מצוה ל"ג היא שצוה הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת ואז יעבדו במקדש, והוא אמרו "ועשו בגדי קדש לאהרן", "ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות". וזאת היא מצות בגדי כהונה, שמונה בגדים לכהן גדול וארבעה לכהן הדיוט. וכל עת שישרת הכהן בפחות ממנין בגדיו המיוחדים לו באותה העבודה או ביותר מהם, עבודתו פסולה ויתחייב על זה מיתה בידי שמים, רוצה לומר מחוסר בגדים שעבד. וכן מנוהו בגמרא בכלל מחוייבי מיתה בידי שמים. ולא בא בכתוב זה בבאור, אבל בא בכתוב "וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונת עולם", ובא הפירוש בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, והוו להו זרים, והרי נתבאר זר ששמש במיתה. ואמרו בספרא "וישם עליו את החשן", פרשה זו למדה לשעתה ולמדה לדורות, למדה לשרת יום יום ולשרת יום הכפורים, בכל יום משמש בבגדי זהב, ביום הכפורים בבגדי לבן. וכבר בא בספרי שלבישת בגדים אלו היא מצות עשה, והוא אמרם מנין שאין אהרן לובש בגדים אלו לגדולתו אלא כמו מקיים גזרת המלך, שנאמר "ויעש כאשר צוה ה' את משה", כלומר לבישת הבגדים, ואף על פי שהם בתכלית היופי, שהם מזהב שהם וישפה וזולתם מהאבנים הטובות והיפות, לא יכוין בהם היופי אלא לקיים הצווי שצוה השם יתעלה למשה לבד, והוא שילבש בגדים אלו תמיד במקדש. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כולם בזבחים, ביומא ובסוכה.

פירוש המצוה
מצוה ל"ג היא שצוה הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת, ואז יעבדו - יהיו מותרים לעבוד במקדש, והוא אמרו (שמות כ"ח, ב'): "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת", וכן נאמר (שמות כ"ט, ח'): "וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת". וזאת היא מצות בגדי כהונה - אלו הם הבגדים שבמצוה זו: שמונה בגדים לכהן גדול - כתנת ומכנסים, מצנפת ואבנט, חשן ואפוד ומעיל וציץ, וארבעה בגדים לכהן הדיוט - כתנת ומכנסים, מגבעת ואבנט. וכל עת שישרת - שיעבוד הכהן בפחות ממנין בגדיו המיוחדים לו באותה העבודה - בגדי כהן גדול לכהן גדול, כולל בגדי לבן לעבודות מיוחדות ביום הכפורים, ובגדי כהן הדיוט להדיוט - או ביותר מהם - כגון שיוסיף בגדי כהן גדול לכהן הדיוט, ויוסיף בגדי לבן בכל השנה וכדומה - עבודתו פסולה ויתחייב על זה מיתה בידי שמים, רוצה לומר מחוסר בגדים שעבד. וכן מנוהו בגמרא (סנהדרין פ"ג ע"א) בכלל מחוייבי מיתה בידי שמים. ולא בא בכתוב זה בבאור - ואין זה מפורש בתורה, אבל בא בכתוב (שמות כ"ט, ט'): "וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם", ובא הפירוש - דרשו חכמים (סנהדרין פ"ג ע"ב): בזמן שבגדיהם עליהם אז כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, והוו להו זרים - והרי הם כזרים, והרי נתבאר זר ששמש במיתה - ונבאר לקמן במצות ל"ת ע"ד, שזר ששימש הרי הוא חייב מיתה. כך הביא במהדורת הרב קאפח ובמהדורת פרנקל. ואמרו בספרא (צו, מכילתא דמילואים): "וישם עליו את החשן", פרשה זו למדה לשעתה ולמדה לדורות - שהיא נאמרה במשכן, ומכל מקום לומדים ממנה לדורות הלכות בגדים, למדה לשרת יום יום - בדרך הראויה לכל יום, ולשרת יום הכפורים - בדרך הראויה ליום הכפורים, בכל יום משמש כהן גדול בבגדי זהב, ביום הכפורים בבגדי לבן - בעבודות המיוחדות ליום הכפורים. וכבר בא בספרי - במהדורת הרב קאפח ובמהדורת פרנקל: "בספרא" שלבישת בגדים אלו היא מצות עשה, והוא אמרם בספרא (אחרי מות פרק ח'): מנין שאין אהרן לובש בגדים אלו לגדולתו אלא כמו מקיים גזרת המלך, שנאמר (ויקרא ט"ז, ל"ד): "וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה", כלומר לבישת הבגדים - שלבש הבגדים רק משום הציווי, ואף על פי שהם - הבגדים - בתכלית היופי, שהם מזהב שהם וישפה וזולתם מהאבנים הטובות והיפות, ובאמת הם בגדים יפים, לא יכוין בהם היופי אלא לקיים הצווי שצוה השם יתעלה למשה בתורה: "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך" לבד - בלא כוונה נוספת לכבוד עצמו, והוא - משמעות הציווי הזה של הבגדים, שילבש בגדים אלו תמיד במקדש לעבודה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כולם בזבחים, ביומא ובסוכה.

שצוה הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת ואז יעבדו במקדש, והוא אמרו "ועשית בגדי קדש לאהרן", "ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות".

להלביש הכהנים לעבודה בגדי כהונה שנאמר "ועשית בגדי קדש".

להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה שנאמר "ועשית בגדי קדש וכו'".

ללבוש בגדי כהונה לעבודה.

מצות עשה לעשות בגדים אלו ולהיות הכהן עובד בהן, שנאמר "ועשית בגדי קדש", "ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות".

וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה.

שצוה הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת ואז יעבדו במקדש.

וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

ועשית בגדי קדש¹.

וכן עוד לרוממות הבית רומם כבוד עובדיו, ונתיחדו הכהנים והלויים, ונעשה לכהנים הלבוש היותר נכבד נאה ויאה, בגדי קודש לכבוד ולתפארת.

...הבגדים הללו, אף על פי שהם בתכלית הנואי מפני שהם זהב ואבני פטדה ואודם וזולתן מן האבנים היקרות, לא יתכוון להתנאות בהם, אלא לקיום הציווי אשר צוה ה' את משה בלבד, והוא שילבש בגדים אלו תמיד במקדש.

וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת.

אלו הן הממונין שהיו במקדש, יוחנן בן פינחס על החותמות... בית גרמו על מעשה לחם הפנים, בית אבטינס על מעשה הקטרת, אלעזר על הפרוכות, ופנחס המלביש².

ופנחס המלביש, מלביש לכהנים בגדיהם ומתעסק בהחסנתם ועשייתם.

זה הממונה על מעשה בגדי כהונה עוסק בהכנת בגדי כהנים הדיוטים ובגדי כהן גדול ובאריגתן ומתחת ידו נעשה הכל ולשכה היתה לו במקדש.

אמר אברהם אומר אני שהוא פינחס המלביש.

ופשוט הוא ואיני יודע מה מלמדנו.

וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם³.

...אלא אינון לבושין דאתלבשו בהו אדם ואתתיה לא אתלבש בהו בר נש אחרא, דבאינון לבושין דמו כגוונא דלעילא, ואי סלקא דעתך דאינון אתלבשו מגרמיהון בהו, תא חזי כתיב "וילבישם", דקוב"ה אלביש לון, זכאה חולקהון.
תרגום: אלא לבושים אלו שהתלבשו בהם אדם ואשתו, לא התלבש בהם אדם אחר, שבלבושים אלו היו דומים כעין של מעלה, ואם יעלה על דעתך שהם התלבשו מעצמם בהם, בוא וראה, כתוב "וילבישם", שהקב"ה הלביש אותם, אשרי חלקם.

ואי תימא, והא כתיב "והלבשת את אהרן כו', ואפדת לו, ושמת המצנפת על ראשו וגו'", הא כולי האי פולחנא דמשה, וִיקַרָא דאהרן איהו? לאו הכי, אלא יקרא דמשה איהו, דהא קב"ה לא בעא פולחנא דאהרן אלא על ידא דמשה, ואהרן לא יכיל לאתקדשא אלא על ידא דמשה, ובכלא אצטריך אהרן למשה, וכל האי יקרא דמשה איהו.
תרגום: ואם תאמר, הרי כתוב: "והלבשת את אהרן כו', ואפדת לו, ושמת המצנפת על ראשו וגו'", הרי כל זה עבודתו של משה, וכבודו של אהרן הוא?! אינו כן, אלא כבודו של משה הוא, שהרי הקב"ה לא רצה עבודתו של אהרן אלא על ידי משה, ואהרן לא יכול להתקדש אלא על ידי משה, ובכל צריך אהרן למשה, וכל זה כבודו של משה הוא.

...כתיב "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", מגוונא דהאי עלמא. כתיב "ואת אהרן ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות", התם כגוונא דלעילא הכא כגוונא דלתתא, התם כתנות שש הכא כתנות עור, ואף על גב דאיהו בר הכי, שפירא דאינון לבושין סליק על כלא.
תרגום: כתוב "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", כעין עולם הזה. כתוב "ואת אהרן ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות", שם כעין של מעלה, כאן כעין של מטה, שם כתנות שש כאן כתנות עור, ואף על פי שהוא כך, היופי של לבושים אלו עולה על הכל.