סיפורו של לוט

מעובד ע"פ שיעור מפי הרב מנשה וינר. ערך: יעקב קופל. (לא עבר את הגהת הרב)
הרב מנשה וינר
י״ד במרחשוון ה׳תשע״א
 
22/10/2010

פרשת שבוע
סיפורו של לוט

הכנסת האורחים הכפולה
יש בפרשתנו שני סיפורים של הכנסת אורחים.
בפתיחת הפרשה מופיעה הכנסת האורחים של אברהם (את האנשים) ולאחר מכן הכנסת האורחים של לוט (את המלאכים).
אצל אברהם מופיע שהיו אלה אנשים, אצל לוט מלאכים אך אלו אותם דמויות (למרות שאצל אברהם אלו שלושה ואצל לוט שניים – ידועים הדברים בנושא). ניתן לדייק זאת מהפסוקים1:

וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה… וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה.

ישנם הקבלות רבות בין שני הסיפורים של הכנסות האורחים. למרות שחז"ל ראו בהכנסת האורחים של אברהם הכנסת אורחים יותר מכובדת.
נקודת הכנסת האורחים היא נקודה חשובה. הקב"ה אומר שהוא הולך לעשות מבחן/בירור לאנשי סדום2:

וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה. וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה…

המבחן שהקב"ה עושה זה במבחן הכנסת האורחים. לשם כך המלאכים מגיעים לסדום.
לוט עומד במבחן ואילו שאר אנשי העיר לא עומדים במבחן.
ישנו שוני בין הכנסות האורחים בנקודת האוכל. אצל אברהם3:

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ.

לעומת זאת אצל לוט יש תיאור יותר צנוע4:

…וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.

מצד אחד יש דמיון בין המקומות וניתן לומר שכנגד מהירותו של אברהם להכנסת האוכל יש את מהירות האפייה אצל לוט ולכן יצאו מצות. אולם נראה שהניגוד בין התיאורים חזק והוא זה שהביא את רש"י במקום לטעון שמדובר על פסח.
מה המשמעות שהסיפור הזה היה בפסח?

התנהגותו של לוט
לוט נמלט מסדום ובדרך נראה שהוא מתעייף מהר5:

וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה. וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי. הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי. הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר… וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו.

1. מדוע לוט לא עושה מה שהמלאכים מבקשים? מדוע לא רץ? לשם מה העיכוב הזה?
2. מצד שני מדברי המלאך "מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה" משמע שזה תלוי בקצב של לוט. אז מדוע בכלל לרוץ? המלאכים לא יכלו לסדר לו שינצל?
3. למה בסוף מוותרים ללוט ונותנים לו לברוח לצוער?
4. למה בגלל חוסר היכולת של המלאך נאמר "עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר"?
5. למה לוט נעצר באמצע ההר ולא המשיך הלאה עד אברהם?

ערי הכיכר
לוט לא ישב רק בסדום, כפי שכתוב6:

וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.

ערי כיכר מופיעות במספר צורות: סדום, סדום ועמורה, חמשת הערים ביחד, ארבעת הערים (בלי צוער).
נראה שיש הדרגה בהריסת הערים.
בתחילה ארבעת הערים נהרסו7:

וה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם.

הכוונה על כל ארבעת הערים כפי שהתורה מפרטת בפרשת האזינו8:

גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבֹיִים אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ.

ורק אחר כך ה' השמיד את שאר הערים9:

וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל ישְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה… וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹקִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.

אנו מוצאים את "צוער" חסרה מרשימת ערי הכיכר עוד בפרשת נח10:

וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע.

כמו כן, ישנה התייחסות מיוחדת אל צוער בעת החלטתו של לוט לרדת לערי הכיכר11:

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר.

התיאור של "בואכה צוער" מתאר לנו גבול, עיר ספר.
בתיאור חמשת המלכים שהותקפו על ידי ארבעת המלכים ישנם ציונים של המקומות עליהם הם מלכו12:

עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר.

יוצא דופן ברשימה הזו הוא מלך צוער שלא מוזכר בשמו, אך כן מצוין שלמקום יש שני שמות. לכאורה, יש כאן דוגמה נוספת ליחס המשני אותו מקבלת העיר צוער (ומלכה).

לוט מצחק
אחרי שהמלאכים מודיעים ללוט שהסיפור נגמר והעיר עומדת להחרב, לוט רץ להציל את חתניו אולם תגובתם היא "ויהי כמצחק בעיני חתניו"13. למה?
אחרי הנס שכולם הוכו בסנוורים ואחרי האמירה המפורשת של המלאכים עצמם שהולך להיות חורבן. מדוע שחתניו יחשבו שהוא עובד עליהם באמצע הלילה?
הרב נבנצאל14 מביא רעיון יפה להסביר את העניין.

הרב נבנצאל מסביר שאם לוט בעצמו היה משוכנע שהעיר עומדת להחרב, הוא היה מצליח לשכנע את חתניו. אולם, הוא לא היה משוכנע בעצמו בכך. הוא לפחות האמין שיוכל לדחות את הגזירה עוד קצת, ולכן הוא מתעכב, "ויתמהמה". אם הוא היה משוכנע, למה הוא מתמהמה?
אלא שאם ברור היה לו שהעיר עומדת להיחרב, היו רואים עליו ומשתכנעים. וייתכן שהצורה שבה הוא ניגש אליהם לא הייתה משכנעת.

לוט מול אברהם
אצל אברהם ולוט אנו מוצאים שני ביטויים שמבטאים את השוני בין שתי הדמויות, "הנה נא" ו"אל נא".
אברהם:

(י"ב י"א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה את.
(י"ג ח') וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנו.
(ט"ז ב') וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שרי.
(י"ח ג') וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדך.
(י"ח כ"ז) וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל ה' וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפר.
(י"ח ל' – ל"ב) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לה' וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלשִׁים… וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא… אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים… וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לה' וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה.

לוט:

(י"ט ב') וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם…
(י"ט ז'-ח') וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ. הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי.
(י"ט י"ח – כ"א) וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי. הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי. הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי.

ניתן לראות שבכל המקרים הללו יש עניין של עשיית חסד. השאלה היא איזה חסד ועבור מי עושים את החסד.
אברהם מכניס אורחים וגם לוט (עם כל ההבדלים שעליהם עומדים הפרשנים).
אולם, אצל לוט נוספה ההצעה לתת לאנשי העיר את בנותיו. מצד אחד יש בהצעה זו בעיה מוסרית עצומה, אך אין להתעלם שיש בכך הקרבה אישית גדולה.
לאחר מכן, רואים את התיאור שלוט מנסה להציל עצמו, אך תוך כדי כך הוא מתעכב ולא יכול לרוץ. כאשר לבסוף לוט מבקש להישאר בעיר צוער – והמלאך מסכים.
לעומתו יש את הזריזות של אברהם בהכנסת האורחים וההשתדלות של אברהם, לא על הצלת עצמו אלא על הצלת העיר כולה בתפילה ותחנונים לפני ה'.

דמותו של לוט
דמותו של לוט היא מורכבת מאוד. לוט פוסח על שתי הסעיפים. מצד אחד יש לו עוצמות אך מצד שני הוא לא יודע להחליט.
הוא מכיר את הכנסת האורחים של אברהם אך מצד שני קורא לאנשי סדום "אחים" (מה שאברהם לא עשה). הוא מסרב ללכת עם אברהם ובוחר בערי סדום שמצד אחד מתוארים "כגן ה'" ומצד שני "כארץ מצרים".
כאשר הוא בורח הוא עוצר באמצע ההר. עוד קצת והוא היה מגיע לאברהם. אך לוט הולך בכיוון ולא רוצה להגיע עד אברהם. והעצירה הזו היא צער(צוער) גדול על הפספוס.
לוט עוצר בגבול, בצוער. בעיר מעמדה שנוי במחלוקת. לא ברור אם היא שייכת לערי הכיכר או לא. כך גם לוט. הזהות שלו לא ברורה, ממש כפי שזהותו של מלך צוער לא ברורה.
יש פה בעיה של חוסר יכולת להתנתק לגמרי מסדום, ולכן אינו מצליח לשכנע את חתניו.
לוט מפחד להישאר גם בצוער, מפני שהוא הוא יודע שיש בה נקודה כמו של סדום ולכן הוא בורח הלאה. ובדומה לשם העיר "בלע" (צוער) הוא נבלע במערה.
הסיפור של הבכירה והצעירה (צוער) סיפור מורכב לכשעצמו, כפי שרואים במדרש15:

רבי הונא אמר: מתחלת עיבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים…
ר' סימון אמר: מתחלת עיבורו של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות…

יש פה פן של עוצמת הקמת שם למשפחה (כפי שהרמב"ן16 מביא בסיפור יהודה ותמר) ויש פן של עריות. זה סיפור מורכב.
מסיפור זה יוצאים עמון ומואב עליהם נאמר שלא יבואו בקהל ה'. התורה דנה אותם כממזרים מפני שלא קידמו את עם ישראל בלחם ובמים.
האם זו סיבה שבגללה לא יוכלו לבוא בקהל?
הכנסת האורחים זו נקודת המבחן. לוט ניצל בזכות הכנסת האורחים שקיים. ומאידך החורבן של סדום הגיע מפני שלא החזיקו יד עני ואביון17.
חז"ל אמרו18 על אשת לוט שנהפכה לנציב מלח מפני שחטאה בעניין הכנסת אורחים בהקשר למלח, ולכן נענשה מידה כנגד מידה.
חז"ל ראו שיש אצל אשת לוט פגם במצוות הכנסת אורחים מההקבלה של סיפורי הכנסת האורחים. אצל אברהם גם שרה מופיעה כשותפה בהכנסת האורחים. לעומת זאת אצל לוט, אין זכר לסיוע של אשתו.

בני לוט
ללוט היו בנים, כפי שמופיע בדברי המלאכים אליו19:

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם.

מדוע לוט לא מנסה לפנות ולהציל את בניו? מדוע הוא פונה דווקא לחתניו?
נראה שלוט הבין שלא יצליח לשכנע את בניו להתנתק מסדום, אולם בנותיו היו במצב אחר. לכן, הוא חשב שיש לו סיכוי לשכנע את חתניו.
ניתן להסביר על פי כך את דרשת חז"ל "מואבי ולא מואבית…". מדוע לא אומרים "ממזר ולא ממזרית"?
כפי שאמרנו לעיל, נקודת המבחן של לוט ואנשי סדום היא בהכנסת אורחים. וכבר אצל לוט רואים את ההבדל שיש בנושא זה בין הגברים לנשים. כבר בתוך המשפחה המתח הזה קיים.

הרן אבי לוט
אביו של לוט היה הרן.
חז"ל20 מספרים עליו, שכאשר ראה את אברהם אבינו מושלך לכבשן האש על ידי נמרוד, אמר שאם הוא ניצל הוא מסיעתו של אברהם ואם לאו הוא עם נמרוד. לאחר שאברהם ניצל, הוא קפץ אחריו ונשרף.
מצד אחד רואים פה גדולה של הרן שהלך אחרי אברהם והכניס עצמו לכל הסיפור הזה. לפי המדרש אף אחד לא הכריח אותו להיכנס לאש. מצד שני, הוא ישב על הגדר ולא הכריע לצד ברור, ולכן הוא לא ניצל. לוט הוא הממשיך של הרן בנקודה הזו.

פסח מצרים
לא לחינם רש"י מביא את המדרש שהמצות של לוט היו בגלל חג הפסח.
בפסח מצרים עם ישראל היה צריך להחליט עם מי הוא הולך. ישנם כאלה שנשארו במצרים. אולם אלו שהחליטו לצאת היו צריכים לעשות את זה בצורה ברורה. היה עליהם לקחת את אלוהי המצרים, ולמרוח את הדם על פתח הבית. היה עליהם להראות שהם מפחדים מה' ולא מהמצרים. בסיפור הזה הם לא יכלו לפסוח על שתי הסעיפים.
אליהו בהר הכרמל פונה לעם ישראל21:

וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' האלוקים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר.

אליהו מנסה להכריע את המערכה ולדרוש מהעם שילכו אחרי ה', בנסיון קשה. בנסיון זה שמגיע אחרי שנות רעב, הם שופכים את שארית המים על המזבח ונדרשים להכרית את נביאי הבעל.
ההכרעה הקשה היא המבחן שבו עמד עם ישראל. אך אליהו לא הצליח להביא את עם ישראל למה שרצה.
אברהם אבינו לא פוסח על שני הסעיפים, ובאמת רמוזה אצלו הנקודה של אליהו22:

ויאמר אל נא יחר לה' ואדברה אך הפעם…

זאת הנקודה שהייתה קשה על לוט. ויעברו דורות רבים עד שיוסר הלוט ותתגלה הנקודה המצערית (צוער) של החסד המבורר אצל רות. ובסוף גם מלוט תגיע נקודת החסד עד מלכות ישראל.


1 בראשית י"ח כ"ב. וכן י"ט א'.
2 בראשית י"ח כ' – כ"ב.
3 בראשית י"ח ו' – ח'.
4 בראשית י"ט ג'.
5 בראשית י"ט י"ז – כ"ב.
6 בראשית י"ט כ"ט.
7 בראשית י"ט כ"ד.
8 דברים כ"ט כ"ב.
9 בראשית י"ט כ"ה, כ"ט.
10 בראשית י' י"ט.
11 בראשית י"ג י'.
12 בראשית י"ד ב'.
13 בראשית י"ט י"ד.
14 שיחה שבועית של הרב אביגדור נבנצאל על פרשת וירא תשס"א "ויהי כמצחק בעיני חתניו – מדוע?"
15 בראשית רבה פרשה נ"א פסקה י'.
16 בראשית ל"ח ח',כ"ד.
17 יחזקאל ט"ז מ"ט.
18 בראשית רבה פרשה נ' פיסקה ד'. "במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה: תני מעט מלח לאורחים הללו. אמרה לו: אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה?". (במקור בארמית: א"ר יצחק מצות גדולה עמדה על המלח דהוא אמר לה הב לאלין אכסניא קליל מלח והות אמרה ליה אף הדא סוניתא בישא את בעי מילפא הכא).
כמו כן, בבראשית רבה פרשה נ"א פיסקה ט'. 'ותבט אשתו מאחריו' – ר' יצחק אמר: שחטאה במלח, באותו הלילה שבאו המלאכים ?אל לוט מה היא עושה? הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן: תנו לי מלח, שיש לנו אורחים; ?והיא מכוונת שיכירו בהן אנשי העיר. על כן 'ותהי נציב מלח'.??
19 בראשית י"ט י"ב.
20 בראשית רבה ל"ח י"ג.
21 מלכים א' י"ח כ"א.
22 בראשית י"ח ל"ב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן