כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד תרי"ג המצוות


מצוה י"ד - ציצית
תקציר עניינים נוספים המתבארים במצוה


תקציר עניינים נוספים הבמתבארים במצוה
א. פירושה של המילה ציצית
כתב הרמב"ם בתחילת הלכות ציצית:

ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שהוא דומה לציצית של ראש, שנאמר "ויקחני בציצית ראשי", וזה הענף הוא הנקרא לבן, מפני שאין אנו מצווים לצבעו, ואין לחוטי הענף מנין מן התורה. ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע וכורכין אותו על הענף וחוט זה הוא הנקרא תכלת ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה, שיעור מן התורה. נמצאו במצוה זו שני ציוויים, שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה, ושיכרוך על הענף חוט תכלת, שנאמר "ועשו להם ציצית... ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".

פירוש המילה ציצית לדעת הרמב"ם (שמקורו בגמ' מנחות מ"ב ע"א) הוא, חוטים הנפרדים כשערות הראש. ובמצות ציצית, אלו חוטי הלבן, שצוותה התורה שיהיו חוטים ממין הכנף יוצאים ממנו. ועוד ציווי יש, שיהיו חוטים אלו נכרכים בפתיל תכלת.
בספרי פרשת שלח, מצאנו שני פירושים למילה ציצית, בזו הלשון: "'ועשו להם ציצית', אין ציצית אלא דבר היוצא... דבר אחר למה נקרא שמה ציצית על שם שהציץ המקום על בתי אבותינו במצרים". אלא שבגירסת הגר"א לא גרס "דבר אחר", ולגירסתו אין אלו שני פירושים אלא פירוש אחד, ונראה שכך למד רשב"ם בפירושו לתורה: "'ציצית' - כמו בציצת ראשי, קבוצת פתילים תלויים כשער הראש. 'והיה לכם לציצית' - הציצית הזה יהיה לכם לראיה שתראו אותו, כמו 'מציץ מן החרכים', וכן מצאתי בספרי". לפי פירושו בספרי הרי ש"ועשו להם ציצית" זה מלשון חוטים נפרדים "והיה לכם לציצית" - לשון הבטה. ויש לומר שכך למד גם הרמב"ם ש"ועשו להם ציצית" - זה חוטי הלבן שהם ענפים ממין הבגד היוצאים ממנו, ואילו "והיה לכם לציצית" - כולל גם את התכלת, שכל אלו החוטים היוצאים מן הכנף, ישמשו לראיה ולזכרון מצוות ה'.
פירוש זה למילה ציצית יש לו נפקא מינה לפירוש "התכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת", שכן בתורה כתוב "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת", ואם כן אין אפשרות שיהא תכלת בלא שקדם לו לבן (אם אנו מפרשים שציצית זה הלבן, כרמב"ם), ואם כן יוצא שהלבן מעכב את התכלת, ולכן פירש הרמב"ם (פ"א ה"ד): "כיצד, הרי שאין לו תכלת, עושה לבן לבדו וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו - כשר". ועיין במפרשים שתמהו על הרמב"ם ששינה בין "התכלת אינו מעכב את הלבן" לבין "הלבן אינו מעכב את התכלת" ועל פי מה שכתבנו דברי הרמב"ם מבוארים.

ב. ועשו להם ציצית
בכל מקום שהגדיר הרמב"ם מצות ציצית, כתב "לעשות ציצית", והוא על פי הפסוק "ועשו להם ציצית", וכן "גדילים תעשה לך". להגדרה זו יש השלכה הלכתית, שכן נפסק שבציצית יש פסול של "תעשה ולא מן העשוי" (מנחות מ' ע"ב). ויש לדון אם עשיית הציצית היא צורת המצוה ממש, או שהיא תנאי בלבד בכשרות הציצית אך לא חלק ממשי מן המצוה.
כתב הרמב"ם (ציצית פ"א הי"ב): "וציצית שנעשה מן העשוי מקודם פסול, כיצד, הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד, אפילו יש באותה הכנף אמה על אמה, פסול, שנאמר 'ועשו להם ציצית', לא מן העשוי שהרי זה דומה למי שנעשית מאליה". וכתב הכס"מ: "ברייתא שם (מנחות מ"א): ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה. ופירש"י, ממקום אחר - מטלית אחרת ויש בה תכלת ותולה בה, משום ד'על כנפי בגדיהם' בעינן וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה. ורבנו מפרש שהטעם מפני שדומה למי שנעשית מאליה". נחלקו רש"י והרמב"ם בטעם הפסול בהביא ממקום אחר, לרש"י הפסול משום "על כנפי בגדיהם" ולרמב"ם משום "ועשו להם ציצית".
עוד מחלוקת מצינו בין הרמב"ם לרש"י בסוגית "הטיל למוטלת" (מנחות מ' ע"ב) שלרש"י בהטיל חוטים לבגד שיש בו חוטים, כיון דעבר על בל תוסיף, ועבר על דברי תורה, אין זה נקרא מעשה מצוה, ואם קצץ את החוטים הראשונים, נקרא מעשה וכשר (ואין בו פסול של תעשה ולא מן העשוי). ואילו לרמב"ם לא אמרינן שקציצתן הוי מעשה ונקרא מן העשוי (פ"א הט"ו).
ומצאנו שנחלקו רש"י והרמב"ם בהגדרת מצות ציצית, למאן דאמר ציצית חובת גברא (מנחות מ"ב ע"א):

רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה רמי חוטי וקא מברך לעשות ציצית, אמר ליה מאי ציצי שמענא, הכי אמר רב ציצית אין צריכה ברכה. כי נח נפשיה דרב הונא, על רב חסדא למירמא דרב אדרב, ומי אמר רב ציצית אין צריך ברכה, והא אמר רב יהודה אמר רב, מנין לציצית בעובד כוכבים שהיא פסולה, שנאמר "דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית", "בני ישראל" יעשו ולא העובדי כוכבים יעשו, והא מאי רומיא? אמר רב יוסף קסבר רב חסדא, כל מצוה שכשרה בעובד כוכבים, בישראל אין צריך לברך, כל מצוה שפסולה בעובד כוכבים, בישראל צריך לברך.... אלא... כל מצוה דעשייתה גמר מצוה, כגון מילה, אף על גב דכשירה בעובד כוכבים צריך לברך, וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה, כגון תפילין, אף על גב דפסולות בעובד כוכבים, בישראל אינו צריך לברך. ובציצית בהא קמיפלגי מר סבר חובת טלית הוא ומר סבר חובת גברא הוא.

ופירש רש"י:

בהא פליגי - רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב, רב חסדא סבר ציצית חובת טלית הלכך עשייתן היא גמר מצותן, ורב נחמן סבר חובת גברא היא ועטיפתה זוהי מצותה.

פירוש לפירושו, שלרב נחמן, העטיפה היא המצוה ולא שייך לברך קודם לכן, ודקדק רש"י ולא כתב "עטיפתה גמר מצותה" שאז היה משמע שעשיית הציצית היא התחלת המצוה, אלא כתב "עטיפתה זוהי מצותה", ואם כן אין בעשיה כל מצוה.
אבל הרמב"ם (ברכות פי"א ה"ח) כתב: "וכל מצוה שיש אחר עשייתה ציווי אחר, אינו מברך אלא בשעה שעושה הציווי האחרון, כיצד, העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשיה... מפני שיש אחר עשייתו ציווי אחר, ואימתי מברך... כשיתעטף בציצית...". הרי שפירש שעשיית הציצית והתפילין הם תחילת המצוה והעטיפה היא גמר מצותה, ולא עצם המצוה כפירש"י.
וממחלוקת זו נובעות שאר המחלוקות, שלרש"י כיון שאין מצוה בעשיית הציצית, הרי דין תעשה ולא מן העשוי הוא שהעשיה היא תנאי לכשרות הציצית, ולכן די בעשיה כל דהו כגון קציצתן, ובהביא ממקום אחר ותלה הכנף בבגד, היה זה נחשב למעשה, אם לא שכתוב בהדיא "על כנפי בגדיהם", ולרמב"ם מעשה הציצית הוא חלק ממשי מן המצוה, ודין תעשה ולא מן העשוי הוא בעצם הגדרת המצוה ולכן לא די במעשה כל דהו, והביא ממקום אחר, הוא פסול בעשיית הציצית, מדין "ועשו להם ציצית".
יוצא אפוא לשיטת הרמב"ם, שההבדל בין מאן דאמר חובת טלית למאן דאמר חובת גברא, שלמאן דאמר ציצית חובת טלית, המצוה היא רק עשיית הציצית, ולמאן דאמר חובת גברא, המצוה היא עשיית הציצית ולבישתה.
לפי זה יתבאר שינוי הלשון ששינה הרמב"ם בין מנין המצוות על סדר המצוות לבין מנין המצוות על סדר ההלכות, שעל סדר המצוות כתב "לעשות ציצית שנאמר 'ועשו להם ציצית'", ועל סדר ההלכות כתב "לעשות ציצית על כנפי הכסות". ונראה שעל סדר המצוות רצה לכלול גם מאן דאמר חובת טלית ולכן כתב הרמב"ם בלשון כללית בסתם "לעשות ציצית", אבל על סדר ההלכות ראוי לכתוב על פי מה שנפסק שציצית חובת גברא ולכך כתב "על כנפי הכסות", שכן חייב רק בשעה שרוצה לכסות.

ג. מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן האם למנות מצוה זו כמצוה אחת או שתים. עי' על כך במצוה ברה ח"א בהרחבה.





-------------------------------------------------------------------------------------------