כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר דרכי לימוד מדרש - עיונים במדרש רבה"ופניתי אני לראות חכמה", "ופניתי" - ופיניתי, כספל הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו כך למד שלמה תורה בשעתו ושכחה בשעתו. "לראות חכמה והוללות וסכלות", ר' חנינא בר פפא ור' סימון. ר' חנינא בר פפא אומר: "הוללות", זו הוללה של מלכות, "וסכלות", זו הטרחות. ר' סימון אומר: "הוללות", זו הוללה של מינות, "וסכלות", זו הטפשות. "כי מה האדם שיבא אחרי המלך וגו'", אם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על משתיתו של עולם, אמור לו: אחרי המלך בשר ודם אי אתה יכול לעמוד, אחר מלך מלכי המלכים הקב"ה אתה יכול לעמוד. ר' נחמן אמר תרתי: לחרישת הקנים שאין אדם יכול להכנס לתוכה, מה עשה פיקח אחד, כיסח ונכנס כיסח ונכנס דרך הכיסוח ויצא דרך הכיסוח. ר' נחמן אמר חורי: לפלטין גדולה שהיה לו פתחים הרבה וכל מי שנכנס לתוכה טועה, היה שם פיקח אחד נכנס ונטל פקיעת גמי וקשרה נגד הפתח, הכל נכנסין אצל הפקעת ויוצאין דרך הפקעת. אמר ר' שמעון בן יוחאי: משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שבנה פלטין וכל העוברים ושבים נכנסים לתוכו ואמרו: אלו היו עמודיה גבוהים היתה נאה, אילו היו כותליה גבוהים היתה נאה, אלו היתה תקרתה גבוה היתה נאה, שמא יבא איש ויאמר: אילו היו לי שלשה ידים או שלשה עינים או שלוש אזנים או שלוש רגלים הייתי נאה, תלמוד לומר "את אשר כבר עשוהו", אין כתיב כאן "עשהו", אלא "עשוהו", כביכול הקב"ה ובית דינו עשאוהו, נמנים על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על תיקונך. ואם תאמר שתי רשויות הן, והלא כבר נאמר: "הוא עשך ויכוננך". אמר ר' לוי בר חיתא: מלך בשר ודם בונה פלטין, אם נתן ביבה על פתחה אינה נאה ואינה משובחת, אלא הקב"ה ברא את האדם ונתן ביבו על פתחו, ואיזה זה, זה בית חוטמו, והוא נואו והוא שבחו. אמר ר' יצחק בר מריון: כתיב, "ויצר ה' אלהים את האדם", מה תלמוד לומר "אשר יצר", אלא הצור הוא צייר נאה, כביכול מתגאה בעולמו ואומר: ראו בריה שבראתי וצורה שציירתי. ואמר רבי יצחק בר מריון: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", הוא בראן והוא משבחן, ומי מגנן, בוראן מקלסן, מי נותן בהן דופי, אלא הם נאים ומשובחים הם, שנאמר: "אלה תולדות השמים והארץ". ר' פנחס בשם רבי לוי אמר: "בהבראם" בה"א בראם.
וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ". "ופניתי" - נדרש לשון פינוי - ופיניתי, כספל הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו כך למד שלמה תורה בשעתו ושכחה בשעתו - חכמתו של שלמה לא התקיימה בידו, ונלקחה ממנו. "לראות חכמה והוללות וסכלות" - ר' חנינא בר פפא ור' סימון דרשו מילים אלה. ר' חנינא בר פפא אומר: "הוללות" - זו הוללה של מלכות - ההוללות הנהוגה בחצר המלוכה, "וסכלות" - זו הטרחות - הטרחה שטורחת המלכות - מלכות רומי - במעשיה, סכלות היא. ר' סימון אומר: "הוללות" - זו הוללה של מינות - ההוללות והפריצות שנוהגים המינים (עי' לעיל פרשה א', כ"ה), "וסכלות" - זו הטפשות - המינות והוללותה נובעים מטפשות. "כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו" - אם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על משתיתו של עולם - לדעת על מה העולם מושתת ובנוי, אמור לו: אחרי המלך בשר ודם אי אתה יכול לעמוד, שמחשבותיו וצורת מלכותו מורכבים ואי אפשר לעמוד עליהם, אחר מלך מלכי המלכים הקב"ה אתה יכול לעמוד?! ר' נחמן אמר תרתי - שני משלים לבאר את עומקה של החכמה האלוקית. המשל הראשון: משל לחרישת הקנים - חורשה של קנים שאין אדם יכול להכנס לתוכה, מה עשה פיקח אחד, כיסח ונכנס, כיסח ונכנס דרך הכיסוח ויצא דרך הכיסוח - וכך סלל את הדרך לבאים אחריו. בשיר השירים רבה (פרשה א', ח') מבואר ששלמה הוא שפתח את החכמה בפני הציבור. ר' נחמן אמר משל חורי - אחר: משל לפלטין גדולה - ארמון גדול - שהיה לו פתחים הרבה וכל מי שנכנס לתוכה טועה, היה שם פיקח אחד נכנס ונטל פקיעת גמי וקשרה נגד הפתח הכל נכנסין אצל הפקעת ויוצאין דרך הפקעת - הפקעת קשורה בפתח וניטלת עם ההולכים, וכך יכולים הם לחזור בדרך בה באו. אמר ר' שמעון בן יוחאי: משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שבנה פלטין - ארמון - וכל העוברים ושבים נכנסים לתוכו - מייעצים למלך ומבקרים את בניינו, ואמרו: אלו היו עמודיה גבוהים היתה נאה, אילו היו כותליה גבוהים היתה נאה, אלו היתה תקרתה גבוה היתה נאה. הנמשל: האדם משול לאותו ארמון שנבנה על ידי המלך: שמא יבא איש ויאמר אילו היו לי שלשה ידים או שלשה עינים או שלוש אזנים או שלוש רגלים הייתי נאה, תלמוד לומר "את אשר כבר עשוהו", אין כתיב כאן "עשהו", בלשון יחיד, אלא "עשוהו", בלשון רבים, כביכול הקב"ה ובית דינו עשאוהו, נמנים על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על תיקונך - כל אבר נידון בבית דין של מעלה והוחלט לעשותו כפי שהוא, ועל כן אין להרהר על כך. ואם תאמר שתי רשויות הן, ועל כן נאמר בלשון רבים, והלא כבר נאמר (דברים ל"ב, ו'): "הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ" - בלשון יחיד, ללמדך שהקב"ה בלבד עשה את האדם, אלא שנמלך בבית דינו. אמר ר' לוי בר חיתא: מלך בשר ודם בונה פלטין, אם נתן ביבה על פתחה אינה נאה ואינה משובחת - אין זה נאה לשים את הביוב בפתח הארמון, אלא הקב"ה ברא את האדם ונתן ביבו על פתחו, ואיזה זה, זה בית חוטמו - הנמצא בפניו של אדם, והוא נואו - יופיו - והוא שבחו. אמר ר' יצחק בר מריון: כתיב (בראשית ב', ז'): "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", מה תלמוד לומר - מה מוסיפות המילים "אשר יצר" בפסוק שלאחר מכן: "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר"?! אלא "יצר" לשון ציור, ודרשו: הצור - הקב"ה - הוא צייר נאה, כביכול מתגאה בעולמו - שהוא הציור שצייר - ואומר: ראו בריה שבראתי וצורה שציירתי. ואמר רבי יצחק בר מריון (בראשית ב', ד'): "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" הוא בראן והוא משבחן, ומי מגנן, בוראן מקלסן, מי נותן בהן דופי - אם הקב"ה משבח את מעשיו, מי יכול לגנותם? אלא הם נאים ומשובחים הם, שנאמר: "אלה תולדות השמים והארץ". ר' פנחס בשם רבי לוי אמר: "בהבראם" - בה"א בראם, שנברא העולם הזה באות ה'."וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה
מילת מפתח באישיותו של שלמה היא: "בשעתו". סעודה גדולה היא "כסעודת שלמה בשעתו" (בבא מציעא פ"ז מ"א). גדולתו וחכמתו של שלמה באו לשעתם ונלקחו ממנו."ופניתי", ופיניתי, כספל הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו כך למד שלמה תורה בשעתו ושכחה בשעתו.
שלמה קנה את החכמה בן לילה, בלא עמל ויגיעה. זו הסיבה לכך שלא היתה החכמה קבועה אצל שלמה, והיא נלקחה ממנו....מיד "ויקץ שלמה והנה חלום", אמר ר' יצחק: חלום היה עומד על כנו: חמור נוהק והוא יודע מה נוהק, צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי.
טרחות רבות טרחו האומות - בנו שווקים, גשרים ומרחצאות. האומות טוענות שעשו זאת בשביל ישראל. אמירה זו תמוהה, הרי האומות עצמן יודעות שלא עשו זאת בשביל ישראל אלא לצורך עצמן, וכי חשבו האומות שאפשר להטעות את בית דין של מעלה?דרש ר' חנינא בר פפא, ואיתימא ר' שמלאי: לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא, שנאמר (ישעיהו מ"ג): "כל הגוים נקבצו יחדו וגו'". אמר להם הקב"ה: אל תכנסו לפני בערבוביא, אלא תכנס כל אומה ואומה וסופריה, שנאמר: "ויאספו לאומים", ואין לאום אלא מלכות, שנאמר (בראשית כ"ה): "ולאום מלאום יאמץ"... מיד נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה... אמר להם הקב"ה: במאי עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה: שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם שווקים - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמכם, כסף וזהב - שלי הוא, שנאמר (חגי ב'): "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות", כלום יש בכם מגיד זאת, שנאמר: "מי בכם יגיד זאת", ואין זאת אלא תורה, שנאמר (דברים ד'): "וזאת התורה אשר שם משה", מיד יצאו בפחי נפש. יצאת מלכות רומי, ונכנסה מלכות פרס אחריה... אמר להם הקב"ה: במאי עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה: כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם גשרים - ליטול מהם מכס, כרכים - לעשות בהם אנגריא, מלחמות - אני עשיתי, שנאמר (שמות ט"ו): "ה' איש מלחמה", כלום יש בכם מגיד זאת, שנאמר: "מי בכם יגיד זאת", ואין זאת אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה אשר שם משה", מיד יצאו מלפניו בפחי נפש...
הדעת הנכונה, עליה אנו מתפללים, היא דעת הנובעת ממקור הקודש. רק לאחר "והקדישו את קדוש יעקב", יכולים תועי רוח לדעת בינה. אף תכליתה של הדעת מבוארת: "ושב ורפא לו". התוצאה של הדעת היא התשובה - שיבת המציאות כולה אל מקורה האלוקי.ומה ראו לומר בינה אחר קדושה, שנאמר (ישעיה כ"ט): "והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו", וסמיך ליה: "וידעו תועי רוח בינה". ומה ראו לומר תשובה אחר בינה, דכתיב (ישעיה ו'): "ולבבו יבין ושב ורפא לו".
החכמה האלוקית גדולה ועליונה, ואין דרך להגיע אליה. מקורה בדרכי הנהגת ה' את העולם, הנסתרות מעיני כל חי. לבושה הוא בתורה הגלויה לעינינו. החלק הנסתר שבתורה נקרא "קבלה", שכן בלי לקבל את הידיעות הנסתרות והעמוקות אי אפשר לעמוד על דברי החכמה. השכל האנושי איננו יכול עמוד מעצמו על דרכיו של הקב"ה, ולשם כך יש צורך בקבלה מגבוה.לחרישת הקנים שאין אדם יכול להכנס לתוכה, מה עשה פיקח אחד כיסח ונכנס כיסח ונכנס דרך הכיסוח ויצא דרך הכיסוח.
גם לאחר שכבר נכנס האדם אל החכמה האלוקית, יכול הוא לטבוע בים הפרטים, ים שאין לו סוֹף. המורכבות הרבה של הנהגת הקב"ה את העולם גורמת לכך שאי אפשר לקחת את דברי החכמה ולחיות על פיהם בעולם בצורה ישירה. הורדת דברי החכמה להנהגה מעשית היא בלתי אפשרית, מתוך ריבוי הפרטים המרכיבים את העולם ואת דרך ההנהגה שלו.לפלטין גדולה שהיה לו פתחים הרבה וכל מי שנכנס לתוכה טועה, היה שם פיקח אחד נכנס ונטל פקיעת גמי וקשרה נגד הפתח הכל נכנסין אצל הפקעת ויוצאין דרך הפקעת.
המילה "עשוהו" בלשון רבים מלמדת כי האדם מורכב מכוחות רבים, הסותרים זה את זה. ההרכבה ביניהם היא היוצרת את שלמות האדם כפי שאנו רואים אותו.כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ.
יכולתו של גוף האדם להיות משכן לנשמה, שמקורה בעולמות עליונים, נובעת מהיותו בנוי בצורת העולמות העליונים - "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" (בראשית א', כ"ז). הנשמה - הקישור לעולמות העליונים - היא ההופכת את גוף האדם ליחידה אחת. הנקודה הרוחנית היא המחברת את חלקי הגוף להיותם אחד, ובלעדיה - היה מתפרק הגוף לחלקים.מפורסם הוא כי לפי הכנת הדברים התחתונים כן חשק העליונים לדבק בהם. וראיה גדולה ממעשה המשכן כי מפני היות אבריו כללם ופרטם רומזים אל העניינים העליונים, רצוני לומר אל המרכבות העליונות, לכן היו העולמות והמרכבות ההם נמשכות ושופעות בגולמים ההם. וממה שהיו גולמים מתים, מצד רמז פעולתם נמשך עליהם החיים העליונים ולכן השכינה היתה שורה בהם וכבוד ה' מלא את המשכן. וכן הענין כי להיות הגוף דומה אל הרוחני לכן הוכרח כי אפילו שיהיה הדבר רוחני יתדבק בגשמי לרוב תשוקתו אליו. והטעם מפני שהתחתונים הם משכן לעליונים וכמו שחשק המסובב לעלות אל סבתו כן חשק הסבה שיהיה מסובבו קרוב אליו. וכחשק העלול אל עלתו כן חשק העלה שיתקרב עלולו אליו. והדברים האלה מוכרחים מעצמם כי על ידי כך הוא קשר העולמות עם היותם מנורה של פרקים. ואם ח"ו היה חפץ הסבה לעלות והמסובב לרדת לא הי' אל מציאות ההויות תקומה בעולם והיחוד והקשר היה נתפרק לפרקים. ואל ענין כזה נאמר בתורה קדושים תהיו כי קדוש אני... וכן הענין בנשמה כי משתלשלת מעלה לעלול על ידי המדרגות הנז' כמבואר בפי'. ועל אחת כמה וכמה טובה כפולה כי כמו שרמזנו בשער זה ובשערים הקודמים בהנשמה כן הגוף שהוא מרכבתה שברא לה הקב"ה הוא דומה אליה בכל ענייניו.