מצוה ל' היא שנצטוו הכהנים להסיר הדשן בכל יום מעל גבי המזבח, והיא הנקראת תרומת הדשן, והוא אמרו יתברך שמו "ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן". וכבר התבארו דיני מצוה זו בתמיד ובכפורים.

פירוש המצוה
מצוה ל' היא שנצטוו הכהנים להסיר הדשן - הפסולת הנשארת מן הקרבנות אחר שרפתן - בכל יום מעל גבי המזבח, והיא המצוה הנקראת תרומת הדשן - לשון הרמת הדשן מעל המזבח, והוא אמרו יתברך שמו (ויקרא ו', ג'): "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ". וכבר התבארו דיני מצוה זו בתמיד ובכפורים.

להסיר הדשן בכל יום מעל גבי המזבח.

להרים את הדשן מעל המזבח שנאמר: "והרים את הדשן".

להרים את הדשן בכל יום.

והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח, ושמו אצל המזבח. הפעולה, ששלהבת אש הקודש עושה על תכונת האדם בעת מפעלה, היא נעלה מכל ארח חיים טבעיים וחברותיים של האדם. כל זמן שהפעולה היא על המזבח, הרי היא מתעלה מכל דוגמא אנושית, ואי אפשר שיתנהג על ידה העולם האנושי במפעליו הקבועים. וכדי לרשם את הרשם, של השארת השפעת הקדושה על תכונת המזג והרוח החמרי שבגויה, גם בארחות החיים שרק סמוכים הם לתכן הקדש בהיותם ישרים, אבל לא על המזבח בעצם מושג הקדש הוא המקום שלהם, כדי לתמם חזון קדש אוצר חיים זה, והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח, ושמו אצל המזבח, להיות שם שמור וגנוז עומד ברשם קדושתו, בלא הפרעה, ואף על פי שנעשה מצותו בקדושתו הוא עומד, "ושמו שלא יפזר" (פסחים כ"ו).

במצות הרמת הדשן שהיה נבלע אצל המזבח להראות שזכות הקרבנות נשאר קיים לדורות. וזה שכתוב "יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה". שדשן העולה שנבלע, נשאר הזכות קיים לדורות.