כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר דרכי לימוד מדרש - עיונים במדרש רבה"אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים", אמר ר' שמואל בר רב יצחק: זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה תני רבי ישמעאל: "אמר אויב ארדוף אשיג", זה היה ראוי להיות תחלת השירה, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "ויהי ביום השמיני", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "אתם נצבים היום", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "ויאמר ה' אל יהושע היום הזה אחל גדלך", זה היה ראוי להכתב תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "שמעו מלכים האזינו רוזנים", זה היה ראוי להיות ראש לשירה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "בשנת מות המלך עוזיהו", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "הלך וקראת באזני ירושלים", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "ויאמר אלי בן אדם חוד חידה", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "ואני בער ולא אדע בהמות וגו'", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: "אני קהלת הייתי מלך על ישראל", זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. "אני קהלת הייתי מלך על ישראל", הוינא כד הוינא, וכדו לית אנא מידי. ר' חנינא בר יצחק אמר: כד הוינא הוינא, וכדו לית אנא שוי מידי. שלשה עולמות ראה בימיו ובחייו. ר' יודן ורבי אוניה, ר' יודן אמר: מלך והדיוט ומלך, חכם טפש וחכם, עשיר עני ועשיר, ומאי טעמא "את הכל ראיתי בימי הבלי", לית בר נש מתינהו אנוקי דידיה אלא בשעת רווחיה כשיחזור לעותריה. ור' אוניה אמר: הדיוט מלך והדיוט, טפש וחכם וטפש, עני עשיר ועני, ומה טעם "אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים".
שכן המחבר מציג את דרך חקירתו ואת שעבר עליו בתחילת הספר ולא באמצעו, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ועל כן נכתב שלא במקומו. ודכוותיה - וכמוהו - תני רבי ישמעאל על הפסוק (שמות ט"ו, ט'): "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי" - זה היה ראוי להיות תחלת השירה, שכן פסוק זה התרחש לפני טביעת המצרים בים, המתוארת בתחילת שירת הים, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (ויקרא ט', א'): "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" - תיאור חנוכת המשכן, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, שכן רק לאחר חנוכת המשכן ירד הענן על אהל מועד כמתואר בסוף ספר שמות (מ', ל"ד), ונאמרו פרשיות הקרבנות שבתחילת ספר ויקרא, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (דברים כ"ט, ט'): "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" - זה היה ראוי להיות תחלת הספר, שכן לאחר שקרא לישראל והתייצבו בפניו, אמר משה את שאר דברי המוסר שבספר דברים, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (יהושע ג', ז'): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם משֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ" - זה היה ראוי להכתב תחלת הספר, שעם הציווי על מעבר הירדן (יהושע א', ט'), הבטיחו ה' שבכך יגדלו, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (שופטים ה', ג'): "שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" - זה היה ראוי להיות ראש לשירה, שכן הקריאה לשומעים וההכרזה על השירה צריכים לבוא בתחילתה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (ישעיה ו', א'): "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת ה' ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל" - הפרשה המתארת את מינויו של ישעיהו לנביא, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (ירמיה ב', ב'): "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" - זה היה ראוי להיות תחלת הספר, מפני שירמיה היה בענתות ואז נצטוה ללכת לירושלים, ואת נבואותיו אמר בירושלים (מהרז"ו), אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (יחזקאל י"ז, ב'): "(ויאמר אלי1) בֶּן אָדָם חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל" - זה היה ראוי להיות תחלת הספר, שכן החידה עוסקת בסיומה של מלכות יהויכין, ותחילת ספר יחזקאל עוסק בשנה החמישית לגלות יהויכין, שהיתה מאוחר יותר (מהרז"ו), אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה (תהילים ע"ג, כ"ב): "וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ" - זה היה ראוי להיות תחלת הספר, שכן בפסוק י"ז נאמר: "עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם", וכיצד אומר כאן "ולא אדע"?! אלא שפסוק זה שייך לתחילת הפרק (שהוא תחילת ספר שלישי מתהילים): "וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי כְּאַיִן שֻׁפְּכוּ אֲשֻׁרָי", ולמה לא נכתב במקומו, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה "אני קהלת הייתי מלך על ישראל" - זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה, כפי שהתבאר בתחילת המדרש."אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם", אמר ר' שמואל בר רב יצחק: זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר,
המדרש מביא פסוקים רבים שהיו ראויים להיות בתחילת הספר או הענין, "אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה". יש להבין - האם זהו הסבר לכך שהדברים נכתבו שלא במקומם? כיצד העובדה ש"אין מוקדם ומאוחר" מסבירה את כתיבת הפסוק שלא במקומו?מידה ל"א: מוקדם שהוא מאוחר בענין.
מידה ל"ב: מוקדם ומאוחר שבפרשיות.
החידוש במדרש זה הוא שיש מקור מן הכתוב לכך שפסוקי התורה אינם מסודרים."ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן, ביום הכפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל. אמר ר' יהודה בר' שלום: אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר (משלי ה'): "נעו מעגלותיה לא תדע", מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשותיה. הוי ביום הכפורים נאמר למשה "ועשו לי מקדש".
ההקשר בו מובא הפסוק הוא ההתרחקות מאשה זרה, אשר "נעו מעלותיה" - כשם שהמעגל הוא צורה סגורה בה אי אפשר להבחין בהבדלים בין נקודות שונות, כך אין אדם מבחין כי נפל בחטא, עד שמגיע הוא למצב בו אין הוא יכול לצאת ממנו.בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה לִתְבוּנָתִי הַט אָזְנֶךָ.
לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ.
כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ.
וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת.
רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ.
אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע.
וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְאַל תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי פִי.
הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ.
פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי.
פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי.
- כך דרשוהו חכמים: סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצוות ולא פירשן, כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות, וזה פתרונו: כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח, לכך "נעו מעגלותיה", הניע הקב"ה נתיבותיה ולא הודיעם. זהו מדרש אגדה, אבל לפי סדר המקראות שכתוב אחריו, "הרחק מעליה דרכך", נראה שעדיין לא הפסיק בענין אשה הזונה וכן יש לפרש: "אורח חיים פן תפלס", אל תשקול אורח חיים אצל אותה זרה לומר איזו לעשות זו או זו, כי מעגלות הזונה נעו לשאול ולא תדע להזהר עד אשר תנוע ותפול. על פי דרשת חז"ל, הפסוק עוסק בענייני שכרן של מצוות. יש להבין, אפוא, מדוע ענין זה הובא בפרשת אשה זרה2.אורח חיים פן תפלס
החקירה השכלית מוגבלת בגבולות העולם הזה, והאמונה היא הקשר של האדם אל העולם האינסופי. אין דרך להגיע מן החקירה אל האמונה. דרך העולם המוגבל לא ניתן להבין את העולם האינסופי. כך גם בסדר התורה. הסדר האלוקי רחוק ועליון מן הסדר שאנו יכולים להשיג, ואין דרך להגיע מן העולם הזה, המוגבל, להבנת הסדר האלוקי....ולפי המליצה רצונו לומר שלא תאמר שעל ידי החקירה והפילוסופיא תשוב אל האמונה לברר הכל בדרך המופת, כי אחר כך תנוע נפשך במעגלי הספיקות ולא תמצא עוד דרך האמת לאור באור האמונה.
התורה היא הידיעה האלוקית. כשם שבידיעה האלוקית אין עבר ועתיד ואין מוקדם ומאוחר, כך גם בתורה.וכבר ביארנו במקום אחר כי ידיעתו יתברך הוא התורה עצמה, תוכה ופנימיותה מצפוני סתריה, דאתמר בה אין מוקדם ומאוחר בתורה, פירוש, אף על פי שלגבי דידן הוא תורה קדומה וידיעה מוקדמת לכל דבר, הנה לגבי דידיה אין מוקדם ומאוחר - לא הידיעה מוקדמת ולא הבחירה מאוחרת, כי הכל הנה לפניו צפוי ממש אין הזמן מוגבל בשלימותו מאומה ואין שם עבר ועתיד.
עולמנו הוא עולם מפורד. רגע אחד שונה מחברו, ומקום זה שונה ממקום אחר. כל דבר עומד לעצמו, נפרד מן הדברים האחרים. כך אנו רואים את הדברים בהתבוננות חיצונית.במדרש "יקרה היא מפנינים", מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, תלמיד חכם קודם ע"ש. כי הגם שיש סדר מדריגות בעולם, אבל התורה היא שמותיו של הקב"ה שנקרא שלום. וכתוב "תורת ה' תמימה". פירוש תמימה שלימות. שיש בכל אות הכל. ולכן אין מוקדם ומאוחר בתורה כי הוא אחדות באלקי אחד.