כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד תרי"ג המצוותהיא שצונו לשלוח הטמאים מן המחנה, והוא אמרו יתעלה "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב". וזה המחנה הוא מחנה שכינה שחוצה לו לשכות העזרה, כמו שבארנו בתחלת סדר טהרות מפירוש המשנה. וכתוב בספרי "וישלחו מן המחנה" אזהרה לטמאים שלא יכנסו למקדש בטומאה. וכבר נכפל זה הצווי בלשון אחר והוא אמרו "וכי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה", רוצה לומר מחנה שכינה. ולשון מכילתא "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה", בעשה, ומנין בלא תעשה, תלמוד לומר "ולא יטמאו את מחניהם". ובספרי "ויצא אל מחוץ למחנה", מצות עשה.מצוה ל"א
- כל בית ישראל - לשלוח הטמאים לסוגיהם מן המחנה - שהוא מקום קדוש, והוא אמרו יתעלה (במדבר ה', ב'): "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ". וזה המחנה הוא מחנה שכינה - הפסוק נאמר במדבר, ובמהדורת הרב קאפח ובמהדורת פרנקל הוסיפו: "ודומה לו לדורות העזרה", ובספרים שלנו: שחוצה לו לשכות העזרה, כמו שבארנו בתחלת סדר טהרות מפירוש המשנה - במסכת כלים, במשנת "עשר קדושות הן" (פ"א מ"ח).מצוה ל"א היא שצונו
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ. מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.
כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.
שלש מחנות היו במדבר... וכנגדן לדורות... עשר קדושות הן בארץ ישראל וזו למעלה מזו, עיירות המוקפות חומה מקודשות משאר הארץ שמשלחין מתוכן את המצורעים ואין קוברין בתוכן מת... ירושלים מקודשת משאר העיירות המוקפות חומה, שאוכלין קדשים קלים ומעשר שני לפנים מחומתה... הר הבית מקודש ממנה שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם...
מצות עשה לשלח כל הטמאים מן המקדש שנאמר "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש"... לפיכך משלחין את המצורע חוץ לשלש מחנות שהוא חוץ לירושלים, מפני שהוא מטמא בביאה, מה שאין הזב מטמא. ומשלחין זבין וזבות נדות ויולדות חוץ לשתי מחנות שהוא חוץ להר הבית, מפני שהן מטמאין המשכב והמושב אפילו מתחת האבן מה שאין המת מטמא... וכשם ששילוח טמאים מן המקדש בעשה כך אם נכנסו עוברים בלא תעשה, שנאמר "ולא יטמאו את מחניהם" זה מחנה שכינה.
הר הבית מקודש ממנה שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם...
זבין וזבות נדות ויולדות חוץ לשתי מחנות שהוא חוץ להר הבית.ומשלחין
חוץ לשתי מחנות שהוא חוץ להר הבית.
ואמנם גזרה החכמה העליונה להוסיף לישראל קידוש על קידוש, ונתנה להם ימי קודש מלבד השבת, שבהם יקבלו ישראל מדריגות ממדריגות הקידוש, אמנם כולם למטה ממדריגת השבת, השפעתו וקידושו.
והנה, כפי מדריגת השפעתם של הימים האלה, כן הוצרכנו לינתק מן העסק העולמי, וכפי זה איסור המלאכות בהם. והיינו יום הכפורים למעלה מכולם, ואחריהם ימים טובים, ואחריהם חולו של מועד, ואחריהם ראש חדש, ואין בו ביטול מלאכה אלא לנשים, ואחר כל זה חנוכה ופורים, שאין בהם ביטול מלאכה, אלא הודאה בחנוכה, ושמחה גם כן בפורים. וכל זה כפי ערך השפע הנשפע והאור המאיר ההוא.
ואולם מלבד הקידוש הזה הנשער במדריגותיו כפי מדריגת קדושת הימים, יש עוד ענינים פרטיים מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי ענינו. ושרש כולם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא, יאיר עלינו אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו.
והנה על פי זה נצטוינו בחג הפסח בכל הענינים שנצטוינו לזכר יציאת מצרים, כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו וכמו שזכרנו למעלה, הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, ועל כן נתחייבנו באותם הענינים כולם.
ועל דרך זה חג השבועות למתן התורה. וחג הסוכות לענין ענני הכבוד, אף על פי שאינו אותו הזמן בפרט, אלא שקבעה התורה חג זה לזכרון ענין זה, וכמו שכתוב, "כי בסוכות הושבתי וכו'". וכן חנוכה וכן פורים...
אי"ק - אם אין א' אין י' ואם אין י' אין ק' וזה בסוד כהן לוי וישראל.
כי ערך האחד אל העשר כערך העשר אל המאה, וכמו שהעשר הם ענפים מכסים על השורש, כן המאה הם ענפים מכסים את שרשם שהם לבוש אל השרש.
וזהו סוד כהן לוי ישראל בסוד מחנה ישראל לבוש אל מחנה לויה, מחנה לויה לבוש אל מחנה כהונה דהיינו מחנה שכינה, וזהו סוד כהנים בעבודתם ולוים לשירם ולזמרם וישראל למעמדם.
...ויש בהיכל האדם ג' מחנות, ובכל אחד קדושה. הכח האחד הוא בכבד, ונקרא כח טבעי, וממנו כחות ידועות, כח הזן והמגדל והמוליד, ודבר זה ידוע למי שעיין בדברים אלו. מחנה שניה הוא בלב, כח מיוחד וממנו כמה דברים, דהיינו נקימה ונטירה ושנאה וכמה דברים. מחנה שלישית במוח, וממנה המחשבה והזכרון והדעת. ואל זה נמשך צורת המקדש, שהיו גם כן בבית המקדש ג' מחנות, מחנה ישראל, מחנה לויה, מחנה שכינה. מחנה ישראל היא ירושלים. מחנה לויה הר הבית, כי שם נקרא מחנה לויה. מחנה שכינה העזרה וההיכל וקדש וקדשים.
אם נשוה עתה את משמעותם של שלושת סוגי הטמאים האלה, נראה שהם מקבילים לשלושת המחנות שהם משתלחים מהם. כבר ראינו שנגעי צרעת והדינים התלויים בהם הם אצבע אלהים המורה על השחתה חברתית. הרחקת המצורע נועדה לדאוג לטהרה חברתית, ומובן אפוא שהמצורע משתלח גם מחוץ למחנה ישראל.
זב וזבה קשורים לתחום הטהרה המינית, טהרת חיי המין היא החובה הראשונה המוטלת על כל אלה המבקשים להתעלות ברוחם ולהתקרב אל ה'. בתפיסת היהדות מעלה רוחנית אינה מעניקה חנינה על השחתה מוסרית, אלא כל הגדול מחברו בכשרון ובייעוד רוחני - גם הטהרה המוסרית הנדרשת ממנו היא חמורה יותר ומקיפה יותר... זו היא הרוח שהיתה מרחפת במחנה לויה, והיא המסומלת במצות שילוח זב וכו' ממחנה לויה...
אמיתה של תורה אומרת: "אין במות זכרך בשאול מי יודה לך" (תהילים ו'). לא המוות ולא הקבר הם חותמו של הקב"ה... האדם עצמו קרוב לה' עוד בחייו, בכח המוסרי של חירותו האלהית, שה' נפח באפיו... "כי לא שאול תודך מות יהללך" אלא "חי חי הוא יודך" (ישעיה ל"ח). זו הרינה היוצאת מתורת ישראל. האדם החי יודה לאלהים חיים, והוא ירחיק את מי שנטמא במת, ואת כל הטמאים הדומים לו כדוגמת מי שנטמא במגע שרץ ונבילה, כללו של דבר, כל מי שנטמא בטומאה הבאה לו מבחוץ על ידי מגע. את כל אלה הוא ירחיק מתחום מקדש ה'. טמא מת משתלח חוץ למחנה שכינה.