כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד תרי"ג המצוותהוא שציוונו לעבדו, וכבר נכפל זה הציווי פעמים באמרו (שמות כ"ג, כ"ה): "ועבדתם את ה' אלוהיכם", ואמר (דברים י"ג, ה'): "ואותו תעבודו". ואף על פי שזה הציווי הוא גם כן מהציוויים הכוללים, כמו שביארנו בשורש ד', הנה יש בו יחוד אחר שהוא ציווי לתפילה. ולשון ספרי (עקב ה'): "'ולעבדו' זו תפילה". ואמרו גם כן "'ולעבדו' זו תלמוד", ובמשנתו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמרו, "מנין לעיקר תפילה מצוה מהכא (דברים ו', י"ג) 'את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד'", ואמרו (ספרי ראה ל"ג): "עבדוהו בתורתו ועבדוהו במקדשו", רוצה לומר הכוון אליו להתפלל שם כמו שבאר שלמה ע"ה.מצוה ה'
וכתבו ראשונים (תוספות, ריטב"א): "ואם תאמר, תיפוק ליה אמאי מצלינן האידנא רפאנו ה' ונרפא וכוליה תפילת י"ח? ויש לומר דהתם כיון דצרכי רבים לכולי עלמא מצלינן להו, דגזר דין דצבור מקרע אבל דיחיד הוא דקשיא לן" (לשון הריטב"א).תניא הכל נידונים בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונים בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו... ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום... אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי, כמאן, כר' יוסי (פירש"י, "כר' יוסי - דאמר אדם נידון בכל יום ויתפלל שידונו אותו לזכות ולא יקנסוהו מיתה, דאי כרבנן דאמרי אין נידון אלא בראש השנה, הרי כבר נקנסה עליו") ואיבעית אימא לעולם כרבנן וכדר' יצחק דאמר ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין.
ומתוך רעיונות ברורים ומוכחים אלו עולה שאלה חמורה: מה היה טיבה של תפילה ומה כוחה קודם תקנת עזרא. הרי אז התפלל כל אחד בסגנונו הפרטי על צרכיו הפרטיים, וכיצד, אפוא, נשמעה תפילתם.ואף דהלכתא גמירא לה בש"ס שהיחיד רשאי לחדש דבר בתפילתו על צרכי עצמו וצערו בכל ברכה לפי ענינה, גם בזה צריך שלא תהא תכלית כוונתו על צערו, ולא זו הדרך הנכונה לישרים בלבותם, כי באמת יפלא איך שייך לבקש ולהתחנן לפניו ית"ש להסיר מעליו צערו ויסוריו, כמו בענין רפואת הגוף, הרופא משקהו סמנים חריפים, או אם הרופא מוכרח אף גם לחתוך אבר אחד לגמרי שלא יתפשט ארס החולי יותר, האם יתחנן אליו החולה שלא ישקהו הסמנים או שלא יחתך האבר, הלא החולה עצמו שוכרו לכך, כן איך ישפוך שיח לפניו ית"ש להסיר מעליו היסורים, הלא המה רטיה וסמא דחיי לכפר עוונותיו כמאמרם ז"ל (שבת נ"ה ע"א) "אין יסורים בלא עוון" ואם לא, אפוא, נפש החוטאת במה תתכפר. אמנם תכלית הכוונה צריכה שתהיה רק צורך גבוה כי במקום שיש חילול שמו ית' כגון צרת כלל ישראל באמור עם ה' אלה והמה מוכים ומעונים, מחויבים לבקש ולשפוך שיח לפניו ית"ש על חילול שמו ית' ואך למען שמו יעשה.