כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר דרכי לימוד מדרש - עיונים במדרש רבה


קהלת רבה א, לא


המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל אין מוקדם ומאוחר בתורה.


"אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים", אמר ר' שמואל בר רב יצחק: זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה תני רבי ישמעאל: "אמר אויב ארדוף אשיג", זה היה ראוי להיות תחלת השירה, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "ויהי ביום השמיני", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "אתם נצבים היום", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "ויאמר ה' אל יהושע היום הזה אחל גדלך", זה היה ראוי להכתב תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "שמעו מלכים האזינו רוזנים", זה היה ראוי להיות ראש לשירה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "בשנת מות המלך עוזיהו", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "הלך וקראת באזני ירושלים", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "ויאמר אלי בן אדם חוד חידה", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "ואני בער ולא אדע בהמות וגו'", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "אני קהלת הייתי מלך על ישראל", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. "אני קהלת הייתי מלך על ישראל", הוינא כד הוינא, וכדו לית אנא מידי. ר' חנינא בר יצחק אמר: כד הוינא הוינא, וכדו לית אנא שוי מידי. שלשה עולמות ראה בימיו ובחייו. ר' יודן ורבי אוניה, ר' יודן אמר: מלך והדיוט ומלך, חכם טפש וחכם, עשיר עני ועשיר, ומאי טעמא "את הכל ראיתי בימי הבלי", לית בר נש מתינהו אנוקי דידיה אלא בשעת רווחיה כשיחזור לעותריה. ור' אוניה אמר: הדיוט מלך והדיוט, טפש וחכם וטפש, עני עשיר ועני, ומה טעם "אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים".


פירוש המדרש

"אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם", אמר ר' שמואל בר רב יצחק: זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר, שכן המחבר מציג את דרך חקירתו ואת שעבר עליו בתחילת הספר ולא באמצעו, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ועל כן נכתב שלא במקומו. ודכוותיה - וכמוהו - תני רבי ישמעאל על הפסוק (שמות ט"ו, ט'): "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי" - זה היה ראוי להיות תחלת השירה, שכן פסוק זה התרחש לפני טביעת המצרים בים, המתוארת בתחילת שירת הים, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (ויקרא ט', א'): "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" - תיאור חנוכת המשכן, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, שכן רק לאחר חנוכת המשכן ירד הענן על אהל מועד כמתואר בסוף ספר שמות (מ', ל"ד), ונאמרו פרשיות הקרבנות שבתחילת ספר ויקרא, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (דברים כ"ט, ט'): "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" - זה היה ראוי להיות תחלת הספר, שכן לאחר שקרא לישראל והתייצבו בפניו, אמר משה את שאר דברי המוסר שבספר דברים, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (יהושע ג', ז'): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם משֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ" - זה היה ראוי להכתב תחלת הספר, שעם הציווי על מעבר הירדן (יהושע א', ט'), הבטיחו ה' שבכך יגדלו, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (שופטים ה', ג'): "שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" - זה היה ראוי להיות ראש לשירה, שכן הקריאה לשומעים וההכרזה על השירה צריכים לבוא בתחילתה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (ישעיה ו', א'): "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת ה' ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל" - הפרשה המתארת את מינויו של ישעיהו לנביא, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (ירמיה ב', ב'): "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" - זה היה ראוי להיות תחלת הספר, מפני שירמיה היה בענתות ואז נצטוה ללכת לירושלים, ואת נבואותיו אמר בירושלים (מהרז"ו), אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (יחזקאל י"ז, ב'): "(ויאמר אלי1) בֶּן אָדָם חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל" - זה היה ראוי להיות תחלת הספר, שכן החידה עוסקת בסיומה של מלכות יהויכין, ותחילת ספר יחזקאל עוסק בשנה החמישית לגלות יהויכין, שהיתה מאוחר יותר (מהרז"ו), אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (תהילים ע"ג, כ"ב): "וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ" - זה היה ראוי להיות תחלת הספר, שכן בפסוק י"ז נאמר: "עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם", וכיצד אומר כאן "ולא אדע"?! אלא שפסוק זה שייך לתחילת הפרק (שהוא תחילת ספר שלישי מתהילים): "וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי כְּאַיִן שֻׁפְּכוּ אֲשֻׁרָי", ולמה לא נכתב במקומו, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה "אני קהלת הייתי מלך על ישראל" - זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה, כפי שהתבאר בתחילת המדרש.
"אני קהלת הייתי מלך על ישראל" - הוינא כד הוינא, וכדו לית אנא מידי - הייתי כשהייתי, וכעת אין אני כלום. ר' חנינא בר יצחק אמר: כד הוינא הוינא, וכדו לית אנא שוי מידי - כשהייתי הייתי, וכעת אין אני שוה כלום. שתי הדעות סוברות ששלמה ירד ממלכותו בסוף חייו, כפי שיתבאר בהמשך. יש להבין במה נחלקו, עי' במפרשים שהציעו לשנות את גירסת המדרש. שלשה עולמות ראה בימיו ובחייו, כפי שנחלקו ר' יודן ורבי אוניה. ר' יודן אמר: מלך והדיוט ומלך, חכם טפש וחכם, עשיר עני ועשיר - בתחילת חייו ובסופם היה שלמה בגדולתו ובאמצע ירד מגדולתו. ומאי טעמא - מנין למדים זאת, מן הפסוק (קהלת ז', ט"ו): "אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי", לית בר נש מתינהו אנוקי דידיה אלא בשעת רווחיה כשיחזור לעותריה - אין אדם מתאר את צרותיו, אלא בשעת רווחתו כשיחזור לעושרו, ומזה ששלמה מתאר את ימי הבלו ניתן ללמוד ששב לגדולתו. ור' אוניה אמר: הדיוט מלך והדיוט, טפש וחכם וטפש, עני עשיר ועני - בתחילת חייו ובסופם לא היה שלמה בגדולתו, ובאמצע חייו היתה לו תקופה של גדלות, ומה טעם, מנין למדים זאת, מן הפסוק: "אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים", הייתי, בלשון עבר, שכן ירד ממלכותו.


נושאי השיעור: א. "אין מוקדם ומאוחר בתורה" - מלמד על סדר אלוקי. ב. התורה מעל הזמן. ג. משמעות התהליך שעבר שלמה במלכותו.

"אין מוקדם ומאוחר בתורה"
כלל זה, שהמדרש מביא לו דוגמאות רבות, מובא בברייתא של ל"ב מידות שבאגדה:

מידה ל"א: מוקדם שהוא מאוחר בענין.
מידה ל"ב: מוקדם ומאוחר שבפרשיות.

המדרש מביא פסוקים רבים שהיו ראויים להיות בתחילת הספר או הענין, "אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה". יש להבין - האם זהו הסבר לכך שהדברים נכתבו שלא במקומם? כיצד העובדה ש"אין מוקדם ומאוחר" מסבירה את כתיבת הפסוק שלא במקומו?
במקורות חז"ל, ראשונים ואחרונים, מצאנו התייחסויות שונות למידה זו, המאירות אותה מכיוונים שונים.
א. בתנחומא (תרומה, ח') מובא:

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן, ביום הכפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל. אמר ר' יהודה בר' שלום: אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר (משלי ה'): "נעו מעגלותיה לא תדע", מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשותיה. הוי ביום הכפורים נאמר למשה "ועשו לי מקדש".

החידוש במדרש זה הוא שיש מקור מן הכתוב לכך שפסוקי התורה אינם מסודרים.
להבנת הענין נעיין בפרק בו מובא הפסוק (משלי ה', א'-י'):

בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה לִתְבוּנָתִי הַט אָזְנֶךָ.
לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ.
כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ.
וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת.
רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ.
אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע.
וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְאַל תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי פִי.
הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ.
פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי.
פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי.

ההקשר בו מובא הפסוק הוא ההתרחקות מאשה זרה, אשר "נעו מעלותיה" - כשם שהמעגל הוא צורה סגורה בה אי אפשר להבחין בהבדלים בין נקודות שונות, כך אין אדם מבחין כי נפל בחטא, עד שמגיע הוא למצב בו אין הוא יכול לצאת ממנו.
המעגל מלמד כי "אין מוקדם ומאוחר בתורה". במעגל כל הנקודות שוות, אין מוקדם ומאוחר, אין התחלה וסוף ברורים, ואין דרך לדעת כיצד נכנסים וכיצד יוצאים, וכך התורה, הסדר שבה אינו ברור.
עיון בפסוק מלמד, כי הפסוק עצמו הוא דוגמא לדבר שנמצא שלא במקומו, בבחינת "אין מוקדם ומאוחר".
רש"י לפסוק מבאר:

אורח חיים פן תפלס - כך דרשוהו חכמים: סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצוות ולא פירשן, כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות, וזה פתרונו: כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח, לכך "נעו מעגלותיה", הניע הקב"ה נתיבותיה ולא הודיעם. זהו מדרש אגדה, אבל לפי סדר המקראות שכתוב אחריו, "הרחק מעליה דרכך", נראה שעדיין לא הפסיק בענין אשה הזונה וכן יש לפרש: "אורח חיים פן תפלס", אל תשקול אורח חיים אצל אותה זרה לומר איזו לעשות זו או זו, כי מעגלות הזונה נעו לשאול ולא תדע להזהר עד אשר תנוע ותפול.

על פי דרשת חז"ל, הפסוק עוסק בענייני שכרן של מצוות. יש להבין, אפוא, מדוע ענין זה הובא בפרשת אשה זרה2.
העולם הסובב אותנו הוא עולם מסודר - העולם מתנהל על פי חוקי טבע, לחיי החברה יש חוקים, והתורה מסדרת את חייו של האדם מן הבחינה הרוחנית. אחד הביטויים לסדר של העולם הוא בבנין משפחה, המתנהלת על פי חוקים ומובילה לסדרים חברתיים ברורים. מכאן נובע האיסור להתקרב לאשה זרה, ובכך לסטות מן הסדר של המשפחה. זהו עניינם של הפסוקים המובאים לעיל - חשיבות השמירה על הסדר בחיי המשפחה.
יש להבין, אם כן, מדוע הובא הפסוק האומר ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה", שהתורה איננה מסודרת, בתוך הפסוקים על חשיבות הסדר3.
נראה, שהימצאות הפסוק כאן מלמדת אותנו, כי חוסר הסדר שאנו רואים בתורה איננו מנוגד לסדר. יש סדר לתורה, אך אין זה הסדר שאדם מורגל אליו. למראה עינינו נראה שהתורה איננה מסודרת, אך סיבת הדבר היא, שהסדר של התורה עליון מהבנתנו ומהחוקיות שאנו רגילים אליה.
הסדר האנושי הוא מצומצם ביותר, ותלוי במסגרות הזמן והמקום. זוהי התוצאה של צמצום האור האלוקי למסגרת העולם הזה. אולם, מקורה של התורה הוא למעלה מגבולות הסדר המצומצם, וסדר התורה איננו תלוי בסדר הזמנים. זהו סדר אלוקי, ועל כן אין האדם יכול לעמוד עליו.
המלבי"ם בפירושו לפסוק כותב:

...ולפי המליצה רצונו לומר שלא תאמר שעל ידי החקירה והפילוסופיא תשוב אל האמונה לברר הכל בדרך המופת, כי אחר כך תנוע נפשך במעגלי הספיקות ולא תמצא עוד דרך האמת לאור באור האמונה.

החקירה השכלית מוגבלת בגבולות העולם הזה, והאמונה היא הקשר של האדם אל העולם האינסופי. אין דרך להגיע מן החקירה אל האמונה. דרך העולם המוגבל לא ניתן להבין את העולם האינסופי. כך גם בסדר התורה. הסדר האלוקי רחוק ועליון מן הסדר שאנו יכולים להשיג, ואין דרך להגיע מן העולם הזה, המוגבל, להבנת הסדר האלוקי.
מן הפסוק אנו למדים, כי מבחינתנו, אין סדר לתורה. בהסתכלות המוגבלת של האדם נראה כי אין סדר, אך האמת היא כי יש סדר - סדר אלוקי רוחני.
"נעו מעגלותיה לא תדע" - אין אתה יכול לעמוד באופן מוחלט על הסדר. אין זה בהכרח סדר כרונולוגי, אלא סדר הבא מעולם אחר, מן העולם הרוחני.
דבר זה קשור גם לפרשה שבא הובא הפסוק. ההתרחקות מאשה זרה נובעת אף היא מן העובדה כי יכולתו של האדם לרדת לעומקם של דברים ולמשמעותם המלאה היא מוגבלת. אף אם בהסתכלותך נראה לך הדבר בסדר - לא הכל נמצא בשליטתך ובהבנתך. הנופל ברשתה של אשה זרה - מאבד את השליטה על מעשיו ועל תוצאות המעשה, ועל כן צריך האדם להתרחק מכך.

ב. כיוון נוסף בהבנת "אין מוקדם ומאוחר בתורה" עולה מדברי רמ"ע מפאנו (מאמר הנפש ח"ב פ"ד):

וכבר ביארנו במקום אחר כי ידיעתו יתברך הוא התורה עצמה, תוכה ופנימיותה מצפוני סתריה, דאתמר בה אין מוקדם ומאוחר בתורה, פירוש, אף על פי שלגבי דידן הוא תורה קדומה וידיעה מוקדמת לכל דבר, הנה לגבי דידיה אין מוקדם ומאוחר - לא הידיעה מוקדמת ולא הבחירה מאוחרת, כי הכל הנה לפניו צפוי ממש אין הזמן מוגבל בשלימותו מאומה ואין שם עבר ועתיד.

התורה היא הידיעה האלוקית. כשם שבידיעה האלוקית אין עבר ועתיד ואין מוקדם ומאוחר, כך גם בתורה.
התורה היא מעל לזמן. אף כי מדברת היא בדברים הקשורים לזמן ומתארת אירועים שהיו - עיקרה ושורשה בעולם הרוחני שאיננו מוגבל בזמן, ואין בו עבר, הווה ועתיד.
על כן אין מוקדם ומאוחר בתורה. הסדר המופיע בתורה אינו בהכרח סדר הזמנים, אלא סדר עליון יותר, שמעל לזמן.

ג. ביאור נוסף בענין מופיע בדברי השפת אמת (נשא, תרנ"ה):

במדרש "יקרה היא מפנינים", מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, תלמיד חכם קודם ע"ש. כי הגם שיש סדר מדריגות בעולם, אבל התורה היא שמותיו של הקב"ה שנקרא שלום. וכתוב "תורת ה' תמימה". פירוש תמימה שלימות. שיש בכל אות הכל. ולכן אין מוקדם ומאוחר בתורה כי הוא אחדות באלקי אחד.

עולמנו הוא עולם מפורד. רגע אחד שונה מחברו, ומקום זה שונה ממקום אחר. כל דבר עומד לעצמו, נפרד מן הדברים האחרים. כך אנו רואים את הדברים בהתבוננות חיצונית.
התבוננות מעמיקה מלמדת כי הדברים הנפרדים מאוחדים במקורם. משל למה הדבר דומה, לשורת המספרים האינסופית, המורכבת מן המספרים. כל מספר לעצמו הוא מוגבל וסופי, ובכל זאת הוא מהווה חלק מן השאיפה האינסופית. דבר זה מלמד כי בכל מספר יש "ניצוץ" מן האינסוף. כך גם בענין המקום, הזמן והאדם. כל מקום לעצמו הוא סופי, אך בהצטרפו אל מקומות רבים אחרים - הופכים כולם יחד להיות אינסופיים. מכאן שבכל מקום - יש ניצוץ מן האינסוף. כך גם הזמן, ואף האדם - נשמתו האינסופית מאחדת אותו עם כלל האנשים. בהתבוננות עמוקה מהווים המקומות כולם יחידה אינסופית אחת, וכך גם ביחס לזמן ולאדם.
בעולם החומר הדברים נפרדים, אולם מקורו של העולם הוא בעולם הרוחני, בה' אחד, ומשם יצאו הדברים ונפרדו. על כן "עולם, שנה ונפש עדים נאמנים הם על אחדות האלוה" (כוזרי מאמר רביעי, כ"ה, בשם ספר יצירה), שכן התבוננות בשלושה דברים אלה - המקום, הזמן והאדם - מלמדת כי שורשם של הדברים הנפרדים הוא בעולם העליון המאוחד.
התורה, בהיותה דבר ה', מופיעה את האחדות האלוקית, ופירוש הדבר הוא, שאף כי אנו רואים פרשיות שונות, פסוקים, מילים ואותיות השונים זה מזה ונפרדים זה מזה - כולם ביטוי לאחדות האלוקית העליונה. בכל אות בתורה יש ניצוץ אינסופי הקושר אותה אל כל התורה כולה, וזוהי שלמותה של התורה - בכל הופעה של תורה גנוזה שלמות התורה כולה.
על כן אין מוקדם ומאוחר בתורה, שכן בכל פרשיה כלולים כל הזמנים, ובעולם המאוחד כל הזמנים שווים ואינם נפרדים - אין זמן אחד המוקדם מחברו או מאוחר ממנו.




1 מילים אלה אינן מופיעות בכתוב.
2 רש"י מקדים את דברי האגדה לביאור הפסוק על פי סדר המקראות, ללמדנו כי האגדה נותנת את ההסבר הראשוני המתאים יותר לפסוק, ורק מתוך הקשר הפסוקים נובע ההסבר השני.
3 גם לפי הסברו של רש"י, האומר שמהפסוק למדים שאין לדעת את שכרן של המצוות, עניינו של הפסוק הוא ששכר המצוות איננו דבר בעל חוקיות כפי שאנו מכירים. אין סדר היררכי למצוות.





-------------------------------------------------------------------------------------------