לחיות עם פרשת השבוע – כיצד שומעים?

הרב יהושע ויצמן
א׳ במרחשוון ה׳תשע״ט
 
10/10/2018

פרשת שבוע
לחיות עם פרשת השבוע – נח – כיצד שומעים?

בדרך מקרה – רק מה' – הגיע אלי מקור מופלא מכתבי הנזיר הירושלמי, ר' דוד כהן, שהיה מתלמידיו המובהקים של הרב קוק זצ"ל – הערות שרשם הרב הנזיר לעצמו על ספר "עץ חיים" של ר' חיים ויטאל, מתורתו של האר"י ז"ל1.

בספר "עץ חיים" מובא:

והנה שמיעה גימטריא תכ"ה, ראשי תיבות "כל הנשמה תהלל".

כתב על כך הרב הנזיר:

השמיעה של הבינה היא הכאת העניינים זה על זה, תנועה, גל על גל, המיה.
וזה בא משום שהנשמה כולה אחת, בכוללה כל, ומקישה הכל, כל הנשמה תהלל, גימ' תכ"ה.

בהמשך "עץ חיים" מובא:

והנה אזן גימטריא נ"ח.

וכתב על כך הרב הנזיר:

גם מנוחה יש לאזן הבינה, נחה.
הרי תנועה, גם מנוחה לאזן הבינה, הא כיצד?

שתי גימטריות הקשורות לשמיעה. האחת: "שמיעה" גימטריא "תכה", שעניינה הכאה ותנועה, מפגש וחיכוך של ענין בענין. והשניה: "אזן" גימטריא "נח", מנוחה. הרב הנזיר רואה בכך סתירה2.

נראה, שדברים אלו מבטאים תהליך, שראשיתו בראשית הבריאה, והוא קיים בכל מציאות שיש בה מפגש.
למשל, בזוגיות יש תהליך שמורכב משני הצדדים.
בראשית הדרך של בני הזוג יש מאבקי כח. כך הוא טבעו של עולם – שני אנשים בעל אופי שונה, רקע שונה, משפחה שונה, מנהגים שונים ועוד ועוד – באים לבנות חיים משותפים. אם יש לכל אחד מהם אישיות, בלתי נמנע שתהיה בחי' של הכאה, של התנגשות של הערכים שלהם. כל אחד מהם מאיים על צורת החיים, ההרגלים והמנהגים של זולתו. באופן טבעי ונכון נוצרים מאבקי כח.
אולם אחר מאבקי הכח באה המנוחה. אם בני הזוג מרבים לדבר זה עם זה, לחשוב יחד כיצד הם בונים את דרכם המשותפת – הם יבואו אל המנוחה.
כך היא הדרך בזוגיות, וכך גם בכל חברה שנבנית, משיעור בישיבה ועד מחלקה בצבא. בשלב ראשון יש מאבקי כח, עד שכל אחד מוצא את מקומו בקבוצה, ומגיע שלב של מנוחה.

על ידי השמיעה נוצר מפגש של האדם עם המציאות, והמפגש הזה יוצר התנגשות. הרבה דברים, הרבה דעות ורעיונות, דרכים וערכים נשמעים על ידי האדם, ונוצרת התנגשות בתוכו, בין עולמו הפנימי ובין כל מה שהוא שומע מבחוץ.
אך יש בשמיעה גם בחינה של מנוחה. זו המטרה, אך הדרך להגיע אליה היא על ידי מאבקי כח והתנגשות בין כל הדברים והצדדים.

תהליך זה עבר גם על האדם. בבריאתו נאמר (בראשית ב', ז'):

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

פסוק זה מתאר כיצד נברא האדם משני קטבים מנוגדים זה לזה. מצד אחד – עפר מן האדמה. החומר הנמוך ביותר. מצד שני – נשמת חיים עליונה שנפח בו הקב"ה, "מאן דנפח – מדיליה נפח". איך יכולות שתי בריות אלו, המנוגדות זו לזו, לחיות יחד בשלום?
אכן, בתחילת דרכו של העולם, כל כח הופיע לעצמו, ופעל לבדו. העפר מן האדמה הופיע במלוא עוצמתו, "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו', י"א).
מול העפר מן האדמה, עומד נח, שהוא בחי' מנוחה. בספרים הקדושים מובא שנח הוא בחינת שבת – מנוחה.
התיבה שטה על פני המים. בתוך התיבה נמצאות כל החיות שבעולם, כל אחד ואחת במקומה. כל חיה מקבלת את מזונה ואת צרכיה מנח, וכולן חיות בשלום, בשלוה ובהרמוניה. זוהי מציאות אידיאלית, המנותקת מן הבריאה כולה, ומן המבול הסוער בחוץ.
הרמח"ל (אדיר במרום, מובא ב"מוסר אביך" ב', א') מדמה את ישיבתו של רשב"י במערה לתיבת נח. רשב"י יושב ועוסק בסודות התורה, כשבחוץ העולם סוער. מלחמות ומרידות בחוץ, ושקט ושלוה במערה.

בזמנו של נוח הופיעו שני הכוחות בצורה מנוגדת. בחוץ היתה "הכאה" – תנועה, סערה והתנגשות. בתיבה היה "נח", מנוחה ושלוה.
כך היה בעולם בעשרת הדורות שמאדם הראשון ועד נח.

כשנח יוצא מן התיבה, מתחילה תקופה חדשה בעולם. העולם מתחיל תקופה של מורכבות. מציאות אחת שבה שוכנים שני הצדדים יחד. נח מקריב קרבן, שעליו נאמר (בראשית ח', כ"א):

וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ…

זהו ביטוי לתהליך של התבסמות העולם. העולם הולך ויוצא מן הרוע אל הריח הטוב, אל העדינות וההתפתחות הרוחנית.
שלושת בני נח הם יחידה אחת, המורכבת מטוב ורע. זהו ביטוי של מורכבות. שלושה בנים יוצרים מציאות של ימין, שמאל ואמצע3.
מאז ימי נח העולם חי במציאות המורכבת מההכאה והמנוחה יחדיו.

אנו עומדים בפתיחת "זמן חורף בישיבה". ישיבה היא בחינה של תיבת נח. יש מי שדואג לאוכל, למקום לשינה, לכל צרכי התלמידים. הישיבה היא בחינה של התכנסות, עוסקים בלימוד של ערכים, של תיאוריות, של דברים העומדים ברומו של עולם. זוהי בחינת המנוחה. אך גם בישיבה האדם נפגש עם המציאות, בחי' "כל הנשמה תהלל". בנשמה נמצאים כל הכוחות, והמפגש עם המציאות יוצר תנועה. מאז ימי נח, אין לנו אפשרות לבחור בדרך אחת, תנועה או מנוחה. אנו צריכים לחיות במורכבות של שתי הדרכים יחד.

אנו צריכים לזכור את תיבת נח, ולמצוא את הדרך לחיות חיים מעין אלו – חיים של הנשמה, של התכנסות והקשבה, ולא של תנועה וחיכוך עם המציאות.
הזכרנו בעבר את דברי חז"ל (תנחומא משפטים, ו'):

אלא לומר לך: כשם שהזהיר הקב"ה את הכהנים שלא יפסעו פסיעות גסות במקדש, כך הזהיר את הדיינים שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין.

גם בשבת אל לו לאדם לפסוע פסיעה גסה (עי' שבת קי"ג ע"ב). יש זמנים ומקומות שבהם האדם צריך להיות בהקשבה. כאשר אדם פוסע פסיעה גסה, הוא נתון בהליכה ואיננו יכול להקשיב. כאשר הוא הולך בנחת, הוא יכול להקשיב לקולות העולים מן הבריאה ומן המקדש. גם במקדש צריך להיות בנחת, בהקשבה לקדושה ולא בתנועה ופעילות מתמדת. ולדיינים אמרו חכמים: "הוו מתונים בדין". וכבר הזכרנו ש"מתונים" בגימטריא "מעלות". על הדיינים להקשיב לבעלי הדין, להכיל את הדעות השונות, ומתוך כך להכריע. זוהי מציאות חיים של מנוחה ושל הקשבה.
יחד עם זאת, יש מציאות חיים של פעילות ותנועה. האדם פוגש את המציאות, מתחכך איתה, פוגש דעות שונות ומתמודד איתן. גם זו דרך של חיים. יש ללמוד איך לאחד את שתי הדרכים למציאות חיים אחת.

מתוך הדברים עולה נקודה חשובה ביחס להתבסמות העולם. העולם הולך ומתפתח, הולך ומתבסם. יש לאדם בדורנו יכולת קליטה שלא היתה קיימת בעבר. אנו יכולים להבין לעומק הרבה יותר מאשר בדורות הקודמים. "ריח הניחוח" משפיע היום יותר ממה שהיה בתחילת דרכו. ריחות בשמים ממלאים את העולם, והוא הולך ומתבסם.

ענין נוסף שיש לעמוד עליו, הוא היחס שבין הקשבה אקטיבית להקשבה פסיבית. המצב הנפשי של מנוחה מאפשר לאדם להקשיב הקשבה פנימית, גם לקולות שלו עצמו. כאשר אדם נמצא במנוחה, הוא יכול לגלות את עצמו, מה הוא ומה הקולות שהוא רוצה להשמיע. הקשבה כזאת אפשרית רק כאשר האדם במנוחה, ויש שיאמרו: בהתבודדות, ללא מפגש עם העולם ועם הקולות הבאים מחוץ לאדם. כאשר אדם מקשיב לקולות שלו, הוא יכול להגיע למצב של מנוחה נפשית, ולא להיות במתח.
יש חשיבות בכך שאדם יחוש את הרגעים הללו של הקשבה פנימית. יכול אדם להיות לבד, אך לא להיות במנוחה. הוא משוטט במחשבתו בעולם כולו, הוא במתח מהמפגש עם העולם ועם דרישותיו. אין בכך די. צריך להיות במנוחה פנימית, בהקשבה של האדם לעצמו ולקולות הבוקעים מנשמתו.
יש זמנים שבהם האדם מקשיב לקולות שמחוץ לו. הוא נפגש עם מציאויות שונות, מקשיב ומתחכך עימן. אך אחר זמן זה צריך האדם זמן של עיכול. הוא צריך להיות במנוחה ולהקשיב לעצמו – איפה הדברים שהוא שומע מבחוץ פוגשים אותו, מה הקולות הללו אומרים לו, וכיצד הוא בונה את המנוחה הנפשית שלו מתוך המציאות שאיתה הוא נפגש.

אנו צריכים לאחד את שתי הדרכים, ששתיהן נמצאות בשמיעה ובאזן. להקשיב לעולם שמבחוץ, במגמה של חיכוך ותנועה, ולהקשיב לקולות הפנימיים, במגמה של מנוחה, של התכנסות פנימה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.


 

1 מתוך הספר "נשמה של שבת", עמ' 201.
2 יש לציין, שהרב הנזיר עסק רבות בנושא השמיעה, וראה בה ענין מרכזי בתורה. לספרו קרא: "קול הנבואה – ההגיון העברי השמעי".
3 האר"י ז"ל בביאורו לי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן (מידה ט') כותב: "בסוד תיבת נח, שיצאו ממנה ג' גוונין, שם חם ויפת, שהן דין ורחמים…".

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן