כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד תרי"ג המצוות


מצוה כ"ב - שמירת המקדש


מצוה כ"ב היא שצונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו, והוא אמרו לאהרן "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות". רוצה לומר אתם תהיו לי לפני תמיד. וכבר נכפל זה הצווי בלשון אחר והוא אמרו "ושמרו את משמרת אהל מועד". וכתוב בספרי "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות", הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. רוצה לומר לשמרו וללכת סביבו. ובמכילתא אמרו "ושמרו את משמרת אהל מועד", אין לי אלא בעשה, בלא תעשה מנין, תלמוד לומר "ושמרתם את משמרת הקדש", הנה נתבאר לך ששמירת המקדש מצות עשה. ושם נאמר, גדולה למקדש שיש עליו שומרים, ואינו דומה פלטרין שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרים, וידוע כי פלטרין הוא שם ההיכל, אמרו כי גדולת ההיכל ורוממותו הם השומרים המסודרים עליו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כולם במסכת תמיד ומדות.



פירוש המצוה

מצוה כ"ב היא שצונו כל בית ישראל לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד - במהדורת הרב קאפח ובמהדורת פרנקל הוסיפו: "בכל לילה כל הלילה", על מנת לכבדו ולרוממו ולגדלו, והמקור בתורה: והוא אמרו לאהרן (במדבר י"ח, ב'): "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות". רוצה לומר - משמעות ציווי זה, שרצונו יתברך שאתם תהיו לי לפני תמיד, דהיינו שתשמרו במקדש גם כשאינה שעת עבודה. וכבר נכפל זה הצווי במקום אחר בלשון אחר, והוא אמרו (במדבר י"ח, ד'): "ושמרו את משמרת אהל מועד", הרי מפורש שצריך לשמור את אהל מועד. וכתוב בספרי (קרח, א') "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות", צורת השמירה היא שהכהנים מבפנים והלוים מבחוץ, רוצה לומר - מה פירוש לויים מבחוץ, לשמרו וללכת סביבו. ובמכילתא אמרו - אינו במכילתא שלפנינו אלא בספרי זוטא על הפסוק: "ושמרו את משמרת אהל מועד", אין לי אלא בעשה, לכאורה אין זו אלא מצות עשה לשמור את המקדש, בלא תעשה מנין, שיש גם לא תעשה נוסף על העשה, תלמוד לומר "ושמרתם את משמרת הקדש", ולשון שמירה אזהרה היא (לשון הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ח ה"ג), שכן אמרו (עירובין צ"ו ע"א ועוד): השמר, פן ואל אינו אלא בלא תעשה. הנה נתבאר לך מכלל דברי ספרי זוטא ששמירת המקדש מצות עשה, שכך אמרו בפשטות "אין לי אלא בעשה", ועל זה אין חולק ואין מקשה.
ושם נאמר בספרי זוטא, גדולה למקדש שיש עליו שומרים, שבדבר זה אנו מגדלים ומכבדים את המקדש, ואינו דומה פלטרין - יתבאר בהמשך - שיש עליו שומרים - שהוא מכובד, לפלטרין שאין עליו שומרים - שהוא מזולזל ומבוזה. וידוע כי פלטרין הוא שם ההיכל - שהוא כינוי לארמון, הרי בפירוש אמרו כי גדולת ההיכל ורוממותו הם השומרים המסודרים עליו, שזה ביטוי לכבוד הארמון. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כולם במסכת תמיד ומדות.



מקורות המצוה בתורה
במדבר א', מ"ח-נ"ד
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת. וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם. וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ.

במדבר י"ח, א'-ז'
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם. וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת. וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם. וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַה' לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.

מורא וכבוד
שיטת הרמב"ם
כבר הראנו לדעת1> שיש ערכים בתורה שנצטוינו להתייחס אליהם ביחס של מורא יחד עם כבוד.
ראש וראשון לכולם - הקב"ה, אותו מכנה התורה (דברים כ"ח, נ"ח):

הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא.


הרמב"ם השתמש בביטוי זה כפתיחה למצוות היראה והאהבה לה' (הל' יסודי התורה פ"ב ה"א):

האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך", ונאמר "את ה' אלוקיך תירא".


גם ביחס לאב ולאם נצטוינו במורא וכבוד (עיין מצוות עשה ר"י, רי"א) והוא הדין ביחס לתלמיד חכם, כלשון הרמב"ם (מצות עשה ר"ט):

היא שצונו לכבד החכמים... כבוד התלמיד לרבו, יש בו תוספת גדולה על הכבוד שהוא מחוייב לחכם ויתחייב לו עם הכבוד, המורא... ובבאור אמרו מורא רבך כמורא שמים.


המקדש מצטרף לרשימה זו, ואף כלפיו נצטוינו ביחס של מורא וכבוד, בחינת יראה ואהבה.
המורא מפורש בתורה - "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא י"ט, ל'), והכבוד בא לידי ביטוי במצות שמירת המקדש, כלשון הרמב"ם בספר המצוות:

מצוה כ"ב היא שצונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו.



שיטת הרס"ג
רס"ג במנין מצוותיו מנה מצות המורא בזו הלשון "ומורא למקדש תקים" (עשה י"ג) ולא הוסיף למנות גם מצות שמירת המקדש.
נושא כליו הנאמן הרי"פ פרלא מבאר את דרכו במנין המצוות (קי"ד ע"א):

אמנם נראה לומר בדעת רבינו הגאון ז"ל לפי המבואר בספרי זוטא שאין שמירת המקדש אלא משום דזלזול הוא למקדש להניחו בלא שמירה דאינו דומה פלטרין שאין לו שומרין לפלטרין שיש לו שומרין... ואם כן לכאורה למה לי עשה ולא תעשה זו, תיפוק ליה משום עשה דמורא מקדש, ועל כרחך צריך לומר דלא אצטריך אלא לתוספות איסור ולעבור על שמירת מקדש בשני עשין ולא תעשה, והשתא אם כן לפי דרכו של רבינו הגאון ז"ל אחר שמנה עשה דמורא מקדש שהיא עשה הכוללת כל עניני כבוד המקדש ומוראו, שוב לא הוצרך למנות עשה ולא תעשה אלו שהוסיף הכתוב בשמירת המקדש, וכמו שביארנו בכמה דוכתי כיוצא בזה לדרכו של רבנו הגאון ז"ל.


שלא כרמב"ם, סובר הרס"ג שאין בשמירת המקדש ענין עצמי ומצוה בפני עצמה, אלא היא סעיף במצות מורא מקדש. גם את המושג "פלטרין שיש עליו שומרין" מבאר הרס"ג שענינו שלא נבוא לזלזל במקום. השומרים יוצרים אוירה של יראת כבוד למקדש, ועל כן שמירתם באה משום מצות מורא מקדש.

ביאור מחלוקתם
אף לדברי הרמב"ם עיקר מצות השמירה כלול הוא במצות "ועבד הלוי". חידושה של מצות השמירה הגורם לה להיות מצוה בפני עצמה היא שמירת הכהנים, אותה הגדרנו (על פי הרא"ש) כחלק מן העבודה, שמטרתו שלא להסיח דעת מן המקדש.
גדר זה אינו שייך למצות מורא מקדש אף לא לעבודת הלויים ועל כן מנה הרמב"ם מצות השמירה במנין תרי"ג המצות.
הרס"ג סובר, כנראה, ששמירת הכהנים אינה שונה משמירת הלויים ואינה מוגדרת בפני עצמה. אין בשמירה תוספת על המורא ועל כן אין למנותה כמצוה בפני עצמה.








1
לעיל ח"א, מצות יראת ה' (מהדו"ב עמ' צ"ז).