ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שהוא דומה לציצית של ראש, שנאמר "ויקחני בציצית ראשי", וזה הענף הוא הנקרא לבן, מפני שאין אנו מצווים לצבעו, ואין לחוטי הענף מנין מן התורה. ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע וכורכין אותו על הענף וחוט זה הוא הנקרא תכלת ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה, שיעור מן התורה. נמצאו במצוה זו שני ציוויים, שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה, ושיכרוך על הענף חוט תכלת, שנאמר "ועשו להם ציצית... ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".

רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה רמי חוטי וקא מברך לעשות ציצית, אמר ליה מאי ציצי שמענא, הכי אמר רב ציצית אין צריכה ברכה. כי נח נפשיה דרב הונא, על רב חסדא למירמא דרב אדרב, ומי אמר רב ציצית אין צריך ברכה, והא אמר רב יהודה אמר רב, מנין לציצית בעובד כוכבים שהיא פסולה, שנאמר "דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית", "בני ישראל" יעשו ולא העובדי כוכבים יעשו, והא מאי רומיא? אמר רב יוסף קסבר רב חסדא, כל מצוה שכשרה בעובד כוכבים, בישראל אין צריך לברך, כל מצוה שפסולה בעובד כוכבים, בישראל צריך לברך.... אלא... כל מצוה דעשייתה גמר מצוה, כגון מילה, אף על גב דכשירה בעובד כוכבים צריך לברך, וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה, כגון תפילין, אף על גב דפסולות בעובד כוכבים, בישראל אינו צריך לברך. ובציצית בהא קמיפלגי מר סבר חובת טלית הוא ומר סבר חובת גברא הוא.

בהא פליגי - רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב, רב חסדא סבר ציצית חובת טלית הלכך עשייתן היא גמר מצותן, ורב נחמן סבר חובת גברא היא ועטיפתה זוהי מצותה.