כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר דרכי לימוד מדרש - עיונים במדרש רבה


קהלת רבה ב, ז


המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל מהו החידוש במדרש?.


"הגדלתי מעשי", אמר שלמה: "הגדלתי מעשי" ממעשה אבותי. "הגדלתי מעשי", הדא הוא דכתיב "ויעש המלך כסא שן גדול וגו'". "בניתי לי בתים", הדא הוא דכתיב "ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים". "נטעתי לי כרמים", שנאמר: "כרם היה לשלמה בבעל המון".



פירוש המדרש

"הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים". אמר שלמה: "הגדלתי מעשי" ממעשה אבותי - הביטוי "הגדלתי מעשי" הוא ביטוי יחסי, ועל כן דורשים שביחס לאבותיו היו מעשיו של שלמה גדולים. "הגדלתי מעשי", הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (מלכים א' י', י"ח-כ'): "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז. שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּה וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו וְיָדֹת מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת. וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכוֹת". "בניתי לי בתים", הדא הוא דכתיב (מלכים א' ט', י'): "וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ". "נטעתי לי כרמים", שנאמר (שיר השירים ח', י"א): "כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף".



נושאי השיעור: א. העושר - בריאה אלוקית, שמטרתה בנין העולם. ב. מעשים שלא לצורך מלמדים על מהותה של העשירות. ג. העוני - בריאה אלוקית.

בסדרת פסוקים מתאר שלמה את עשרו וגדולתו (קהלת ב', ד'-י"א):

הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים. עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי. עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים. קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם. כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת. וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי. וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי. וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.


התיאור הנרחב והמפורט של העושר בא כדי להדגיש את משמעות המסקנה: "והנה הכל הבל ורעות רוח".
סדרת פסוקים זו, ובעיקר פסוקים ד'-ח', נדרשים על ידי חז"ל בכמה צורות. הדרשה הראשונה, שאנו עוסקים בה, עוסקת בעיקר בפשט הפסוקים. חז"ל מביאים פסוקים ממקומות אחרים המלמדים לְמה מתייחסים התיאורים בקהלת. שתי הדרשות הבאות דורשות פסוקים אלה שלא כפי הפשט - האחת דורשת על דברי תורה, והשניה על ישראל בכניסתן לארץ (לקמן פסקאות י"א, י"ב).
הדרשה הראשונה זוקקת ביאור. מה באה הדרשה ללמדנו? והלא אין הדרשה מוסיפה מאומה על הכתוב בפסוקים!
מילה אחת יש בפסוק שאותה דורשים חז"ל, ולא רק מפרשים בפשוטה:

"הגדלתי מעשי", אמר שלמה: הגדלתי מעשי ממעשה אבותי.


הגודל הוא מושג יחסי. כאשר שלמה אומר: "הגדלתי מעשי" עולה מאליה השאלה: ביחס למה מתאר שלמה את מעשיו כגדולים?
על כך עונים חכמים: "ממעשה אבותי". בדברים המתוארים בפסוקים - בהגדלת הממון והעשירות - היתה לשלמה דרך מיוחדת ביחס לדוד אביו. מדתו של שלמה שייכת לשלמות. גם בהשגתו את הממון הגיע שלמה לשלמות.
נראה שעמידה על משמעות הגדלת מעשיו של שלמה, היא המפתח להבנת הדרשה.

מהם מעשים גדולים?

וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת (מלכים א' ט', א').


מהו "חשק שלמה אשר חפץ לעשות"? מבאר המלבי"ם:

כי בית ה' ובית המלך היו דברים נצרכים, וזולת זה בנה בנינים שלא היה צריך להם רק שחפץ לעשות - לבנות ולנטוע ולהגדיל מעשיו אף שלא לצורך הדברים, רק כדי שיעשה מעשים הרבה, כמו שכתוב "הגדלתי מעשי בניתי לי בתים".


מעשים שעשה שלא לצורך, הם אלו שהגדילו את שמו.
מדוע עושה שלמה מעשים שלא לצורך? מדוע הוא מתפאר בכך?
נראה, שדבר זה קשור להבנת עניינה של העשירות (וכן של העניות) באופן כללי. ככל בריאה הקיימת בעולם, אנו צריכים לנסות ולהבין את מקורה. מנין באה העשירות לעולם? לשם מה נבראה בריאה זו?
ממקורות חז"ל עולה, כי העשירות היא מציאות אלוקית. זוהי תכונת נפש שהטביע הקב"ה באדם. העשירות איננה תוצר של המפגש בין האדם והמציאות, בו יש שמצליחים להתעשר ויש שאינם מצליחים. העשירות היא שליחות המוטלת על האדם, ודרך בה הוא חי את חייו בצורה הטובה והנכונה1.
מתוך כך מובן, שהעושר איננו רק דרך להשיג את צרכיו של האדם בצורה נוחה, קלה ורחבה. אדרבה, צרכיו של האדם הם האמצעי לכך שהוא יעסוק בישובו של עולם ויהיה קשור לעולם בהונו וברכושו.
משל למה הדבר דומה? לאדם העובד במפעל יצור ומקבל משכורת עבור עבודתו. מבחינת הפועל, המשכורת היא המטרה, והיצור הוא אמצעי להגיע למשכורת.
במבט כללי של בעל המפעל, ההיפך הוא הנכון. המשכורת היא אמצעי כדי לייצר את התוצרת של המפעל.
והנמשל. עבור האדם, המטרה היא סיפוק הצרכים, והאמצעי הוא הממון, היצירה והעשיה.
במבט כללי של בורא עולם, היצירה והעשיה הן המטרה, וצרכיו של האדם הם האמצעי המביא את האדם להיות קשור לעולם, לבנותו וליישבו.
כך נתברך ונצטוה האדם (בראשית א', כ"ח):

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ.


רוצה הבורא בישובו של עולם, בפיתוחו ובקישורו של האדם לעולם.
לשם כך נברא האדם חסר, והוא זקוק לעולם כדי להשלים את עצמו - למזון, לכסות ולקורת גג. זו הדרך בה "מוכרח" האדם לבנות את העולם. זו גם הדרך באמצעותה נקשר האדם אל העולם והופך לחלק ממנו (עי' באורות הקודש ח"ב עמ' שס"ג).
המגמה של העושר היא בנין העולם וקידומו. אדם שבאישיותו הוא עשיר, איננו מסתפק בכך שיש לו ממון לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, הם ובניהם ובנותיהם וכל אשר להם בהרחבה רבה. הוא ממשיך לבנות ולפתח, להרחיב ולשכלל את עסקיו. מדוע? שכן תכונת העושר מוטבעת בו, והיא הדוחפת אותו לעשות ולבנות.
נמצא, שעשיית דברים שלא מתוך צורך, היא המלמדת כי עושרו של האדם הוא מהותי לו בשליחות אלוקית, ואיננו מקרי. דבריו של שלמה: "הגדלתי מעשי", מתייחסים לדברים אותם עשה שלא לצורך, והם אלו שהגדילו את שמו ולימדו על מהות עושרו.

"מטבע של אש"
כך מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין את דברי חז"ל בענין מחצית השקל: "כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד והראהו למשה". בדבריו מתייחס ר' צדוק גם לדברי שלמה: "הגדלתי מעשי" (פרי צדיק, תצוה, י'):

..."כמין מטבע של אש הראה למשה ואמר לו כזה יתנו", והיינו שהראה לו כח הרוחניות של המטבע בעולמות העליונים... וכמו כן מצינו בקהלת לאחר שפרט מעשיו "הגדלתי מעשי וגו' עשיתי לי וגו'" כל הענין, אמר "וזה היה חלקי מכל עמלי", היינו, כי בודאי שבכל פרטי מעשים של שלמה היה בהם כונות נפלאים, ועם כל זה אין בהם השארה וקיום רק זה בעצמו מה שנכתב פרטי מעשיו בין הכתובים.


מטבע אינה רק תוצאה של נוחות במסחר בין אנשים, אלא אף היא בריאה אלוקית. יש תחת כסא הכבוד "מטבע של אש", והיא המקור למטבעות הכסף שהאדם משתמש בהן בעולם הזה. אף מעשיו של שלמה, עם כל גדלותם והכוונות המרומזות בהם, אם לא היו נכתבים בכתבי הקודש - לא היה להם קיום.
כתיבה מעשי שלמה מלמדת שזהו דבר עצמי ובעל משמעות, ולא אמצעי לדבר אחר. עשירותו של שלמה היא אלוקית, ועל כן מקומה הוא בכתבי הקודש. אין היא רק תוצאה של מורכבות המציאות וגלגוליה, אלא שליחות שהוטלה על שלמה, לבנין העולם וישובו.

מהותה של העניות
באותה צורה יש להתבונן גם על העניות. נראה, שדבר זה נתון במחלוקת תנאים (פאה פ"ה מ"ד):

בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום, וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, יטול, וכשיחזור לביתו ישלם, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה.


מהו יסוד המחלוקת?
חכמים סוברים שעני הוא ענין של מציאות. אדם שבפועל אין לו מה לאכול - נקרא עני, אף אם מבחינה אובייקטיבית הוא עשיר. על כן מי שאינו בביתו ואין לו במה לפרנס עצמו, הרי שהוא נקרא עני.
ר' אליעזר איננו מכיר במושג "עני באותה שעה"2. עני הוא ענין מהותי בעל הגדרה אובייקטיבית, ואין הוא תוצאה של המציאות. בעל הבית איננו יכול להיקרא עני, אף אם אין בידו ממון כשהוא זקוק לו. יש לתת לו צדקה להחיות את נפשו, אך עליו להחזיר זאת, כי הממון שייך לעניים והוא איננו עני. העשירות והעניות הן בריאה אלוקית. מקורה הוא בעולמות עליונים, אשר כולם נבראו זכר ונקבה - משפיע ומקבל. אחד הדברים שבהם מתגלה ענין זה הוא מציאותם של העשיר והעני. אין הם תוצאה של מציאות מקרית וחוסר זמני באמצעים. כך הוא סדר החיים בעולם, שיש עשירים ועניים, משפיעים ומקבלים.






1 כך יש להבין את דברי הגמרא (עירובין פ"ו ע"א): "רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים". המתייחס לעושר בצורה נכונה ממלא בכך את שליחותו, וראוי לכבוד. דוגמא נוספת לכך ניתן לראות בתשובתו של המהרשד"ם (או"ח תש' ל"ז), האם יש לציבור ללכת אחר הרוב בתקנות ובמינויים, או שיש להתחשב בדעת העשירים יותר: "וכבר דרשתי לרבים כי תורתינו הקדושה קורא לעשירים 'פנים', וכמו שאמר 'והרעב היה על פני כל הארץ' אלו העשירים. נמצא שאם העשירים הם פנים שאר העם הם אחורים, ואין האחורים ראוים להיות מנהיגים לפנים אלא הפנים הם המנהיגים... שחמשה או עשרה אנשים חשובים עולים לאלף בין מצד החכמה ובין מצד העושר, כי העושר קרוב למעלת החכמה, כמו שכתוב 'כי בצל החכמה כו'', ואמרו חכמים ג' מתנות נתן הקב"ה חכמה עושר גבורה".
2 יש לעיין בסגנונה של מחלוקת זו, שאיננו סימטרי. כנגד דברי ר' אליעזר היו צריכים חכמים לומר: "לא ישלם". לחילופין, היה ר' אליעזר צריך לומר: "אין הוא עני". אין הדעות מובאות זו כנגד זו, וזהו דבר המעורר להעמקה בדברי חכמים מתוך דיוק בלשונם. נראה, שסגנון המחלוקת מרמז לסברות העומדות בבסיסה. לדעת ר' אליעזר המושג "עני באותה שעה" איננו קיים. אדם יכול להיות עני או עשיר, אך אין "עני לזמן". לדעת חכמים, כלל לא שייך לדון אם צריך להחזיר את הממון. אם רשאי הוא לקבל - הרי שהוא עני, גם אם באופן זמני, ועל כן זו צדקה גמורה. קופת הצדקה איננה שייכת לאנשים המוגדרים מבחינה אובייקטיבית כעניים, אלא לכל מי שנצרך לממון עקב מצבו.





-------------------------------------------------------------------------------------------