הליכות עולם לו – בעקבות פתיחת המחזור של ההלכה היומית

הרב יהושע ויצמן
י״ז בטבת ה׳תשע״ב
 
12/01/2012
3
שיחת מוסר – פתיחה לתוכנית הלכה יומית

לרגל פתיחת המחזור החדש של לימוד ההלכה היומית, יש מקום לברר את המקור של מושג ה 'הלכות' בחז"ל ואת משמעותו.
חז"ל חותמים את הש"ס בדרשה המפורסמת (נדה עג ע"א):

תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות בכל יום – מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר 'הליכות עולם לו', אל תקרי הליכות אלא הלכות.

המקור של הפסוק בדרשת חז"ל, הוא מתפילתו של חבקוק (ג, ו-ז):

עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ. תַּחַת אָוֶן רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן יִרְגְּזוּן יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן.

מפרשי הפשט קושרים את התיאורים של חבקוק לארועים שונים- חטא דור המבול (עמד וימדד ארץ), חטא דור הפלגה (ראה ויתר גויים) וכו'. הביטוי "הלכות עולם לו" הוא הסיומת שמשמעותה שה' הוא המוביל ומנתב את העולם ובכוחו להנהיג את הבריאה כרצונו.
אומנם, כאן חז"ל נוקטים בביטוי של "אל תקרי" ומציעים קומה נוספת של הבנה בפסוק.
השל"ה הקדוש (תורה שבעל פה, כלל לשונות וסוגיות (יג), אות א', רסב) מבאר את עניינו של ביטוי זה:

'אל תקרי' כו'. תמצא כן בתלמוד כמה פעמים. וקבלתי, כל מקום שאמרו אל תקרי, הוא משום שיש איזה קושיא המורית כן [=קיים קושי המורה לנו] שלא לקרי כך אלא כך

כלומר, כאשר חז"ל משנים את הקריאה, זה בא על גבי קושי בפסוק שהקריאה המחודשת מישבת אותו .
לאור זה, יש מקום לברר מהו הקושי בפסוק שלפנינו אשר הביא את חז"ל לדרוש "אל תקרי…" .

עוד יש מקום להבין את דברי חז"ל: "מובטח לו שהוא בן העולם הבא". שנלמדו מהכתוב: "הליכות עולם לו". שכן בצורה פשוטה, הפסוק מדבר על הנהגת הבריאה והטבע המסורים ביד ה', בעוד שחז"ל קשרו זאת לעולם הבא1.

נראה שהכיוון להבנת דברי חז"ל עולה מהמשך דברי הנביא- "תחת און ראיתי…" שמשמעותו כפי שנתבאר במפרשים (תרגום ורש"י) שכאשר ישראל חוטאים בא עליהם שיעבוד. אך מנגד, לא נאמר מהם המעשים הראויים שעלינו לעשות. מודגש הצד של הנהגת ה' , מבלי לפרש את ההנהגה הראויה מצד ישראל.
זה אולי עומק הקריאה הנוספת של חז"ל לפסוק. חז"ל מתרגמים את הליכות העולם של ה' , להלכות נוגעות אלינו. הליכות העולם של ה' מתבטאות בדרכי הנהגתו את הבריאה, כפי שנתבאר בדברי הגר"א (אבן שלמה, יא, ט):

בכל דור ודור שולט מידה אחרת (מהמידות שבהן מנהיג ה' את עולמו), שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם, הכל הוא לפי המידה ההיא, ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע… וכן הנהגות הקב"ה עימהם. והכל כלול בתורה.

המידה הזו, היא ההליכות עולם שמתורגמת אצלנו להלכה. הקב"ה מנהיג את העולם ומנתבו אל תכליתו מדור לדור- אל העולם הבא, העולם שהולך ובא. הצורה שבה אנו משתלבים במהלך האלוקי המוביל את העולם היא דרך ההלכות שהם התרגום המעשי עבורנו בחיי המעשה למגמה האלוקית.

על פי זה תתבאר עומק כוונת חז"ל בביטוי "לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא".
אומרים חז"ל (יומא כו ע"א):

אמר רבא: לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר. לוי דכתיב (דברים לג) 'יורו משפטיך ליעקב', יששכר דכתיב (דהי"א יב) 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל'. ואימא יהודה נמי, דכתיב (תהלים ס) 'יהודה מחקקי' ? – אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא
תרגום:
אמר רבא: אין אתה מוצא תלמיד חכם המורה הלכה אלא אם הוא בא משבט לוי או יששכר. [וראיה לדבר:] על לוי נאמר (דברים לג) 'יורו משפטיך ליעקב', על יששכר נאמר (דהי"א יב) 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל'. [ומקשה הגמרא:] ונאמר כי גם הבאים משבט יהודה נכללים בזה, שנאמר (תהלים ס) 'יהודה מחקקי' ? – [ומשיבה הגמרא:] כוונתנו הייתה דווקא לתלמידי החכמים המסיקים את שמועתם על פי ההלכה

התכונה של יששכר, שלפיה הוא מסיק את השמועה "אליבא דהלכתא" היא: "יודעי בינה לעתים". כלומר, ששמועתו קשורה לתקופה ולזמן. בני יששכר מבינים את תהלוכות התקופה ועל פי זה בונים את

הליכותיהם-הילכותיהם.

התייחסות נוספת של חז"ל לביטוי זה, מחזקת הבנה זו (סנהדרין קו ע"ב):

אמר רב משרשיא: דואג ואחיתופל לא [הוו] סברי שמעתא. מתקיף לה מר זוטרא: מאן דכתיב ביה איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא? אלא, דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא דכתיב (תהלים כה) סוד ה' ליראיו.
תרגום:
אמר רב משרשיא: דואג ואחיתופל לא היו מבינים את השמועה. מקשה מר זוטרא: על מי שנאמר עליו "איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים", אתה אומר שלא ידע להבין את השמועה ?! אלא שלא הסיקו את שמועתיהם על פי ההלכה, שנאמר (תהלים כה) סוד ה' ליראיו
"אליבא דהלכתא" קשור לסוד ה'. הכיצד? בסוד ה' נמצאת ההבנה של הדור ושל הליכות עולמו של הקב"ה. כאשר השמועה מתאימה להליכות אלו, הרי היא אליבא דהלכתא.
רק הבנה עמוקה בדרכי הנהגתו של הקב"ה את הבריאה, מעלה את השמועה ואת דבר התורה להיות מתאימים להליכותיהם של ישראל. "אל תקרי הליכות אלא הלכות".

בלימוד ההלכות על הסדר בפועל, ישנן שלוש נקודות מרכזיות המבטאות את הערך המיוחד בלימוד ההלכה:
מודעות- באמצעות לימוד ההלכה האדם נהיה מודע למעשיו. לעתים, אין בכלל מודעות שלפנינו מציאות עם מורכבות הלכתית. אין אנו בכלל מבחינים שיש כאן שאלה. במובן הזה, לימוד ההלכה מעורר אותנו למודעות היסודית הנדרשת בעבודת ה' בחיים המעשיים.
ידיעה- נוסף על הידיעה שיש כאן התלבטות הלכתית, עלינו גם לדעת את התשובות וכיצד בפועל עלינו לנהוג באיסורי שבת, בתפילה וכו'. הידיעה גם נוגעת לשאלה איפה לחפש תשובות.
דעת- זהו ביטוי של חיבור2. כל דבר שמכירים מבפנים, האדם מתחבר אליו. כשהאדם מכיר את התורה בצורה חיצונית בלבד, החיבור חסר. הדעת, מחברת אותנו להכיר ולחוות את התורה בפנימיותנו. ההלכות מעצבות את המחשבות והשאיפות שלנו, ומורידה אותן לעולם המעשי. בכך הדעת הזו, גם מחברת אותנו לתהליך האלוקי בהליכות העולם.

בעניין זה חשוב להדגיש את חשיבותו של מנהג ישראל, שכן לפעמים ניתן למצוא פער בין הדברים כפי שהם כתובים בשו"ע לבין המנהג.
ביסוד הדברים, עצם הכתיבה של תושב"ע היא לא אידאלית אלא מצד "עת לעשות לה'". תורה שבעל פה ביסודה מחוברת לחיים, ועליה נאמר: "חיי עולם נטע בתוכנו". לכן כחלק מהחיבור של התורה לחיים דרך ההלכה, יש משקל רב למנהג ישראל המעצב את ההלכה ולעתים מכריע את הכתוב בספר. חשוב להכיר את זה, ולדעת שזהו גם חלק מהבנת ההלכה כ "דעת" המחברת בין התורה לחיים.


1 כן הקשה ב "אור הישר" בהדרן על הש"ס בסוף מסכת נידה
2 "והאדם ידע את חוה אשתו" (בראשית,ד,א)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן