פרשות פרשת ויצא אופיר שימיו' בכסלו ה'תשס"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il



ויצא יעקב


וַיֵּצֵא יַעֲקב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְראשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלהִים עלִים וְירְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיּאמַר אֲנִי ה' אֱלהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזּאת כִּי לא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. וַיִּיקַץ יַעֲקב מִשְּׁנָתוֹ וַיּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנכִי לא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקב בַּבּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשׁתָיו וַיָּשֶׂם אתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצק שֶׁמֶן עַל ראשָׁהּ. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשׁנָה. וַיִּדַּר יַעֲקב נֶדֶר לֵאמר אִם יִהְיֶה אֱלהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלהִים. וְהָאֶבֶן הַזּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלהִים וְכל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ1

יציאתו של יעקב כבר תוארה לעיל2: "וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי". מדוע כותבת התורה שוב על כך?3 וכיצד לאחר שכבר הגיע לחרן - "וילך חרנה" - מתואר מה שקרה בארץ ישראל?4
מה פירוש "ויפגע", ומהו "המקום" הידוע?
כיצד לאחר "וילן שם" מתוארת לקיחת האבנים? מה משמעות החזרה על השינה - "וישכב"?
למה מתארת התורה את לקיחת האבנים?
מהי משמעות חלומו של יעקב?
מהי לוז? מדוע זה חשוב?

שלושה שלבים בחלום, הפותחים כולם במילה "והנה":

וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְראשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה
וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלהִים עלִים וְירְדִים בּוֹ
וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיּאמַר...

הסולם מחבר בין ארץ ושמים. יעקב רואה את הסולם מוצב עתה (שהרי לא כתוב "ניצב", שפירושו כבר עומד, כי אם "מוצב" - בהווה) - ומועמד כשראשו מגיע השמימה.
הסולם מועמד עתה - כשיעקב לן במקום. לינת יעקב במקום היא הצבת הסולם:

"ר' חייא ורבי ינאי, חד אמר עולים ויורדין בסולם, וחד אמר עולים ויורדים ביעקב"5.

המלאכים הם שליחי ה'. החל מעתה מפעמים בתוכו של יעקב מלאכים, עולים ויורדים בו. העליה והירידה מתוארות כאחת - אין אלו עליה וירידה חד פעמית, כי אם קשר חי ורציף, עולים ויורדים עוד ועוד, כל הזמן.
מתוך הקשר הישיר הזה נוצר חיבור לה', ויש דיבור אלוקי: "ר' חייא רבה ור' ינאי, חד אמר עליו - על סולם, וח"א עליו - על יעקב... א"ר יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם: ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם שנאמר: והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם"
6.

"ויפגע (יעקב) במקום", "יש ה' במקום" - באותו מקום ניצבים, כביכול, ה' ויעקב. זהו מקום החיבור בין ארץ ושמים, כאותו סולם. "אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים". זה ממש כאן! לכן קורא יעקב שם המקום "בית - אל"
7.
ואולם, שם העיר לוז בראשונה:

"אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא א"ל מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא, א"ל מלוז של שדרה"8
"וכמבואר במדרשים... דכל העצמות נמוחין חוץ מעצם קטן הנקרא לוז או נסכוי"
9
"כתוב בשבלי הלקט... אבר יש באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת"
10
"ר' אבא אמר לוז דא ירושלם עלאה"
11.

לוז מבטאת את החיבור שבין עוה"ז לעוה"ב, בין קודש לחול. כאן, בלוז, יוצא לפועל הצירוף "בית - אל", בית חומרי, כביכול, לקודש, לאל.

האבן מופיעה לאורך כל הפרשה - אשר שם מראשותיו, שהפכה למצבה, זו שעל פי הבאר, והמצבה והגל בפרידתו מלבן.
"ויצוק שמן על ראשה - משח אותה להקריב עליה קרבנות בשובו מפדן ארם כמו שמצינו בכלי משכן: וימשחם ויקדש אותם"
12.
האבן, סמל לקשי העולם החומרי, נמשחת והופכת למצבה. כך מקדש יעקב את העולם, ומחבר בין שמים לארץ.
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" - כלל, ופירוטו: "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא". מהי הפגיעה במקום? לקיחה מאבני המקום אל מראשותיו. יעקב מרומם את האבן הסתמית להיותה משרתת לראשו. כך פוגעים במקום, מעבירים מקדושת המקום לארץ החולית.
"וְהָאֶבֶן הַזּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלהִים". צריך היה לומר תהיה, שהרי אבן לשון נקבה היא?
אלא שבית האלהים הוא זה שייהפך לאבן, הוא יופיע בעולם הזה באבן מקודשת, אבן שממנה יושתת המקדש
13.
לכן מתחייב יעקב לתת מעשר מכל אשר יהיה לו - כי המעשר מבטא את הקודש שבמעשה ידיו של האדם.
ולכן מתברך שיהיה זרעו כעפר הארץ, ארצי העולה למדרגות שמימיות.
התרוממות למצב של אפשרות לגרום לארץ להיות שמימית גם היא עניין שמימי, ולכן יש צורך בקפיצה:

"תנו רבנן: שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה...יעקב אבינו - דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, וכתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו? בעי למיהדר, כיון דהרהר בדעתיה למיהדר - קפצה ליה ארעא. מיד ויפגע במקום"14.

משימה זו של החלת הקודש בעולם תמומש בידי בניו של יעקב, ולכן "ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, אמר: אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים, כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים"15.
משימה קשה זו זקוקה לחיזוק, ולכן נודר יעקב נדר, ומחדש תפילה בעוה"ז המשול ללילה:
"יעקב תקן תפלת ערבית - שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי"
16. תפילה זו בלשון פגיעה היא, כי יש צורך בתפילה חזקה ופוגעת ליישום משימה זו.
גם חשש לאי יכולת לקיים המשימה קיים, ולכן "ויירא יעקב מאד, אמר: שמא יגרום החטא"
17.

לאחר שמבטיחו ה' שישמרהו, נודר יעקב וכולל כל הבטחות ה' לו בנדרו, זולתי אחת מהן:

"רבנן אמרי על הכל השיבו ועל הפרנסה לא השיבו, אם יהיה אלהים עמדי, אמר לו הנה אנכי עמך, ושמרני בדרך הזה, שנאמר ושמרתיך בכל אשר תלך, ושבתי בשלום אל בית אבי, והשיבותיך אל האדמה הזאת, ועל הפרנסה לא השיבו"18.

יעקב מוסיף לבקש דוקא את הצרכים החומריים הפשוטים - לחם ובגד. כמתקן חטאו של אדה"ר מבקש הוא סיוע בתיקון האוכל, על ידו נעשה החטא, והבגד, תוצאתו של זה. ואכן גם הם יתעלו בעתיד: "לחם זה לחם הפנים, ושמלה, אלו בגדי כהונה, הרי במקדש, אבל בגבולים לחם זו חלה, ושמלה זו ראשית הגז"19.

"ויצא יעקב מבאר שבע - וילך חרנה".
שתי יציאות הן.
אחת של כורח - בריחה מעשו. לה דואגת רבקה:

"וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה"20.

שניה של בחירה - חיפוש אחר אישה, אותה יוזמת רבקה ומצווה עליה יצחק:

"וַתּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לקֵחַ יַעֲקב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים"21.
"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקב וַיְבָרֶךְ אתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיּאמֶר לוֹ לא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ"
22.

בעולם קדוש, חומר הופך לרוח, כורח לשליחות.
יעקב ישוב ארצה עם משפחתו, ויודה לה' על שמירתו בדרכו אל אבני העולם הזה:

"וַיָּבא יַעֲקב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו...וַיַּצֵּב יַעֲקב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצק עָלֶיהָ שָׁמֶן וַיִּקְרָא יַעֲקב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלהִים בֵּית אֵל"23.





1 בראשית כ"ח, י-כב
2 פס' ה
3 רש"י: "על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו אל ישמעאל הפסיק הענין בפרשתו של יעקב וכתיב וירא עשו כי ברך וגו', ומשגמר חזר לענין הראשון"
4 רשב"ם: "הלך לצד חרן"
5 ב"ר סח, יב
6 ב"ר סט ג
7 והר המוריה ניתק ממקומו ומופיע בבית אל - רש"י יז. וראה רמב"ן שחולק
8 ב"ר כח ג
9 שו"ת חת"ס ח"ב שלז
10 בית יוסף או"ח ש
11 זוהר בראשית ריד עמ' ב
12 חזקוני י"ח
13 ראה חזקוני שם
14 סנהדרין צה ע"א-ע"ב
15 ב"ר סח יא
16 ברכות כו ע"ב
17 ברכות ד ע"א
18 ב"ר סט ו
19 ב"ר ע ה
20 בראשית כ"ז, מב-מג
21 שם מו
22 בראשית כ"ח, א-ב
23 בראשית ל"ה, ו-טו