כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד תרי"ג המצוות


מצוה כ"ב - שמירת המקדש
תקציר עניינים נוספים המתבארים במצוה


תקציר עניינים נוספים המתבארים במצוה
א. מקורות המצוה - שלושה פסוקים, שלוש בחינות
שלושה פסוקים הביא הרמב"ם כמקור למצות שמירת המקדש1 בהלכותיו בי"ד החזקה (הל' בית הבחירה פ"ח ה"א, ב'):

שמירת המקדש מצות עשה, ואף על פי שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים, שאין שמירתו אלא כבוד לו. אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין.
ושמירה זו מצותה כל הלילה והשומרים הם הכהנים והלויים, שנאמר "אתה ובניך אתך לפני אהל העדות", כלומר אתם תהיו שומרים לו, והרי נאמר "ושמרו את משמרת אהל מועד", ונאמר "והחונים קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקדש"2.

התבוננות בפסוקים ובדרשות חז"ל עליהם מאירה את המצוה ומבארת את לשון הרמב"ם.
הפסוק "אתה ובניך אתך לפני אהל העדות" מכוון אל הכהנים3.
הפסוק "ושמרו את משמרת אהל מועד" מכוון אל הלויים4.
והפסוק "והחונים קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקדש"5 מכוון אל הכהנים והלויים כאחד.
לפי זה יש לומר שעיקר ענין הכהנים הוא העבודה, ומצות השמירה המוטלת על הכהנים היא חלק מן העבודה. ענין השמירה הוא שלא יהיה היסח הדעת מן המקדש6, ושהמקדש לא יהיה שומם מעובדיו. אמנם כך הביא הרמב"ם בספר המצוות את הפסוק ופרשו:

"ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות" - רוצה לומר אתם תהיו לי לפני תמיד.

הרי שהענין הוא שלעולם יהיו עובדים לפני אהל העדות.
עיקר ענין הלויים הוא שמירה מזרים וטמאים שלא יקרבו אל המקדש.
הכהנים והלויים כאחד מקיימים בפועל את "משמרת בני ישראל" המצֻוים בכבוד המקדש, והרי כבודו הוא שיהיו לו שומרים. "אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין".
שלוש בחינות יש, אפוא, במצות שמירת המקדש:
א. שלא יהיה היסח הדעת מהמקדש, ושהוא לא יהיה שומם מעובדיו.
ב. שמירה מזרים.
ג. כבוד המקדש - אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין7.
בכבוד המקדש כולם חייבים, לא רק כהנים ולויים, ועל כן אמר הכתוב "למשמרת בני ישראל". בני ישראל היו צריכים לשמור, ורק משום שאינו דומה גדול השומר לקטן השומר, ציותה התורה על הכהנים והלויים לשמור.
אמנם זה שנאמר בסוף הפסוק "והזר הקרב יומת" לא נאמר כסיבה לשמירה, שכן אינו מדבר כלל על זר הנכנס למקדש. הן כך דרשו בגמרא (ערכין י"א ע"ב):

אמר אביי: נקיטינן משורר ששיער בשל חברו במיתה, שנאמר "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' והזר הקרב יומת". מאי זר, אילימא זר ממש, הא כתיב חדא זימנא (במדבר ג', י'), אלא לאו, זר דאותה עבודה.

מדרשה זו מוכח שלא על שמירה מזרים הכתוב מדבר, אלא על שמירה של כבוד וגדולה, וזו המצוה על הכהנים והלויים כאחד "למשמרת בני ישראל".
על הפסוק "ושמרו את משמרת אהל מועד... וזר לא יקרב אליכם" דרשו בספרי (קרח, א'):

למה נאמר, לפי שנאמר "והזר הקרב יומת" (ג', י'), עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר "וזר לא יקרב אליכם".

מכאן שפסוק זה על שמירה מזרים הוא בא, וזו המצוה על הלויים.

ב. הגדרת המצוה
בספרים מדויקים8 לשון הרמב"ם בספר המצוות היא:

מצוה כ"ב היא שציונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד בכל לילה כל הלילה, לגדלו ולכבדו ולרוממו.

במנין הקצר על סדר המצוות כתב במצוה כ"ב:

לשמור בית זה תמיד, שנאמר "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות".

וברמזי המצוות שעל סדר ההלכות כתב (כנזכר לעיל):

לשמור את המקדש סביב.

יש לעיין מה טיבם של השינויים בין ההגדרות.
בהלכות כלי המקדש והעובדים בו פ"ג ה"א, ב' כתב הרמב"ם:

זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש שנאמר "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי", ומצות עשה להיות הלויים פנויין ומוכנין לעבודת המקדש בין רצו בין שלא רצו, שנאמר "ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד"...
עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום.

מדברים אלו עולה שמצות השמירה של הלויים כלולה במצות "ועבד הלוי" והיא מהווה חלק מעבודתו. יש לעיין, אפוא, מדוע מנה הרמב"ם את מצות השמירה כמצוה בפני עצמה ולא כללה עם מצות עבודת הלויים9.
נראה לומר שחידושה של מצות השמירה היא בשמירת הכהנים, שהם אינם כלולים במצות "ועבד הלוי הוא".
הפסוק בו נאמרה מצות השמירה לכהנים בלבד הוא (במדבר י"ח, ב'):

וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת.

פסוק זה פרשו הרמב"ם בספר המצוות:

"ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות" - כלומר אתם תהיו לפני תמיד10.

על כן הביא הרמב"ם בכל מקום את הפסוק הזה כמקור עיקרי למצות שמירת המקדש, שכן בעבורו נמנית המצוה בכלל תרי"ג המצוות ואינה כלולה במצות עבודת הלויים.
מן הפסוק ומפרושו נגזרת גם ההגדרה שהגדיר הרמב"ם במנין הקצר, בו יתבאר מדוע המצוה נמנית בפני עצמה:

לשמור בית זה תמיד שנאמר "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות".

כפי שבארנו לעיל, עיקר מצות הכהנים היא שלא יהיה היסח הדעת מן המקדש, ועל כן ה"תמיד" הוא ענין עיקרי במצות הכהנים.
ברמזי המצוות שעל סדר ההלכות, בריש הלכות בית הבחירה יש להגדיר את השמירה בבחינה העוסקת בצורתו של המקדש - "אינו דומה פלטרין שיש לו שומרין לפלטרין שאין לו שומרין". על כן כתב שם הרמב"ם:

לשמור את המקדש סביב.

צורתו של המקדש היא שהוא מוקף בשומרים.
בספר המצוות כולל הרמב"ם את כל חלקי המצוה ועל כן ההגדרה המתאימה לשם היא:

שצונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד.


חיובם של הלויים במצות השמירה מכח מצות עבודת הלויים מבאר את הלשון המיוחדת בה פתח הרמב"ם את המצוה (הל' בית הבחירה פ"ח ה"א):

שמירת המקדש מצות עשה.

בכללי הרמב"ם למדנו שיש לדקדק בלשונו אימתי כתב "מצות עשה לעשות כך וכך", ואימתי כתב "הדבר הזה והזה מצות עשה"11.
משמעות הביטוי "שמירת המקדש מצות עשה" היא שהשמירה קודמת למצוה, דהיינו שיש מקור אחר קודם שבו מתחייבת השמירה, והחידוש הוא שאותה שמירה הידועה לנו ממקום אחר - היא מצות עשה12.
אכן, מקור חיוב קודם יש לשמירה, והוא מצות עבודת הלויים ממנה כבר מתחייבת השמירה, ובא החידוש במצוה זו שאותה שמירה הידועה היא מצוה בפני עצמה, מפני שנוספו הכהנים המחוייבים בשמירה זו13.

ג. עבודת השמירה
אמרה תורה (במדבר י"ח, א'-ב'):

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם. וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת.

הביטוי "ואתה ובניך אתך" מופיע גם בפסוק א' וגם בפסוק ב', וכך הוא נדרש בספרי זוטא:

"אתה ובניך" - אלו הכהנים, "ובית אביך אתך" אלו הלויים, מלמד שהלויים מוזהרים על ידי הכהנים (שלא יכנסו הלויים בעבודת הכהנים), ומנין אף הכהנים מוזהרים על ידי הלויים, שנאמר "ואתה ובניך תשאו את עון כהונתכם".
"הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך" - הם טפלה לך, לא אתה טפלה להם. "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות" - מיכן אמרו כהן שומר בפנים ובן לוי שומר מבחוץ.

נראה שדרשו "ואתה" לשון מיעוט, דוקא אתה ולא הלויים, שלכהנים נתייחדה עבודה משלהם וללויים נתייחדה עבודה משלהם, וכל אחד מוזהר לעבוד עבודתו ולא עבודת זולתו.
עבודת הכהנים היא "בפנים"14, והיא חלק מכלל עבודות שבפנים שהן עבודות הקרבנות.
עבודת הלויים היא בחוץ והם משרתים. אף שמם מעיד עליהם, שהכהן עניינו עובד ה' ולויים נקראים על שם שהם נלוים אל הכהנים, "וילוו עליך וישרתוך". מכאן יש ללמוד שאף שהכהנים והלויים חייבים בשמירה, לכל אחד שמירה משלו ויסוד החיוב בה שונה.
אצל הכהנים השמירה היא חלק מן העבודה, וכבר בארנו שעניינה המיוחד הוא שלא להסיח דעת מן המקדש15.
אצל הלויים השמירה היא שירות. גם העבודות הנוספות של הלויים נקראו שירות. כך לשון הגמרא בערכין (י"א ע"א):

אמר רב יהודה אמר שמואל: מנין לעיקר שירה מן התורה, שנאמר "ושרת בשם ה' אלהיו" (דברים י"ח), איזהו שירות שבשם, הוי אומר זה שירה.

אף עבודת השוערים נקראת שירות בדברי הימים א' (כ"ו, י"ב):

לְאֵלֶּה מַחְלְקוֹת הַשֹּׁעֲרִים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים מִשְׁמָרוֹת לְעֻמַּת אֲחֵיהֶם לְשָׁרֵת בְּבֵית ה'.

ומה יש בין שירות לבין עבודה? בעבודה לא רק המעשה עצמו נחשב, כי אם הכוונה, ואין אנו מצפים לתוצאות מעשיות. בשירות עצם המעשה הוא החשוב. צריכה להיות לו תוצאה מעשית, והוא נבחן במבחן התוצאה.
זה אפוא ההבדל בין שמירת הכהנים שהיא עבודה, ועל כן הכוונה בה עיקרית ועניינה שלא להסיח דעת מן המקדש, לבין שמירת הלויים שהיא שירות ונבחנת במבחן התוצאה שלא יכנסו טמאים וזרים למקדש ושיהיה המקדש פלטרין שיש עליו שומרים.

ד. שומרים, שוערים ומשוררים
כתב הרמב"ם בהלכות כלי המקדש והעובדים בו פ"ג ה"א, ב':

זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש שנאמר "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי", ומצות עשה להיות הלויים פנויין ומוכנין לעבודת המקדש בין רצו בין שלא רצו, שנאמר "ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד"...
עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו, ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום, שנאמר "ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים", אי זהו שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה.

ובהמשך אותו הפרק, בה"ט, י' כתב:

שמואל הרואה ודוד המלך חלקו הלויים לארבעה ועשרים משמרות, ועובד משמר בכל שבת, וכל אנשי משמר מחלק אותם ראש המשמר לבתי אבות, וכל יום מימי השבת עובדים בו אנשים ידועים, וראשי האבות מחלקין אלו העובדים ביום שלהן איש איש על עבודתו. וכל הלויים מוזהרין על עבודת המזבח, שנאמר "אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו", לא יקרבו לעבודה, אבל ליגע מותרין.
וכשם שהלויים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הכהנים כך הכהנים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הלויים שנאמר "גם הם גם אתם". וכן הלויים עצמם מוזהרים שלא יעשה אחד מלאכת חבירו, שלא יסייע המשורר לשוער ולא השוער למשורר, שנאמר "איש איש על עבודתו ואל משאו".

מדקדוק לשון הרמב"ם יש ללמוד שעבודת השמירה שונה מעבודת השוערים והמשוררים.
בהלכה ב' בענין השמירה לשון ההלכה היא: "עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש", ובענין השוערים והמשוררים הלשון היא "ויהיו מהן שוערין", "ויהיו מהן משוררין", ומשמע שכולם שומרים את המקדש ולא כולם יכולים להיות שוערים ומשוררים.
גם בהלכה י' באזהרה שלא יעשה אחד מלאכת חבירו הזכיר הרמב"ם רק משורר ושוער כבעל מלאכה מיוחדת, ואילו מלאכת שמירה אינה נכללת באזהרה זו. אף מכאן יש ללמוד שכולם היו שומרים16.
האחרונים שאלו17, מנין לרמב"ם לחלק בין העבודות השונות, בין שוערים ומשוררים שהן מיוחדות ללויים מסויימים, לבין שמירה שהיא כוללת את כולם.
נראה שהרמב"ם למד זאת מלשון הגמרא (ערכין י"א ע"ב):

אמר אביי נקיטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה.

ולא הזכירו שומר ששורר או משורר ששמר ומכאן שאין עבודת השמירה בכלל העבודות המיוחדות.
חז"ל למדו שהשמירה אינה מלאכה מיוחדת, שכן גם הכהנים מצווים בשמירה יחד עם הלויים, ומכאן שאין השמירה בכלל איסור "אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ" (במדבר ד', י"ט).
שומרי גנות ופרדסים ששומרים את המחובר לקרקע, לכולי עלמא אינם אוכלים מן התורה (בבא מציעא צ"ג ע"א). רב ושמואל חלקו מה דין שומרי גתות וערמות. אמנם פועל שעושה מלאכה בהם אוכל מהם מן התורה, אבל השומר אותם, מחלוקת היא אם נחשב לעושה מעשה אם לאו.
להלכה נפסק כשמואל ששומר לאו כעושה מעשה דמי, ולפיכך אין השמירה נחשבת לעבודה מיוחדת. אף כאן בשמירת המקדש אינה נחשבת לעבודה לענין "איש איש על עבודתו ואל משאו".
ויש להטעים הדבר שחלוקת הלויים למחלקותיהם נקראת "משמרות" ויש לומר שסיבת הדבר היא שכולם שומרים ואין השמירה עבודת יחידים, ועל כן שם זה של "משמר" כולל את כולם.

ה. דין מורא וכבוד בזמן הזה
כבר הראנו לדעת לעיל במצוה כ"א, שמצות מורא מקדש נוהגת בזמן הזה. יש לדון במצות שמירת המקדש בזמן הזה.
כמשתמש בטלית שאולה אביא לשון האבני נזר (יו"ד סי' תמ"ט) בראש תשובתו:

על דברת מעכ"ת אם חובה בזמן הזה להושיב שומרים למקדש. הנה אשיבהו כפי קוצר שכלי אולם לא להלכה ולא למעשה כי לא בי הוא להכריע בדבר הנוגע לכלל ישראל ות"ל לא אלמן ישראל אך הנני כותב דרך משא ומתן בעלמא.

נראה לעניות דעתי שאין מצות השמירה בזמן הזה.
למדנו לעיל על ג' דינים שיש במצוה זו. האחד משום היסח הדעת כלשון הרא"ש ריש מסכת תמיד, ובארנו שזו מצות הכהנים השייכת לעבודת המקדש וזו אינה נוהגת בזמן הזה.
השני משום "שאינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין", והשומרים הם מצורת המקדש ככלים המשמשים בו, ואף מצד זה אין מצוה זו נוהגת בחורבן.
הדין השלישי במצוה זו הוא השמירה שלא יכנסו טמאים וזרים למקדש. גדר זה שייך לכאורה גם בזמן הזה, למאן דאמר קדושה ראשונה של ירושלים והמקדש, קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא.
אלא שדין זה של שמירה מטמאים אינו מופיע בהלכות שמירת המקדש בהלכות בית הבחירה פ"ח18. בפשטות נראה שדין זה איננו נובע ממצות השמירה, ומקורו הוא במצות עבודת הלויים או במצות שילוח טמאים.
יש להוסיף עוד, שההלכה ששמירת המקדש היא כל הלילה מלמדת שלא ניתנה מצוה זו כדי למנוע מטמאים להכנס למקדש, שהרי שמירה זו צריכה להיעשות בעיקר ביום ולא בלילה. על כן נראה שגם מבחינה זו אין המצוה נוהגת בזמן הזה.
יהי רצון, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונזכה לראות בכבודו.





1 אף שבבמדבר א', נ"ג וג', ה'-ח' מופיעה כבר מצות השמירה, נראה שכיון ששם מדובר על ההליכה במדבר ועל המשכן ולא לדורות, לא הביא הרמב"ם פסוקים אלו.
2 צ"ע שלשון הפסוק (במדבר ג', ל"ח) הוא: "וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת".
3 במדבר י"ח, א'-ב'. הפסוקים בשלמותם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם. וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת".
4 במדבר י"ח, ד'. הפסוק בשלמותו: "וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם".
5 ראה הערה 2.
6 כך כתב הרא"ש בריש מסכת תמיד (אשר שמה מעיד עליה): "שימור זה אינו משום חישוב גניבה... אלא גזירת הכתוב הוא דכתיב 'ושמרו', וגם כבוד המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה כדכתיב ביהוידע (מלכים ב' י"א) 'ושמרתם את משמרת הבית מסח'".
7 יש לדייק שבכל בחינה מג' הבחינות שיש בשמירת המקדש, נקרא המקדש בשם מיוחד.
בפסוק המדבר על גדר העבודה והיסח הדעת שיש בשמירה נקרא המקדש "אהל העדות", בפסוק המדבר על שמירה מזרים נקרא המקדש "אהל מועד" ובפסוק המדבר על צורת המקדש - פלטרין של מלך - המקדש נקרא "משכן".
יש שכתבו ש"עֵדֻת" הוא מלשון דעת, שאותיותיהן שוות, ומתאים לכנותו "אהל העדות" בפרשת השמירה שהיא משום היסח הדעת.
"אהל מועד" מרמז על התוועדות עם הקב"ה ומתאים פסוק זה בפרשה העוסקת בצורך למנוע מזרים וטמאים את הכניסה למקום (בספרי זוטא דרשו: "'משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל'... שני אהלות, אהל העבודות - 'לכל עבודת האהל' - ואהל הדברות - 'אהל מועד'").
"משכן" רומז על השראת השכינה במקום. השכינה היא שנותנת למקום שם "פלטרין של מלך" המצריך שומרים לכבדו ולרוממו.
ראוי לציין שג' הבחינות מתאימות לג' עדים נאמנים על אחדותו יתברך: עולם שנה נפש.
יש שמירה תמיד - בחינת זמן,
יש שמירה סביב המקדש - בחינת מקום,
ויש שמירה מטמאים וזרים - בחינת נפש.
8 עיין בספר המצוות מהדורת פרנקל ומהדורת הרב חיים העליר.
9 יש לציין שהרמב"ם הביא את מצות השמירה הן בהלכות בית הבחירה (פ"ח), שם באר הלכותיה, והן בהלכות כלי המקדש והעובדים בו (פ"ג ה"ב) שם כללה בעבודת הלויים.
10 כך בתרגום הרב קאפח, ובתרגום שלפנינו "רוצה לומר אתם תהיו לי לפני תמיד". המשמעות שוה, והלשון יותר מתאימה לפי התרגום המובא למעלה.
11 עיין שדי חמד ח"ו עמ' 55, כללי הפוסקים סימן ה' (הוא הסימן העוסק בכללי הרמב"ם) ס"ק ג'.
12 בכללי הרמב"ם הנ"ל, כתבו שכל מצוה שהיתה קודם מתן תורה כתב הרמב"ם 'הדבר הזה והזה מצות עשה', כיון שהמעשה קדם למצוה, וכאן דומים הדברים בעקרון - כשהמעשה בא ממקור נוסף, הרי שהוא קודם ל"מצות עשה". ודו"ק.
13 במצות מורא מקדש נצטוו כולם ואין לה מקור נוסף והרי היא ככל המצוות בהן פתח הרמב"ם "מצות עשה לעשות כך וכך".
14 אמנם דעת המנחת חינוך אינה כך וזו לשונו (מצוה שפ"ח אות ה'): "ודע דדבר זה דכהנים בפנים, לאו בפנים מה דקדיש בקדושת עזרה, דמקומות שהיו שומרים לא היו קדושים בקדושת עזרה... אך בפנים היינו בחדרים... ויושבים שם דרך כבוד, והלויים מבחוץ היינו בלא חדרים רק מבחוץ... הכהנים יושבים בבתים בדרך כבוד, והלויים שומרים על השערים ועל הפינות בדרך טפלים לכהנים", עיין שם עוד בדבריו. בהמשך דבריו הביא המנחת חינוך ספר "זרע אברהם" ההולך וסובר שבפנים היינו בעזרה, ובהערות בהוצאת מכון ירושלים (י'), הביאו ראב"ד שפירש בדברי הספרי שכוונתו בפנים היינו בתוך העזרה ממש.
15 כך פירש הרא"ש ריש תמיד את השמירה (עי' לעיל הערה 6). ונראה שיש נפקא מינה בהבנת השמירה כעבודה, והוא שיש לעשותה בבגדי כהונה, ואמנם הוכיח האבני נזר (יו"ד סי' תמ"ט ס"ק ח') מן הרמב"ם שהיו הכהנים שומרים בבגדי כהונה (הל' בית הבחירה פ"ח ה"ו), אבל המנחת חינוך לשיטתו (מצוה שפ"ח אות ב'), סובר שאין לשמירה דין עבודה ולכן בעלי מומין כשרין, "דלא מצינו שיהיה זה עבודה". ובחידושים וביאורים להל' בית הבחירה לאדמו"ר מלובביץ' (סי' י"ז) כתב: "על פי זה יובן שכתב הרמב"ם 'ושמירה זו מצותה כל הלילה', וזה שנשנית במסכת תמיד (אחרי שכבר נשנתה המשנה במסכת מידות): ביום היו הכהנים עובדים עבודתם בבית המקדש שהתחלתה היא עבודת התמיד בבקר... ובהקרבת הקרבנות היה צריך לומר כוונה 'לשם ששה דברים הזבח נזבח', ופשיטא שכשהכהנים בעבודתם הרי זה היפך היסח הדעת מהמקדש. אבל בלילה שאין עבודה בבית המקדש נצטוו בשמירת המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו".
16 ויש לתמוה על "אבני נזר" (יו"ד סי' תמ"ט ס"ק י"ג) בענין שמירה בזמן הזה, שכתב: "ומכל מקום נראה לי דשמירת לויים בלאו הכי בכלל אין בזמן הזה מאחר שחלקו דוד ושמואל למשמורות איזה מן המשוררים ואיזה מן השוערים כמבואר בכתוב, ושוערים היינו שומרים כנ"ל והכלל משורר ששיער במיתה ומאן נדע מי המה השוערים... כיון שהוכחנו דשוערים דקרא שומרים, ועבודה היא, אם כן גם השומרים אסורין רק המבוררים" עכ"ל, והלא מדוקדק בלשון הרמב"ם שכולם בכלל השומרים ורק השוערים והמשוררים הם מיוחדים למלאכתם.
הוכחתו מן הפסוקים בדברי הימים א' כ"ו שהזכירו את מחלקות השוערים וכללו שם כ"א מקומות ששמרו הלויים הרי שהשוערים שם הם השומרים, ועל זה נאמר שם בפסוק י"ב "לְאֵלֶּה מַחְלְקוֹת הַשֹּׁעֲרִים... לְשָׁרֵת בְּבֵית ה'", הרי ששמירה עבודה היא והיא מלאכת השוערים. ואין זו הוכחה, עיין במצודת דוד שם שכתב: "לשרת בבית ה' - בדבר פתיחת ונעילת השערים", ויש כמה דרכים ללמוד שם את הפסוקים.
17 עיין בספר המפתח ברמב"ם מהדורת פרנקל הל' כלי המקדש פ"ג ה"ב.
18 לשון ההלכה היא (ה"א, ב'): "שמירת המקדש מצות עשה ואף על פי שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים שאין שמירתו אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין. ושמירה זו מצותה כל הלילה והשומרים הם הכהנים והלויים".





-------------------------------------------------------------------------------------------