כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר דרכי לימוד מדרש - עיונים במדרש רבה"מה יתרון העושה וגו'", אמר שלמה: הואיל ועתים עתים הן לכל, מה מהני אומנה באומנותיה וכשירא בכשרותיה. דבר אחר, "מה יתרון", כל אינש ואינש לא מתרין אלא עם בעלי אומנותיה. אמר ר' יצחק בר' מריון: "וצדיק באמונתו יחיה", (שצדיק באמונתו יחיה) אפילו צדיק חי העולמים מאמונתו הוא חיה, אמר הקב"ה: בתחלה הרגתי בכורי מצרים, שנאמר: "ויהי בחצי הלילה וה' הכה וגו'", אף כל בכור אשר יולד לך תהא מקדישו לי, שנאמר: "קדש לי כל בכור", תהא מקדש לי הבכורות באמונתי, הוי "וצדיק באמונתו יחיה". ר' פנחס בשם ר' ראובן: משל למה הדבר דומה, למלך שעשה סעודה וזימן אצלו אורחים, וגזר מלכא גזירתא ואמר: כל אינש ואינש ייטי ליה מה דירבע. אית דאייתי טפוטין, ואית דאייתי פסתיין, ואית דאייתי סטרומטין, ואית דאייתי נמורקין, ואית דאייתי כורסוון, ואית דאייתי קיסין, ואית דאייתי אבנין. אדיק מלכא ואמר: כל אינש ואינש ירבע על מה דאייתי. אותן שהיו יושבין על העצים ועל האבנים היו מתרעמין על המלך ואומרים: כך היא כבודו של מלך שנהיה יושבין על העצים ועל האבנים. כששמע המלך אמר להם: לא דייכם שניוולתם פלטין באבנים ובעצים, שעמדה לי בכמה יציאות, אלא מחציפין אתם וקושרין עלי קטיגוריא, יקרכון לא עביד אלא אתון לגרמיכון. כך לעתיד לבא הרשעים נידונין לגיהנם, והן מתרעמין על הקב"ה: הרי שהיינו מצפין לישועתו של הקב"ה וכך יהיה עלינו, אומר להם הקב"ה: בעולם שהייתם בו לא בעלי מחלוקת ולשון הרע וכל רעות הייתם, ולא בעלי מריבות וחמסים אתם הייתם, הדא הוא דכתיב "הן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות", לפיכך אתם הולכים "באור אשכם ובזיקות בערתם", ושמא תאמרו "מידי היתה זאת לכם", לאו, אלא אתם עשיתם אתם לעצמכם, לפיכך "למעצבה תשכבון", "מידכם היתה זאת לכם". ר' שמעון בן לקיש הוה לעי באורייתא כל צרכיה בהדא אליסס דטבריא, והוה פיילדה נהיג מעתיד ליה חד משקויי דמים בכל יום, והוה עליל משלהי משלהי ונסיב ביה ושתי ליה, חד זמן על ויתיב גביה ועביד עימיה אויר קליל. אמר ליה: רבי, נהור את דהוינא אנא ואת אזלין לכנשתא כחדא, את זכית וההוא גברא לא זכי, צלי עלי דיהוו חולקי עמך לעלמא דאתי. אמר ליה: ומה נצלי עלך דנהוי לך, דאתת עם בני אומנותך, דכל אינש ואינש לא משרין אלא עם בעלי אומנותיה.
בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל". אמר שלמה: הואיל ועתים עתים הן לכל, כפי שכתוב בפסוקים הקודמים, מה מהני אומנה באומנותיה וכשירא בכשרותיה - מה מועיל האומן באומנותו והכשר בכשרותו, לשם מה עמל האדם, והרי עת קבועה מראש לכל דבר ולכל הנהגה?! דבר אחר, דרשה נוספת לפסוק "מה יתרון העושה באשר הוא עמל", "מה יתרון", לשון שריה (שהאותיות ת' וש' מתחלפות), וכך נדרש הפסוק: כל אינש ואינש לא מתרין אלא עם בעלי אומנותיה - כל אדם ואדם משרים אותו - בעולם הבא - עם בני אומנותו. הפסוק נקרא כך: "מה יתרון העושה - באשר הוא עמל" - על פי הדבר בו עמל האדם נקבע המקום בו ישרה האדם. אמר ר' יצחק בר' מריון: נאמר (חבקוק ב', ד'): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (שצדיק באמונתו יחיה1) - אפילו צדיק חי העולמים - הקב"ה, מאמונתו הוא חיה - מאומנותו, כביכול, כפי שמבאר המדרש: אמר הקב"ה: בתחלה הרגתי בכורי מצרים, שנאמר (שמות י"ב, כ"ט): "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה", אף כל בכור אשר יולד לך תהא מקדישו לי, שנאמר (שמות י"ג, ב'): "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא", תהא מקדש לי הבכורות באמונתי - כביכול בשכר אומנותי, שהרגתי את בכורי מצרים, תהא מקדיש לי את בכורי ישראל, הוי - הרי דרשת הפסוק: "וצדיק באמונתו יחיה". ר' פנחס בשם ר' ראובן אמר: משל למה הדבר דומה, למלך שעשה סעודה וזימן אצלו אורחים, וגזר מלכא גזירתא - וגזר המלך גזרה ואמר: כל אינש ואינש ייטי ליה מה דירבע - כל איש ואיש יביא לו את אשר ישב עליו. אית דאייתי טפוטין ואית דאייתי פסתיין ואית דאייתי סטרומטין ואית דאייתי נמורקין ואית דאייתי כורסוון ואית דאייתי קיסין ואית דאייתי אבנין - יש שהביאו מצעות יקרים ומשובחים2, ויש שהביאו כסאות פשוטים, יש שהביאו עצים ויש שהביאו אבנים לשבת עליהן. אדיק מלכא - התבונן המלך ואמר: כל אינש ואינש ירבע על מה דאייתי - כל אחד ואחד ישב על מה שהביא. אותן שהיו יושבין על העצים ועל האבנים היו מתרעמין על המלך, ואומרים: כך היא כבודו של מלך, שנהיה יושבין על העצים ועל האבנים?! כששמע המלך אמר להם: לא דייכם שניוולתם פלטין - שלכלכתם את הארמון באבנים ובעצים, למרות שעמדה לי בכמה יציאות - שהוצאתי ממון רב על בנייתו והחזקתו, אלא מחציפין אתם וקושרין עלי קטיגוריא - אומרים עלי דברין רעים, יקרכון לא עביד אלא אתון לגרמיכון - את כבודכם לא עשה אחר, אלא אתם לעצמכם - אתם גרמתם לעצמכם את מדרגת הכבוד שקבלתם. כך לעתיד לבא הרשעים נידונין לגיהנם, והן מתרעמין על הקב"ה: הרי שהיינו מצפין לישועתו של הקב"ה - בעולם הזה, וכך יהיה עלינו. אומר להם הקב"ה: בעולם שהייתם בו לא בעלי מחלוקת ולשון הרע וכל רעות הייתם, ולא בעלי מריבות וחמסים אתם הייתם, הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ישעיה נ', י"א): "הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן", ודרשו: "הן כלכם קודחי אש" - לפיכך אתם הולכים "באור אשכם ובזיקות בערתם" - אתם לוקים באש שאתם הבערתם בעצמכם, ושמא תאמרו "מידי היתה זאת לכם", וזהו עונש מידי הקב"ה, לאו, אלא אתם עשיתם, אתם לעצמכם, לפיכך "למעצבה תשכבון" - תקבלו חלקכם בגיהנם, שהרי "מידכם היתה זאת לכם". ר' שמעון בן לקיש הוה לעי באורייתא כל צרכיה - היה עוסק בתורה כל צרכו, בהתמדה, בהדא אליסס דטבריא - במערה של טבריה. והוה פיילדה נהיג מעתיד ליה חד משקויי דמים בכל יום - והיה קדר אחד שהיה נוהג להניח לו כד של מים בכל יום, והוה עליל משלהי משלהי ונסיב ביה ושתי ליה - והיה ר' שמעון בן לקיש נכנס עייף ולוקח את הכד ושותה. חד זמן על ויתיב גביה ועביד עימיה אויר קליל - פעם אחת נכנס אותו אדם וישב עם ר' שמעון בן לקיש לשאוף מעט אויר. אמר לו: רבי, נהור את דהוינא אנא ואת אזלין לכנשתא כחדא - זוכר אתה שהיינו אני ואתה הולכים לבית הכנסת יחדיו, ללמוד תורה מפי מלמד התינוקות, את זכית וההוא גברא לא זכי - אתה זכית לגדול בתורה, ואותו אדם (על עצמו אמר כך) לא זכה. צלי עלי דיהוו חולקי עמך לעלמא דאתי - התפלל עלי שיהיה חלקי עמך לעולם הבא. אמר לו: ומה נצלי עלך דנהוי לך - מה אתפלל עליך שיהיה לך, דאתת עם בני אומנותך - הרי תבוא לעולם הבא עם בני אומנותך, דכל אינש ואינש לא משרין אלא עם בעלי אומנותיה - שכל אדם ואדם אין משרים אותו בעולם הבא אלא עם בעלי אומנותו."מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה
הנשמה איננה נראית, אך היא זנה ומפרנסת ומחיה את כל הגוף.הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד, לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה. מה הקב"ה מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף. מה הקב"ה רואה ואינו נראה - אף נשמה רואה ואינה נראית. מה הקב"ה זן את כל העולם כלו - אף נשמה זנה את כל הגוף. מה הקב"ה טהור - אף נשמה טהורה. מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים - אף נשמה יושבת בחדרי חדרים. יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.
הנקודה שגרמה להריגת בכורי מצרים היא זו שהובילה ל"קדש לי כל בכור".אמר ר' יצחק בר' מריון: "וצדיק באמונתו יחיה", אפילו צדיק חי העולמים מאמונתו הוא חיה. אמר הקב"ה: בתחלה הרגתי בכורי מצרים, שנאמר: "ויהי בחצי הלילה וה' הכה וגו'", אף כל בכור אשר יולד לך תהא מקדישו לי, שנאמר: "קדש לי כל בכור", תהא מקדש לי הבכורות באמונתי, הוי "וצדיק באמונתו יחיה".
הבכור, המבטא את יכולתו של האדם ליצור לו המשכיות, מקשר את האדם עם הדורות הקודמים שהוא המשך להם. על ידו נקשר האדם אל שורשיו, עד הרגע בו "ויפח באפיו נשמת חיים"."כה אמר ה' בני בכורי ישראל וגו'". קרא ישראל בנו בכורו, רצה לומר כמו שהבכור נקרא ראשית כי הוא ראשית אונו שהוא התחלת הראות כחו של אדם שנגלה בו כחו, כי הבן הוא כחו של אב, כך ישראל הם התחלת גלוי כחו של הקב"ה בעולם הזה...
מן המדרש עולה הגדרה חשובה בענין הטוב והרע....כך לעתיד לבא הרשעים נידונין לגיהנם והן מתרעמין על הקב"ה הרי שהיינו מצפין לישועתו של הקב"ה וכך יהיה עלינו, אומר להם הקב"ה: בעולם שהייתם בו לא בעלי מחלוקת ולשון הרע וכל רעות הייתם, ולא בעלי מריבות וחמסים אתם הייתם, הדא הוא דכתיב "הן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות", לפיכך אתם הולכים "באור אשכם ובזיקות בערתם", ושמא תאמרו "מידי היתה זאת לכם", לאו, אלא אתם עשיתם, אתם לעצמכם לפיכך "למעצבה תשכבון", מידכם היתה זאת לכם.