כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד תרי"ג המצוותמצוה כ' היא שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה, והוא אמרו יתעלה "ועשו לי מקדש". ולשון ספרי, שלש מצות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה. וכבר בארנו שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם, כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש, וכבר ייחד הציווי בכל חלק וחלק. אמנם אמרו במזבח "מזבח אדמה תעשה לי", שיחשב בזה שהיא מצוה בפני עצמה חוץ ממצות מקדש, הענין בו כמו שאספר לך, אמנם פשטיה דקרא הנה הוא מבואר כי הוא מדבר בשעת היתר הבמות, שהיה מותר לנו בזמן ההוא שנעשה מזבח אדמה בכל מקום ונקריב בו. וכבר אמרו כי ענין זה הוא שצוה לבנות מזבח שיהא מחובר בארץ ושלא יהיה נעתק ומטלטל כמו שהיה במדבר. והוא אמרם במכילתא דר' ישמעאל בפירוש זה הפסוק כשתכנס לארץ עשה לי מזבח מחובר באדמה. וכאשר היה הדבר כן, הנה זה הציווי נוהג לדורות ויהיה מחלקי המקדש, רוצה לומר שיבנה מזבח אבנים בהכרח. ובמכילתא אמרו בפירוש "ואם מזבח אבנים תעשה לי", רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה, האחד מהם "ואם מזבח אבנים". אמרו, "ואם מזבח אבנים" חובה, אתה אומר חובה או אינו אלא רשות, תלמוד לומר "אבנים שלמות תבנה וגו'". וכבר התבארו משפטי מצוה זו בכללה כלומר בנין בית המקדש ותארו ובנין המזבח והיא מסכת מחוברת לזו והיא מסכת מדות. וכן התבאר תבנית המנורה והשלחן ומזבח הזהב ומקום הנחתם מן ההיכל בגמרא מנחות ויומא.
פירוש המצוה
מצוה כ' היא שצונו - כל בית ישראל - לבנות - ובתרגום הרב קאפח "לעשות" - בית הבחירה לעבודה, ובכתב יד "בית עבודה", בהשמטת המילה "הבחירה", וכן נראה מלשון הי"ד החזקה (הל' בית הבחירה פ"א ה"א): "לבנות בית לה' וכו". ועי' במה שכתבנו בפנים. בו יהיה ההקרבה - בית זה יהיה מיוחד להקריב בו קרבנות לה', והבערת האש תמיד - יש לעיין מדוע מכל העבודות כתב את הבערת האש, ולא כתב למשל הדלקת המנורה ושימת לחם הפנים. ונראה שמקום המזבח שהיה קבוע מבריאת העולם הוא הקובע את מקום המקדש, ועל כן כתב העבודות שעל גבי המזבח שזה עיקר העבודה. ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה ברגלים. כיון שהמצוה היא על כל ישראל הביא הרמב"ם את הקשר של כל בית ישראל אל בית העבודה. והוא אמרו יתעלה - מקור המצוה הוא בפסוק (שמות כ"ה, ח'): "ועשו לי מקדש".
ההוכחה שזו מצות עשה היא: ולשון ספרי (ראה, ט"ו) שלש מצות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. הנה התבאר מזה שחכמים הגדירו שלושה עניינים אלו כמצוות, שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה במנין תרי"ג המצוות. מלשונו של הרמב"ם משמע שהיתה סברא לומר שאינה מצוה בפני עצמה אלא כלולה במצוות אחרות כגון עבודת הקרבנות, ועי' במה שכתבנו בפנים. וכבר בארנו (לעיל בשורש י"ב) "שאין ראוי למנות חלקי המלאכה מהמלאכות... כל חלק וחלק בפני עצמו... כמו 'ועשו לי מקדש'", שזה הכלל - בנין בית הבחירה הוא דבר כללי, שהוא כולל מינים רבים, והם כלי המקדש שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם - שאר הכלים, שהם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש. וכבר ייחד - הכתוב אומר פסוק מיוחד שהוא הציווי בכל חלק וחלק, שנאמר "ועשית שלחן" (שמות כ"ה, כ"ג), "ועשית מנורת זהב" (שם, ל"א) וכדומה.
אמנם אמרו במזבח "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ', כ'), פסוק זה נאמר בסוף פרשת יתרו אחר מעמד הר סיני, וכך נאמר שם (י"ח-כ'): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". מתוך שזו פרשה בפני עצמה ולא נאמר ציווי זה כחלק מעשיית המשכן, שלא כמנורה וכשולחן שהציווי עליהם נאמר בפרשת עשיית המשכן שיחשב בזה שהיא מצוה בפני עצמה - ניתן לכאורה לחשוב שזו מצוה בפני עצמה חוץ ממצות מקדש. הענין בו - ביאור הענין - כמו שאספר לך. אמנם פשטיה דקרא - הפשט הפשוט של הציווי "מזבח אדמה תעשה לי" הנה הוא מבואר כי הוא מדבר בשעת היתר הבמות - משה אמר ציווי זה במדבר, כשהמזבח היה מטלטל ממקום למקום, ואז אמר שבזמן הכניסה לארץ כשיותרו הבמות, שהיה מותר לנו בזמן ההוא - של היתר הבמות - שנעשה מזבח אדמה בכל מקום ונקריב בו - שזה פירוש היתר הבמות, שמותר בכל מקום לבנות מזבח ולהקריב, וזה שאמר הכתוב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'". וכבר אמרו חכמינו ז"ל כי ענין זה של "מזבח אדמה תעשה לי" הוא שצוה לבנות מזבח שיהא מחובר בארץ וזה מזבח אדמה, ושלא יהיה נעתק ומטלטל ממקום למקום כמו שהיה במדבר, והוא אמרם במכילתא דר' ישמעאל - מקור הדברים נמצא לפנינו במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי סוף פרשת יתרו בפירוש זה הפסוק "מזבח אדמה תעשה לי" - כשתכנס לארץ עשה לי מזבח מחובר באדמה. וכאשר היה הדבר כן - וכיון שהציווי מדבר על שעת הכניסה לארץ שאז נצטוו גם על בית הבחירה, הנה זה הציווי נוהג לדורות ואינו רק ציווי לזמנו. הדבר רמוז גם במילה "לי", כמו שאמרו חכמים (ספרי בהעלותך, ל"ד) והובא ברמב"ם (עשה קע"ו): שבכל מקום שנאמר "לי", קיים לעלם ולעולמי עולמים. ויהיה מחלקי המקדש - והוא כלול במצות בנין המקדש, רוצה לומר שיבנה מזבח אבנים בהכרח - אחר הפסוק "מזבח אדמה תעשה לי" אמר הכתוב (שמות כ', כ"א): "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ", ופסוק זה הוא מצוה והכרח, ולא רשות, והא המשך הציווי של "מזבח אדמה תעשה לי". ראיה לדבר: ובמכילתא (סוף פרשת יתרו) אמרו בפירוש "ואם מזבח אבנים תעשה לי", רבי ישמעאל אומר: כל אם ואם שבתורה - כל מקום שנאמר "אם" הרי זה רשות, חוץ משלשה פסוקים שבהם נאמר "אם" והם חובה ומצוה, האחד מהם - מן השלושה הללו הוא "ואם מזבח אבנים", ולמדו חכמים שזה חובה. אמרו "ואם מזבח אבנים" - פסוק זה הוא חובה, אתה אומר חובה - מנין לך שזה חובה, או אולי אינו אלא רשות, תלמוד לומר - יש הוכחה שזה חובה מן הפסוק: "אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך", מכאן שזה מצוה וחובה לבנות מזבח כחלק מן המקדש.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בכללה, כלומר בנין בית המקדש ותארו - המקדש וצורתו ובנין המזבח יחד עימם התבארו במשנה, והיא מסכת מחוברת לזו - במסכת מיוחדת לעניינים אלו של המקדש והמזבח והיא מסכת מדות. וכן התבאר תבנית המנורה והשלחן ומזבח הזהב ומקום הנחתם מן ההיכל - בהיכל, בגמרא מסכת מנחות ומסכת יומא.
לעומת זאת ברמזים שעל סדר הלכות הי"ד החזקה בריש הלכות בית הבחירה כתב:כ - לבנות בית הבחירה שנאמר: "ועשו לי מקדש".
יש להבין מה ראה הרמב"ם לשנות שם הבית ממקום למקום.לבנות מקדש.
מלבד שינוי השם שבהלכה זו, גם המקור למצוה שונה ממה שכתוב בהלכות בית הבחירה1. בהלכות בית הבחירה מקור המצוה הוא בפסוק (שמות כ"ה, ח'):שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, שנאמר: "שום תשים עליך מלך" (דברים י"ז, ט"ו), ולהכרית זרעו של עמלק, שנאמר: "תמחה את זכר עמלק" (דברים כ"ה, י"ט), ולבנות בית הבחירה, שנאמר: "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים י"ב, ה').
ובהלכות מלכים מקור המצוה הוא בפסוק (דברים י"ב, ה'):וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.
על דברים אלו יש להוסיף את הערתו של "צפנת פענח" (על הרמב"ם, מהדורה תניינא, ע"ז ע"א):לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.
ויש להבין מה מקור שינוי זה2.גבי גדר מקדש אם המצוה היא הבנין או שיהא מקדש ועי' סנהדרין דף כ' דשם נקט "לבנות", ורבינו בהלכות בית הבחירה נקט "לעשות" ובהלכות מלכים נקט "לבנות".
במורה נבוכים החלוקה שונה (ח"ג פל"ה):ספר שמיני אכלול בו מצוות שהם בבנין המקדש וקרבנות צבור התמידין, וקראתי שם ספר זה ספר עבודה.
ספר תשיעי אכלול בו מצוות שהם בקרבנות היחיד, וקראתי שם ספר זה ספר קרבנות.
יש להבין מדוע בספר עבודה אשר בי"ד החזקה כלל הרמב"ם את בית המקדש עם קרבנות הציבור, ואילו במורה נבוכים ייחד לבית המקדש קבוצה בפני עצמה, ולכל הקרבנות - הציבור והיחיד - קבוצה בפני עצמה.הקבוצה העשירית כוללת את המצוות התלויות במקדש וכליו ועובדיו והם המצוות אשר מנינום במקצת ספר עבודה...
הקבוצה האחת עשרה כוללת את המצוות התלויות בקרבנות והם רוב המצוות אשר מנינום בספר עבודה וספר קרבנות.
ובהלכות מלכים כתב (פ"א ה"א):מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר "ועשו לי מקדש". וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה, שנאמר "כי לא באתם עד עתה וגו'" (דברים י"ב, ט').
ממוצא דבר אנו למדים שבשני מקומות ציוותה התורה לבנות בית לה', בספר שמות ובספר דברים. יש להבין איזו בחינה באה לידי ביטוי בכל מקום. בנוסף לכך יש להבין כיצד התאים הרמב"ם את הפסוקים להלכות.שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, שנאמר: "שום תשים עליך מלך", ולהכרית זרעו של עמלק, שנאמר: "תמחה את זכר עמלק", ולבנות בית הבחירה, שנאמר: "לשכנו תדרשו ובאת שמה".
ובדברים י"ב (ב'-י"א) נאמר:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ.
בספר שמות אנו בעשייתנו גורמים לשכינה שתבוא: "ועשו לי מקדש" ומתוך כך "ושכנתי בתוכם"....אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה... וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם...
שם בארץ נמצא המקום הנבחר על ידי ה'. עלינו לדרוש את המקום הזה, לבוא אליו ולבנות בו בית עולמים. הבחירה האלוקית - השכינה - ממנה מתחיל התהליך. מלמעלה למטה.אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה.
ומאידך יש בו בחינה של המשך מן המשכן שעשה משה דרך הגלגל, שילה, נב וגבעון ועד לבית עולמים.כי אם אל המקום אשר יבחר ה'... לשכנו תדרשו ובאת שמה.
ושם פ"ג ה"א כתב:מצות עשה לעשות שמן המשחה שיהיה מוכן לדברים שצריכים משיחה בו, שנאמר: "ועשית אותו שמן משחת קודש".
ועוד שם פ"ד ה"א:זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש, שנאמר: "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי". ומצות עשה להיות הלוים פנויין ומוכנין לעבודת המקדש בין רצו בין שלא רצו, שנאמר: "ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד".
ובדומה לזה הגדיר את בית המקדש:הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות, שנאמר: "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", ומצות עשה היא להבדיל הכהנים ולקדשם ולהכינם לקרבן, שנאמר: "וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב".
מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות... שנאמר: "ועשו לי מקדש".
ויש להבין דברי הספרי המובאים כאן, שהרי על המקדש נצטוו כבר במדבר בפסוק "ועשו לי מקדש" שהוא מורה על מצוה זו.מצוה כ' היא שצונו לבנות בית עבודה... והוא אמרו יתעלה "ועשו לי מקדש". ולשון ספרי, שלש מצוות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק, הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה.
ואילו במנין על סדר ההלכות, במצוות הכלולות בספר עבודה כתב:לבנות בית הבחירה.
ביאור זה מגדיל את השאלה מדוע, אם כן, נתן הרמב"ם את השם "הלכות בית הבחירה" להלכות בספר עבודה העוסקות בבנין המקדש.לבנות מקדש.
ושם פרק מ"ה:...סוג זה של עבודה, כלומר הקרבת הקרבנות, ואף על פי שהן לשמו יתעלה הרי לא נצטוינו כפי שהיה בתחילה, כלומר להקריב בכל מקום ובכל זמן ולא להקים היכל היכן שיזדמן, ולא יהיה המקריב מי שיזדמן, החפץ ימלא ידו, אלא כל זה נאסר ונקבע בית אחד אל המקום אשר יבחר ה' ואין להקריב בזולתו...
נמצינו למדים שהקמת היכל במקום אשר יבחר ה' היא ערך העומד לעצמו. ערך מוסף יש למקום שמשמש הוא גם כבית עבודה. על כך התפלל אברהם אבינו באמרו: "הכא יהון פלחין דריא וכו'".וכן אין ספק לדעתי כי אותו המקום אשר קדש אברהם אבינו בחזון היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, כי אברהם כבר צוה אותם שיהא זה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, "ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא ואמר קדם ה', הכא יהון פלחין דריא וגו'". אבל מדוע לא הזכירו בפירוש בתורה ולא ייחדו אלא נרמז עליו ונאמר: "אשר יבחר ה' וגו'", יש בכך לדעתי שלש חכמות... והשלישית, והיא היותר חשובה, כדי שלא יבקש כל שבט שיהא זה בנחלתו ויכבוש אותו, ויהיה שם מן המחלוקת והקטטה, כמו שאירע בדרישת הכהונה. ולפיכך בא הצווי שלא יבנה בית הבחירה כי אם אחר הקמת מלך, כדי שתהא ההחלטה ביד אחד, ויסתלקו הקטטות כמו שבארנו בספר שופטים.