כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר דרכי לימוד מדרש - עיונים במדרש רבה"ראיתי את כל המעשים שנעשו וגו'". אמר ר' אבא בר כהנא: לזקן שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין, אחד תחלתו מישור וסופו קוצים וארזים וקנים, ואחד תחלתו קנים וארזים וקוצים וסופו מישור. והיה מזהיר לעוברין ולשבים ואומר: זו תחלתו מישור וסופו ארזים וקוצים וקנים, וזה תחלתו קוצים וארזים וקנים וסופו מישור, אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה שהוא מזהירן לטובתן שלא ליגען?! כך אין הבריות צריכין להחזיק טובה לשלמה שהוא יושב על שערי החכמה ומזהירן לישראל "שבתי וראה תחת השמש", "ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש וגו'", חוץ מתשובה ומעשים טובים. ורבנן אמרי: לאיסטרולוגוס שהיה יושב על פתח הלמן, והיה מזהיר לכל העוברים והשבים ואומר להם: פרגמטיא פלונית יוצאה במקום פלוני ופרגמטיא פלונית יוצאה במקום פלוני, אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה?! כך לשלמה שאמר "ראיתי את כל המעשים וגו'", חוץ מתשובה ומעשים טובים.
תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ". אמר ר' אבא בר כהנא: משל לזקן שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין, אחד תחלתו מישור - שנוח להלך בו, וסופו קוצים וארזים וקנים - המקשים על ההולך בדרך ומייסרים אותו, ואחד תחלתו קנים וארזים וקוצים וסופו מישור. והיה מזהיר לעוברין ולשבים, ואומר: זו תחלתו מישור וסופו ארזים וקוצים וקנים, וזה תחלתו קוצים וארזים וקנים וסופו מישור - ודעו באיזו דרך עליכם ללכת (בשיעור נבאר את כוונת הזקן ועצתו הטובה) - אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה שהוא מזהירן לטובתן שלא ליגען?! כך הנמשל: וכי אין הבריות צריכין להחזיק טובה לשלמה, שהוא יושב על שערי החכמה ומזהירן לישראל "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם" (קהלת ט', י"א), "ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח", שכל חיי העולם הזה הם הבל ורעות רוח חוץ מתשובה ומעשים טובים - שרק בהם על האדם לעסוק."רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ
אף כאן יש שתי דרכים, האחת תחילתה טובה וסופה רעה, והשניה הפוכה ממנה. אולם, נראה שיש הבדל מהותי בין המעשים. ר' יהושע חיפש את הדרך לעיר, ואילו במשל אצלנו אין כלל מטרה שאליה מובילות הדרכים. במדרש לא מוזכר היעד שאליו מובילות שתי הדרכים.מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך בדרך... ומצא תינוק אחד יושב על פרשת דרכים. אמר לו: איזו דרך קרובה לעיר. אמר לו: זו קרובה ורחוקה וזו רחוקה וקרובה. הלך רבי יהושע בזו שקרובה ורחוקה. כיון שהגיע לעיר מצא גנות ופרדסים מוקפים לחומה וחזר אצל אותו תינוק ואמר לו: בני, וכי זו דרך קרובה לעיר. אמר לו: אתה הוא חכם של ישראל, לא כך אמרתי לך שזו קרובה ורחוקה וזו רחוקה וקרובה. באותה שעה אמר ר' יהושע: אשריכם ישראל שכולכם חכמים מגדולכם ועד קטנכם...
המשל עוסק בפרוזדור - בדרך לחיות את חיי העולם הזה בצורה טובה. השאלה שמעמיד הזקן בפני ההולכים בדרך היא: איך אתה רוצה להגיע לסוף הדרך, במישור או בקוצים? ובנמשל: איך אתה רוצה לראות את עצמך בזקנותך, חי בנעימות ובמישור או בייסורים וקשיים?רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין.
ובהמשך (עמ' ו') כתב:המסגרת האנושית צרה היא בעדנו, כל כך גדול הוא רוחנו, עד שאנו דורשים להתפשטותו במלא קומתו מלא כל.
המוסר שלנו מתפשט והולך הוא על כל בריה, על כל היש, ומוכרח הוא מפני זה להיות מתגשם על פי האמרה היוצאת מאדון כל עולמים.
התורה הישראלית מוכרחת היא להיות מן השמים, ומתפשטת היא על הארץ, בכשרון האומה הפנימי, המותאם לאותו האור השמימי, שכל סעיפיו הולכים הם באותם העקבות של הגשמת המוסר העליון, שלמעלה מכל הגבלה, על מלא כל.
הדרך הנכונה לחיים מוסריים בעולם הזה, המביאים את הטוב לכל - את השלמות הנצחית של העולם, מוכרחת להינתן מן השמים, ממקור עליון, שהוא המאיר את הדרך הנכונה בעולם הזה - לקראת התכלית.המקור העצמי של המוסר מוכרח להיות מונח ביסוד מה שהוא טוב לכל, במובן היותר רחב, דהיינו טוב לכל המצוי, ומוכרח על פי זה להיות מציאות למהלך מעשי ומחשבתי כזה, שתולדותיו מביאות את הטוב לכל, במובנו היותר נרחב.
השאלה היא רק איך יתגלה לאדם המוגבל הטוב לכל המצוי, שהוא כל כך נעלם ממנו. ועל זה התשובה מוכרחת לבא, שבעולם תמצא נקודה מאירה, שמפי הגבורה ישמע בה תורה ומצות. והתורה מן השמים צריכה להיות מכוונה לטובת הכל, מראשית עד אחרית.
וכל סדרי המוסר שהם נערכים בכל השדרות, לפי כל המצבים השונים של כל היצורים, של כל היחידים וכל הקיבוצים, הנם באמת שלבים, שיעלה על ידם העולם למדה זו של הקשבת קול ד', שיגלה לו מזיו האורה של נקודת עולמים זו את היסוד המוסרי בכל מילואו, איך לעשות טוב עם הכל, בכל מעשיו ובכל דרכיו.
זאת היא התורה אשר תצא מציון ודבר ד' מירושלם, שכל העמים ישתוקקו לה באחרית הימים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם.
העולם יגיע למטרתו, שכן מטרה זו הוצבה על ידי הבורא, ואיננה תלויה במעשינו."מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיון דכתיב 'וירא אלקים את האור כי טוב' הוי אומר במעשיהן של צדיקים ואינו חפץ במעשיהם של רשעים" (בראשית רבה פרשה ב'). וע' במפרשים שטרחו מאד בדברי המדרש הזה... והנה הוא מובן על פי דברינו, כי מאחר שתכלית הבריאה שהוא בשביל התיקון דלעתיד אשר לימות המשיח ולחיי העולם הבא, הנה הוא יעשה על כל פנים שיתוקן הכל על ידי העונשים גם כן, כי על ידי כל התלאות שבהעולם הזה והעונשים אשר לאחר מיתה יתבטל הרע כולו ויכלה כל הטומאה והזוהמא ויהיו כל העונשים גופה גם כן לסיבה גדולה להתיקון העתיד ולהגילוי דטוב הצפון וכנ"ל, אם כן שמא יאמר אדם שילך באיזה דרך שירצה כי אין רצונו של הקב"ה בזה יותר מבזה מאחר שתכלית הכוונה הרי יעשה על כל פנים. לכן אמרה התורה "ובחרת בחיים" (דברים ל'), כי רצונו של הקב"ה הוא רק שיעשה התיקון אשר בתכלית כוונתו ית"ש על ידי קיום התורה והמצוה דוקא.