רבה אמונתך
שיעורים במדרש רבה - קהלת פרשה א'
"כמעשהו בראשון כן מעשהו בשני" - ספר זה יוצא לאור לאחר שיצא הספר "רבה אמונתך" על שיר השירים רבה, ח"א. בספר זה מובאים סיכומי שיעורים, שניתנו בישיבת מעלות על ידי ראש הישיבה במסגרת השיעור השבועי במדרש, החל בח' בכסלו ה'תשס"ד, וכלה בי"ט באדר ב' ה'תשס"ה.השיעורים סוכמו סמוך למסירתם, ונערכו מחדש לקראת הוצאת הספר.
(מתוך ההקדמה)
בשעה טובה נערכו השיעורים במדרש וקובצו לכלל ספר.
הספר הוא על פרשה א' במדרש קהלת רבה (ל"ז פסקאות).
בספר מובא פירוש לכל פסקה, ולאחריו השיעור על המדרש.
בסוף הספר מובאים שלושה מפתחות מפורטים: נושאי השיעורים, מפתח מקורות ומפתח נושאים.
מחיר הספר: 46 ש"ח כולל משלוח.
להזמנת הספר: 050-6920889 (מנחם), או במייל: yesmalot@netvision.net.il (נא לציין מספר טלפון)
לחץ כאן למידע על ספרים נוספים בהוצאת ישיבת מעלות
נושאי השיעורים - קהלת רבה פרשה א
"דברי קהלת"
א: א. ספר קהלת נכתב ברוח הקודש. ב. עניינו של שלמה - בקשת החכמה. ג. משמעות המהירות. ד. בירור בירורים והעלאת עולמות.
ב: א. סגנונו המיוחד של ספר קהלת. ב. חכמה הניתנת במתנה אינה מתקיימת. ג. החטא מפר את האיזון וקוטע את המהלך. ד. המקום בו נתחדשה החכמה קובע את קדושתה.
"הבל הבלים"
ג: א. חשיבות המקום בו נאמרו הפסוקים. ב. חייו של אדם הם הבל. התורה היא הנותנת להם משמעות. ג. העולם הוא הבל ללא התשובה הנותנת לו משמעות.
"מה יתרון לאדם"
ד: חלק א: א. הגדרת המושג מינות. ב. תכלית מעשיו של האדם. ג. ביאור "אין עונשים אלא אם כן מזהירים". ד. החשיבות שבהגדרת הכוחות שבעולם הזה ושבעולם הבא. ה. החידושים האמיתיים בעולם. ו. הראשית והסיום מלמדים על התוכן כולו. ז. השכר שמקבל האדם על מעשיו הוא במישור מעל למעשים. ח. שכר הצדיקים הוא היותם נותנים ולא מקבלים.
חלק ב: א. אכילה לכתחילה. ב. מנחת העומר מלמדת את ישראל את היחס הנכון לעולם הצומח. ג. העומר מסייע לכך שהתבואה תעלה יפה. ד. ישנם שני סוגי השפעות: מלמעלה, כתורה שבכתב, ומלמטה, כתורה שבעל פה. ה. יש להודות לה' אף על דברים הנראים מובנים מאליהם. ו. אין זמן שבו אין צורך בתפילה.
"דור הֹלֵךְ ודור בא"
ה: א. לכל יום יש תיקון המיוחד לו. ב. אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא. ג. כיצד נמשך הדור שבא מן הדור שהלך.
ו, ז: א. כל אדם תורם לבנין הגאולה בדרכו. ב. ההעלם הוא הדרך לגילוי. ג. התיקון - על ידי הקישור אל השורש.
ח: א. מנהיגי הדור מתאימים להנהגת ה' שבדור. ב. התורה מתאימה לכל הדורות והדבר מתבטא בדרשות חכמי הדור. ג. יחס לדורות קודמים ולדבריהם. ד. תפקיד המנהיג ודרך עבודת ה' קשורים לאופי הדור.
"והארץ לעולם עֹמָדֶת"
ט: א. יכולת הבחירה של האדם היא הגורמת לזמניותו. ב. הדורות מתכנסים בכנסת ישראל. ג. דמות האדם - מבנה של שלמות. ד. לעתיד לבוא יראו בחוש כי כל הדורות הם מציאות אחת.
"וזרח השמש ובא השמש"
י: א. העולם אחדותי ורצוף. ב. ביאור מידת "מוקדם שהוא מאוחר בענין". ג. דימוי העולם לעיגול ומשמעותו.
יא: א. כוחות גדולים מופיעים דרך מסגרות ולבושים. ב. איזון כוחות גדולים על ידי הכח המנוגד. ג. לקליטת אורות גדולים נדרשים כלים גדולים.
"הולך אל דרום"
יב: א. הרוח נוצרת בעוצמה רבה, ומופיעה בעולם במידה ובמשקל. ב. אידיאל היורד לעולם נשבר ומתקטן, ואז שב ומתעלה. ג. ספרו של אדם הראשון יוצא אל הפועל במשך אלפי שנים.
"כל הנחלים הֹלְכִים אל הים"
יג, יד: א. המים - הופעה של דין ממותק או חסד בגבולות. ב. צורת הקשר בין המשפיע וכלי הקיבול. ג. משמעות הענין שחזר בו הקב"ה. ד. משמעות הסיבות לכך שהקב"ה חזר בו.
טו: א. מים הבולעים מים הם המים היסודיים. ב. עיקרי הויכוח בין חכמת יון לחכמת ישראל.
טז: א. פסוק זה ניתן להידרש. ב. שני ביאורים בענין 'אור חוזר'. ג. יש קשר מתמיד בין המשפיע ובין המקבל.
יז: א. שני שלבים בלימוד התורה. ב. החשיבות שבבנין אישיותו של האדם. ג. לבו של האדם ככלי קיבול לחכמה.
יח: א. אין מנין כמותי לישראל, ועל כן כניסת הגרים אינה מחסירה מישראל. ב. שני טעמים מדוע אין מקבלים גרים לימות המשיח. ג. מקורם של הגרים בישראל ובגירותם הם שבים אל מקורם.
יט: א. הקשר בין העולם הגבולי והעולם האינסופי. ב. באדם יש ערך אינסופי, ועל כן נשמתו מתקשרת לעולם אינסופי. ג. אמירת השירה - תוצאה של שלמות. ד. השלמות של הגאולה - עבודת הדורות כולם.
כ, כא: א. ירושלים - הקישור לעולם הרוחני. ב. עשו קודם ליעקב, החומר קודם לנשמה. ג. הצדיקים והופעתם יקבלו את ערכם הראוי לעתיד לבוא.
"כל הדברים יגעים"
כב: א. דברים בטלים - שימוש במסגרת החיצונית בלבד. ב. מטרתם של דברים בטלים.
כג: א. האכילה - תיקון העולם על ידי האדם. ב. ריבוי המאכלים נובע מצירופים של יסודות שונים שיש לתקן. ג. אכילה חיצונית בלבד, לשם הטעם, מורידה את האדם ממדרגתו.
כד: א. המינות גורמת ליגיעה ולעייפות רוחנית. ב. הגאוה גורמת לאדם לפרש דברי שבח על עצמו. ג. אף דברים טובים שבמינות - יש להתרחק מהם. ד. כוחה של המינות נחלש מכח הקדושה שבכל הדורות.
כה: א. המינות היא גבול שהחוצה אותו אינו יכול לחזור בגלל משיכתה הרבה. ב. המינות פוגעת בעומק נפשו של האדם, והשב ממנה - חייו אינם חיים בלעדיה. ג. חובת הזהירות בתורה ובמצוות בארץ ישראל.
כו: א. העולם הרוחני סותר, בשלב ראשון, את העולם החומרי. ב. עולם הערכים וצורת החשיבה של תורה מנוגדים למצוי בעולם. ג. הנכנס לעולמה של תורה זוכה לעמוד על צורת החשיבה התורנית, המתבטאת בי"ג מדות. ד. התורה נותנת לאדם יכולת להבדיל בין דברים שונים בעולם.
"לא תשבע עין לראות"
כז: א. השכר שלעתיד לבוא מלמד על העיקר והטפל בעולם הזה. ב. אין ביכולת האדם לקלוט את האור האלוקי עצמו. ג. שתי דרכי צמצום - סדק ומשל. ד. צדיקים ובעלי תשובה - שתי בחינות משלימות.
"מה שהיה הוא שיהיה"
כח: א. השירה - ביטוי במילים של רעיונות פנימיים. ב. הופעת השירה שייכת לדור בו ניתנה התורה. ג. בין הלל על נס לשירת הטבע. ד. החזיר - ניתוק מן העולם העליון. ה. מיתוק הדינים על ידי חיבורם אל השורש. ו. התחש - נשאר במקורו ולא ירד אל המציאות. ז. הגאולה העתידה - גילוי האלוקות בטבע.
"יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא"
כט: א. בסיני ניתנו היסודות, וכל דור מחדש על פי היסודות. ב. דרך נוספת: בסיני ניתנה כל התורה, ובכל דור מתגלה החלק השייך לדור. ג. אין לומר שהתורה שבדור גדולה או קטנה יותר מדורות קודמים - כי הכל ניתן בסיני. ד. שלוש בחינות בהתגלות הנבואה: מעשה, דיבור ומחשבה.
"אין זכרון לָרִאשֹׁנִים"
ל: א. הדורות הראשונים שייכים לקלקולו של עולם, וישראל - לתיקונו. ב. המתנגדים לישראל קשורים אל הרע, ועל כן אינם נזכרים. ג. העולם נברא לעבודת האדם, ועל כן הנס איננו נזכר לעתיד לבוא. ד. המוסר נפשו על התורה איננו נזכר בשמו, אך לעתיד לבוא יתוקן הדבר. ה. מי שאינו מתמנה לתפקיד בעולם הזה מפני מורכבות המציאות - יזכה לכך לעתיד לבוא. ו. מסירות נפש על התורה הופכת את דברי התורה לכלליים, ועל כן אינו נזכר בשמו.
"אני קהלת"
לא: א. "אין מוקדם ומאוחר בתורה" - מלמד על סדר אלוקי. ב. התורה מעל הזמן. ג. משמעות התהליך שעבר שלמה במלכותו.
"ונתתי את לבי"
לב: א. מיתוק התורמוס - היכולת להפוך מר למתוק, מיתוק הדינים. ב. הופעתם של דברי החכמה בחוץ מוסיפה להם. ג. הדרך מן החכמה העליונה אל המציאות המעשית כלולה במספר חמש.
"ראיתי את כל המעשים"
לג: א. ראשית הדרך קובעת כיצד יגיע אדם אל סופה. ב. מקור הידיעה על הדרך אל העולם הבא הוא מעל לעולם. ג. הדרך הטובה והדרך הרעה מובילות לאותה מטרה.
"מְעֻוָּת לא יוכל לִתְקֹן"
לד: א. בעולם הזה ניתן לתקן כל קלקול. ב. שלש בחינות ביחס בין העולם הזה והעולם הבא. ג. הגבול בין העולם הזה והעולם הבא הוא חד וברור.
לה: א. מורכבות העולם גורמת להופעת כוחות מנוגדים. ב. העיוות הוא מעצם בריאת העולם כחסר - והאדם משלימו. ג. יש זמנים בהם נתן הקב"ה אפשרות לתקן, ובעבור הזמן חולפת אפשרות התיקון. ד. היכולת לתקן בדברי תורה. ה. ביאור החיסרון שהחסיר ר' יהודה בשבעת ימי המשתה. ו. יכול האדם לתקן את שפגם בעצמו, ולא את שפגם במציאות. ז. קריאת שמע - תיקון התלוי בזמן. ח. הקב"ה מסייע לתקן גם פגמים במציאות. ט. תלמיד חכם שפרש - עיוות בתורה עצמה הנמצאת בידו.
"דברתי אני עם לבי"
לו: א. בירור מקומו של הלב בגוף האדם. ב. ביאור החידוש בכך שהלב הוא הפועל את הפעולות השונות.
"כי בְּרֹב חכמה רָב כעס"
לז: א. הדעת מופיעה בבחירה, הקשורה בריחוק מן הטבע הבריא. ב. אדם בדרגה גבוהה נענש בחומרה יתירה. ג. בקרבה לשלמות כל פגם קטן משמעותי. ד. עדינות ורגישות גורמות לזעזוע מכל דבר קל.