כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר דרכי לימוד מדרש - עיונים במדרש רבה"הבל הבלים". ר' הונא בשם ר' אחא אמר: דוד אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו שלמה בנו, שלמה אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו דוד אביו. דוד אמר: "אדם להבל דמה", לאיזה הבל, אם להבל של תנור - יש בו ממש, אם להבל של כירה - יש בו ממש, בא שלמה בנו ופירש, הדא הוא דכתיב "הבל הבלים אמר קהלת". ר' שמואל בר נחמן מתני לה בשם ר' יהושע בן קרחה: לאדם ששופת שבע קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, והבל של עליונה אין בו ממש. שלמה אמר: "כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ויעשם כצל", באיזה צל, אם כצלו של כותל יש בו ממש, אם כצלו של דקל יש בו ממש, בא דוד ופירש "ימיו כצל עובר". ר' הונא בשם רב אחא: כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה. שמואל אמר: כצלן של דבורים שאין בו ממש של כלום. ר' שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם ר' שמעון בן אלעזר: שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה עולמות שאדם רואה, בן שנה דומה למלך נתון באיספקרפסטי והכל מחבקין ומנשקין אותו, בן שתים ושלש דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין, בן עשר שנה קופץ כגדי, בן עשרים כסוס, נהים משפר גרמיה ובעי אתתא, נשא אשה הרי הוא כחמור, הוליד בנים - מעיז פניו ככלב להביא לחם ומזונות, הזקין הרי הוא כקוף. הדא דתימר בעמי הארץ, אבל בבני תורה כתיב "והמלך דוד זקן", אף על פי שהוא זקן - מלך. ר' יהודה בר' סימון אמר: שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה ימי בראשית. בראשון: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", וכתיב "כי שמים כעשן נמלחו". בשני: "יהי רקיע", וכתיב "ונגלו כספר השמים". בשלישי: "יקוו המים", וכתיב "והחרים ה' את לשון ים מצרים". ברביעי: "יהי מאורות", וכתיב "וחפרה הלבנה". בחמישי: "ישרצו המים", וכתיב "אסף עוף השמים". בששי: "נעשה אדם", וכתיב "אסף אדם ובהמה". בשבת מאי אית לך למימר, "מחלליה מות יומת", הדא אמר במזיד אבל בשוגג יביא קרבן ויתכפר לו. אמר ר' ברכיה: כיון שראה אדם שבחו של שבת שהמביא קרבן מתכפר לו, התחיל משורר עליה להקב"ה שבח ומזמור, הדא הוא דכתיב "מזמור שיר ליום השבת". אמר ר' לוי: אדם הראשון אמרו.
אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל". ר' הונא בשם ר' אחא אמר: דוד אמר דבר אחד ולא פירשו, לא ביאר את כוונתו במלואה, ופירשו שלמה בנו. שלמה אמר דבר אחד ולא פירשו, ופירשו דוד אביו - התבאר דבר זה בדברי דוד אביו. מהם דברים אלה? דוד אמר (תהילים קמ"ד, ד'): "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה", "הבל" הוא אויר חם שהשפעתו אינה ניכרת, ולא פירש דוד לאיזה הבל דומה האדם, אם להבל של תנור - יש בו ממש, שכן הבל תנור מחמם את התבשיל, אם להבל של כירה שקטנה מתנור - יש בו ממש, שאף הוא מחמם את התבשיל. בא שלמה בנו ופירש לאיזה הבל, הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל", הרי שבעה הבלים בפסוק - שלוש פעמים מוזכרת המילה "הבל", ופעמיים "הבלים" ברבים, הרי שבע, ובשבעה הבלים אין ממש, כפי שמבאר המדרש - ר' שמואל בר נחמן מתני לה בשם ר' יהושע בן קרחה: משל לאדם ששופת - מעמיד - שבע קדרות - על גבי הכירה - זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, והתחתונה חמה, והבל של עליונה אין בו ממש, שהחום הולך ויורד ככל שהקדרה מתרחקת ממקור האש. כך האדם דומה להבל זה, שאין בו ממש. והדבר ששלמה אמר ופירשו דוד: שלמה אמר (קהלת ו', י"ב): "כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל", ולא פירש באיזה צל מדובר, אם כצלו של כותל - יש בו ממש, שכן הוא ניכר כל זמן שהשמש זורחת, אם כצלו של דקל - יש בו ממש, בא דוד ופירש (תהילים קמ"ד, ד'): "יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר", מהו צל עובר, שאיננו קיים ואין בו ממש? ר' הונא בשם רב אחא אמר: כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה - כאותו עוף שעובר והצל עובר עמו, כך חייו של האדם הם כצל עובר, שכמעט אינו ניכר במקום בו עבר. שמואל אמר: כצלן של דבורים שאין בו ממש של כלום, לא זו בלבד שהצל עובר, אלא מדובר בצילן של דבורים, שקטנות הן והצל שלהן אינו ניכר. ר' שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם ר' שמעון בן אלעזר: שבעה הבלים שאמר קהלת בפסוק זה, כנגד שבעה עולמות שאדם רואה בימי חייו, א. בן שנה דומה למלך - נתון באיספקרפסטי - אפריון שנושאים בו מלכים - כלומר, נישא בעריסה, והכל מחבקין ומנשקין אותו. ב. בן שתים ושלש דומה לחזיר, שפושט ידיו בביבין - משחק בדברים מטונפים והוא מלא לכלוך. ג. בן עשר שנה קופץ כגדי - כדרכם של ילדים. ד. בן עשרים כסוס, נהים משפר גרמיה ובעי אתתא - נוהם ומיפה עצמו, ומחפש אשה. ה. נשא אשה - הרי הוא כחמור - שעמל קשה לפרנסתו. ו. הוליד בנים - ופרנסתו קשה יותר, הרי הוא מעיז פניו ככלב להביא לחם ומזונות לבני ביתו. ז. הזקין - הרי הוא כקוף - "תמונת איש בלא דעת" (מהרז"ו). הדא דתימר - במה דברים אמורים, רק בעמי הארץ, אבל בבני תורה כתיב (מלכים א' א', א'): "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים", אף על פי שהוא זקן - מלך, שהזיקנה איננה פוגעת בגדלותם בתורה. ר' יהודה בר' סימון אמר: שבעה הבלים שאמר קהלת בפסוק זה, הם כנגד שבעה ימי בראשית, שכל מה שנברא בהם - נאמר עליו שאיננו קיים לעד והוא כהבל. בראשון למעשה בראשית נאמר (בראשית א', א'): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", וכתיב (ישעיה נ"א, ו'): "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה", "נמלחו" - נתבלו (רש"י שם), הרי שהשמים והארץ עתידים להתבלות. בשני נאמר (בראשית א', ו'): "יְהִי רָקִיעַ", וכתיב (ישעיה ל"ד, ד'): "וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה", ופירושו: "כי השמים נטויים כאהל, ועתה ידמו להם שיהיו נגללים כמו הספר הנגלל", (רד"ק שם), הרי שמה שנברא ביום שני עתיד אף הוא להימחות. בשלישי נאמר (בראשית א', ט'): "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד", וזו בריאת הימּים, וכתיב (ישעיה י"א, ט"ו): "וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים", שאף הימים והנחלים לא יעמדו לעולם. ברביעי נאמר (בראשית א', י"ד): "יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם", ונבראו השמש, הירח והכוכבים, וכתיב (ישעיה כ"ד, כ"ג): "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד", שאף החמה והלבנה הן כהבל לעומת מלכותו של ה'. בחמישי נאמר (בראשית א', כ'): "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם", וכתיב (צפניה א', ג'): "אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם", שיכלה עוף השמים. בששי נאמר (בראשית א', כ"ו): "נַעֲשֶׂה אָדָם", וכתיב (בתחילת הפסוק בצפניה שם): "אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה", שאף האדם איננו בטוח מפני כילויו. בשבת מאי אית לך למימר - מה יש לך לומר, האם גם השבת היא הבל?! נאמר (שמות ל"א, י"ד): "מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת", ומכאן שאף את השבת ניתן לחלל, ולכאורה אף היא הבל (כך נראה לפרש, עי' בזה בדברינו בשיעור), הדא אמר - במה דברים אמורים - במזיד, אבל בשוגג יביא קרבן ויתכפר לו, שהחוטא בשוגג יש לו כפרה. אמר ר' ברכיה: כיון שראה אדם הראשון שבחו של שבת, שהמביא קרבן מתכפר לו, התחיל משורר עליה להקב"ה שבח ומזמור, הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהילים צ"ב, א'): "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת". אמר ר' לוי אדם הראשון אמרו - מזמור זה נאמר על ידי אדם הראשון בעת שלמד את כוחה של התשובה (עי' בראשית רבה פרשה כ"ב, י"ג). הקשר בין סיום המדרש לתחילתו קשה מעט, ועי' בשיעור בביאור הענין."הֲבֵל הֲבָלִים
פעמים שהכתוב אינו מפרש את דבריו במקום בו הוא מזכירם, אלא במקום אחר. זוהי מידה על פיה נכתבו הפסוקים, ופירוש הדבר שזהו סדר הכתוב - אף על פי שמבחינת פשט הכתובים היה ראוי לדברים להיכתב במקום אחד, מכל מקום מבחינת הסדר הענייני והמהותי ראויים הם להיכתב במקום אחר. פירוש הדברים יהיה ברור ומקובל יותר במקום אחר, ולא במקומם.מדבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר.
שלמה, לעומת זאת, אף שהיתה מלכותו בשיא, כלבנה באמצע החודש, הרי דוקא משום כך היתה זמנית, כלבנה בשיאה שהיא הולכת ומתמעטת. שלמה היה גדול בשעתו2.ד. כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי.
ה. עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה...
כט. לְעוֹלָם אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ.
ל. וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם...
לו. אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב.
לז. זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי.
לח. כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה...
ה"שם משמואל" שואל מדוע הפסוק "מחלליה מות יומת" מלמד על כך שאף השבת היא הבל? לכאורה פסוק זה מלמד את ההיפך - עד כמה חמור חילול שבת?! ועוד, מהו שבחה של השבת שמתכפרת בקרבן, הרי כל החייב כריתות במזיד - כאשר חטא בשוגג מביא קרבן ומתכפר לו?!ודברי המדרש סתומים מתחילתם ועד סופם. וכי בשביל שמחלליה מות יומת הוא הבל, אדרבה זה מורה גודל וחוזק השבת. ועוד כנראה שהסתכל וראה שבשוגג יביא קרבן ויתכפר לו נתפייס, דאי לאו הכי אין לו ענין לכאן, ומה נתפייס בשביל הקרבן, הלוא כל חייבי כריתות בשוגג מביאין קרבן חוץ מפסח ומילה, וגם אדם הראשון מה שבח מצא בשבת בשביל שיש לו כפרה בקרבן, ולמה לא אמר שירה על כל חייבי כריתות בשוגג שמתכפרין בקרבן.
המזמור ששורר אדם הראשון איננו בשבח השבת, אלא בשבח התשובה."ויצא קין מלפני ה'", מהיכן יצא... רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר: יצא שמח, היך מה דאת אמר (שמות ד') "הנה הוא יוצא לקראתך וגו'", פגע בו אדם הראשון, אמר לו: מה נעשה בדינך, אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר: כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר (תהילים צ"ב): "מזמור שיר ליום השבת וגו'". אמר ר' לוי: המזמור הזה אדם הראשון אמרו, ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו'".