק שכזה נובע ממחשבה ביקורתית, ועל כן הוכחה שרה.

***

מה הביא את שרה לצחוק זה?
הפרשיה מסמנת את מיקומו של כל אחד מהנוכחים:
אברהם: "...והוא ישב פתח האהל..וירץ לקראתם מפתח האהל".
האנשים: "...והשענו תחת העץ...והוא עמד עליהם תחת העץ".
שרה: "...האהלה אל שרה...ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל".
מקום האורחים - מקום נוח אך חיצוני, תחת העץ, מחוץ לאוהל.
מקומה של שרה - בתוך האוהל, אחראית על תוכנו של הבית.
מקומו של אברהם - פתח האוהל. הוא מבטא את תוכנו של האוהל כלפי חוץ.
שרה, כשהיא מצותתת לאורחים, סוטה מעט ממקומה: "ושרה שמעת פתח האהל".
שינתה מקומה, על כן חטאה בצחוקה.
מה משמעות שינוי מקום זה?
להבנת העניין יש להבין דבר נוסף:
לשם מה נועדה בשורה זו, והרי אברהם כבר התבשר בבשורת הבן שיולד משרה, ואף התבשר מתי זה יקרה: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת
13? אין לומר שבאו להשמיע הבשורה לשרה, שהרי אינם מבשרים לה כי אם לאברהם!
נראה כי ההבדל בין הבשורה הקודמת לבשורה זו הוא למי מיוחס יצחק. בבשורה הראשונה הוא מיוחס לאברהם:

"וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן... אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן...וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת"14.

בשניה - לשרה:

"וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ...לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן".

אין זו בשורה לשרה. זו בשורה לאברהם. הבשורה הקודמת אמרה שיהיה לך בן משרה. לבשורה זו אותו תוכן, אלא שהדגש שונה: יהיה בן לשרה.
מדוע זקוק אברהם לקבל בשורה זו גם בצורה הזו?
פרשיה זו היא פרשית הבית הישראלי הראשון. האנשים באו להדגיש לאברהם את השותפות שבבית הישראלי: לך יהיה בן משרה. אך יש גם מקום מיוחד לשרה האישה, יהיה לה בן.
יש סדר במשפחה הישראלית: שרה "הנה באהל", "להודיע ששרה אמנו צנועה היתה. אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יצחק: יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה, אלא מאי באהל - כדי לחבבה על בעלה. רבי יוסי ברבי חנינא אמר: כדי לשגר לה כוס של ברכה. תני משום רבי יוסי: למה נקוד על איו שבאליו - לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו. והאמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה כלל! - על ידי בעלה שאני"
15. המלאכים באים להבליט לאברהם את מעלותיה ואת מקומה של אשתו: להודיע שצנועה היתה, לחבבה על בעלה, לברכה, לשאול בשלומה.
"ולא מן האוזן (נבראה האישה) והרי היא ציתנית: ושרה שומעת פתח האהל"
16. שרה טועה ויוצאת אל פתח האוהל, שם אין זה מקומה, ועל כן צוחקת באופן שגוי.
המבנה המשפחתי מתברר דוקא ביחס להכנסת אורחים: "כתיב קמח וכתיב סלת! אמר רבי יצחק: מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש"
17. האיש, שמקומו בפתח האוהל, קשור יותר לקבלה של האורחים מבחוץ. האישה, שיודעת שבוא האורחים פוגע במרקם הפנימי של הבית, מעדיפה את שמירת תוכיותו של האוהל על פני האורחים מבחוץ.

***

אל מול הכנסת האורחים של אברהם ניצבת זו של לוט:

וַיָּבאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט ישֵׁב בְּשַׁעַר סְדם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה וַיּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיּאמְרוּ לּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין וַיִּפְצַר בָּם מְאד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיּאכֵלוּ18.

ערבו של לוט מול חום יומו של אברהם. פתח האוהל של אברהם מול שער העיר. וירץ מול ויקם. אוהל אברהם מול בית לוט. משתה ומצות מול טירחתו הגדולה של אברהם. והתוך: בשורת בן נולד מול מוסר מעוות של "הנה נא שתי בנותי". לא בכדי "אדוני" של לוט בפתח, של חול. כדי לזכות ל"אדוני" קמוץ, של קודש, יש לנהוג כמידתו של אברהם.

***

"וירא אליו ה'" - אל מי? מה אמר לו?

"ואל תחוש להפסק הפרשה (בין המילה לכאן), כי הענין מחובר, ולכן אמר "וירא אליו" ולא אמר "וירא ה' אל אברהם". אבל בפרשה רצה לסדר כבוד הנעשה לו בעת שעשה המילה... וזו כוונתם שאמרו לבקר את החולה, שלא היה לדבור אלא לכבוד לו. ועוד אמרו: מזבח אדמה תעשה לי, ומה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה. ושמא כיוונו עוד בזה לומר שהיה לו במראה השכינה רפוי למחלת המילה, כי כן ראוי להיות כדכתיב באור פני מלך חיים"19.

בזוה"ק20 מבאר שנאמר "אליו" ולא "אל אברהם" כי עתה, לאחר המילה, היה אברהם בדרגה גבוהה יותר.

ה' נגלה לאברהם - בלא אמירה. עצם היותו מהול גורמת להתגלות אלוקית ברמה גבוהה כלפיו.

***

אברהם מגיש לאורחיו תחת העץ מים, לחם, בן בקר, חמאה וחלב.
כנגד המים זכו ישראל במדבר לבאר.
כנגד הלחם, החמאה והחלב - למן.
כנגד בן הבקר לשליו ולקרבנות.
כנגד צל העץ - לענני כבוד
21.
כנגד האוהל זכו ישראל למשכן.

***

ברית המילה קידמה את אברהם למדרגה מוסרית גבוהה ביחס לאבר ההולדה, למשפחה הישראלית.
מתוך כך זוכה הוא להשראת שכינה באוהלו, ולבירור מבנה המשפחה הישראלית. זאת מתוך הכנסת האורחים - הבאים אל תוך המסגרת המשפחתית. מהמסגרת המשפחתית אותה בונים אברהם ושרה יינק עם ישראל כולו ברמה הלאומית - המשכן וכל אשר סובב אותו. מידותיו הטובות של אברהם ושל ביתו ילוו את עמ"י גם לע"ל: "א"ר אלעזר ב"ר חייא כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת פרע הקב"ה לבניו ביציאתם ממצרים ועתיד ליתן אותם לעתיד לבא"
22.




1 בראשית י"ח, א-טו. על פי החלוקה בב"ר זו פרשיה בפני עצמה
2 לשאלה זו תשובה בדברי רמי בר חמא: "אמר רבי חמא ברבי חנינא: אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקדוש ברוך הוא לשאול באברהם" (ב"מ פו ע"ב)
3 חז"ל עמדו על נקודה זו וביארוה: "נפק איהו, חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא, היינו דכתיב +בראשית י"ח+ אל נא תעבור מעל עבדך. כיון דחזא דקא אסר ושרי, אמר: לאו אורח ארעא למיקם הכא, היינו דכתיב +בראשית י"ח+ וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם. מעיקרא אתו קמו עליה, כי חזיוהו דהוה ליה צערא, אמרו: לאו אורח ארעא למיקם הכא" (ב"מ פו ע"ב)
4 שבועות לה ע"ב
5 רש"י (ג) מתרץ: "לגדול שבהם אמר...וכיון שלא יעבור הוא יעמדו חבריו עימו"
6 מו"נ ב, מב
7 ראה ברמב"ן (א) שהביא דברי הרמב"ם וחלק עליהם
8 שבת קכז ע"א
9 החזקוני (יג) כותב שבתוכחה לשרה נכללה גם תוכחה לאברהם, "אלא שהוכיחו מן הצד"
10 בראשית י"ז, טו-יט
11 על פס' יז
12 בראשית י"א, כו
13 ברשית י"ז, כא
14 בראשית י"ז, טז-כא
15 ב"מ פז ע"א
16 ב"ר יח, ב
17 ב"מ פז ע"א
18 בראשית י"ט, א-ג
19 רמב"ן לפס' א
20 וירדף צז ע"ב
21 ראה גירסאות שונות מכך בב"מ פו ע"ב בבמדב"ר יד, ב ובמכילתא דרשב"י יג, כב
22 במדב"ר יד, ב