| פרשות | פרשת ויצא | אופיר שימי | ו' בכסלו ה'תשס"ה |
יציאתו של יעקב כבר תוארה לעיל2: "וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי". מדוע כותבת התורה שוב על כך?3 וכיצד לאחר שכבר הגיע לחרן - "וילך חרנה" - מתואר מה שקרה בארץ ישראל?4וַיֵּצֵא יַעֲקב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְראשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלהִים עלִים וְירְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיּאמַר אֲנִי ה' אֱלהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזּאת כִּי לא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. וַיִּיקַץ יַעֲקב מִשְּׁנָתוֹ וַיּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנכִי לא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקב בַּבּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשׁתָיו וַיָּשֶׂם אתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצק שֶׁמֶן עַל ראשָׁהּ. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשׁנָה. וַיִּדַּר יַעֲקב נֶדֶר לֵאמר אִם יִהְיֶה אֱלהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלהִים. וְהָאֶבֶן הַזּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלהִים וְכל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ1
הסולם מחבר בין ארץ ושמים. יעקב רואה את הסולם מוצב עתה (שהרי לא כתוב "ניצב", שפירושו כבר עומד, כי אם "מוצב" - בהווה) - ומועמד כשראשו מגיע השמימה.וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְראשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה
וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלהִים עלִים וְירְדִים בּוֹ
וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיּאמַר...
המלאכים הם שליחי ה'. החל מעתה מפעמים בתוכו של יעקב מלאכים, עולים ויורדים בו. העליה והירידה מתוארות כאחת - אין אלו עליה וירידה חד פעמית, כי אם קשר חי ורציף, עולים ויורדים עוד ועוד, כל הזמן."ר' חייא ורבי ינאי, חד אמר עולים ויורדין בסולם, וחד אמר עולים ויורדים ביעקב"5.
לוז מבטאת את החיבור שבין עוה"ז לעוה"ב, בין קודש לחול. כאן, בלוז, יוצא לפועל הצירוף "בית - אל", בית חומרי, כביכול, לקודש, לאל."אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא א"ל מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא, א"ל מלוז של שדרה"8
"וכמבואר במדרשים... דכל העצמות נמוחין חוץ מעצם קטן הנקרא לוז או נסכוי"9
"כתוב בשבלי הלקט... אבר יש באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת"10
"ר' אבא אמר לוז דא ירושלם עלאה"11.
משימה זו של החלת הקודש בעולם תמומש בידי בניו של יעקב, ולכן "ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, אמר: אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים, כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים"15."תנו רבנן: שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה...יעקב אבינו - דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, וכתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו? בעי למיהדר, כיון דהרהר בדעתיה למיהדר - קפצה ליה ארעא. מיד ויפגע במקום"14.
יעקב מוסיף לבקש דוקא את הצרכים החומריים הפשוטים - לחם ובגד. כמתקן חטאו של אדה"ר מבקש הוא סיוע בתיקון האוכל, על ידו נעשה החטא, והבגד, תוצאתו של זה. ואכן גם הם יתעלו בעתיד: "לחם זה לחם הפנים, ושמלה, אלו בגדי כהונה, הרי במקדש, אבל בגבולים לחם זו חלה, ושמלה זו ראשית הגז"19."רבנן אמרי על הכל השיבו ועל הפרנסה לא השיבו, אם יהיה אלהים עמדי, אמר לו הנה אנכי עמך, ושמרני בדרך הזה, שנאמר ושמרתיך בכל אשר תלך, ושבתי בשלום אל בית אבי, והשיבותיך אל האדמה הזאת, ועל הפרנסה לא השיבו"18.
שניה של בחירה - חיפוש אחר אישה, אותה יוזמת רבקה ומצווה עליה יצחק:"וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה"20.
בעולם קדוש, חומר הופך לרוח, כורח לשליחות."וַתּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לקֵחַ יַעֲקב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים"21.
"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקב וַיְבָרֶךְ אתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיּאמֶר לוֹ לא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ"22.
"וַיָּבא יַעֲקב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו...וַיַּצֵּב יַעֲקב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצק עָלֶיהָ שָׁמֶן וַיִּקְרָא יַעֲקב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלהִים בֵּית אֵל"23.