בס"ד

שיר למעלות ה

שיר למעלות ה

שער חיצוני

קדמת המעלות

"לא לעשות שֵם בְּחוֹבֵר חיבּוּר רק לַחרוֹת עצמו עלי נייר"
(האדמו"ר מפיאסצ'נה, צו וזרוז, א')

תהליך הכתיבה מאפשר לנו לגלות מעט מהעצמיות הטמונה בנו, מהנשמה האינסופית שלנו. חשיפה זו שבכוחנו לעשות, היא אחת מהדרכים שניתנו לנו להשפיע על הדורות הבאים, להטביע את חותמנו בתורה שבעל פה. זכות שאנו מחוייבים לה, מימי משה רבנו ובכל דור מחדש.

החיבורים שלפנינו מעלים מגוון רחב של קולות. סגנון הכותבים המגוּון ופערי הגילאים בינהם תרמו לכך. גם העובדה שבחרנו לא להדריך את הכותבים בנושא, בסגנון או בתוכן, יצרה, בסופו של דבר, אסופת מאמרים בעלי אמירה עצמית, ללא נסיון להשמיע את הדברים כפי שיתקבלו באוזניים כאלו או אחרות.
נדמה שההפרש הטבעי הקיים בין פרט לפרט ובין נשמה לנשמה הוא המרחב שיוצר את השוני בין פירוש לפירוש ובין חיבור לחיבור. "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם אינם שוות". דוגמא מצויינת להסתכלות מחודשת ושונה על תכנים זהים, ניתן לראות במספר הלא מבוטל של החיבורים בנושאי 'איש-אישה'. דווקא הצפיפות בנושא זה מדגישה את ההבדל בין דעה אחת לחברתה.

לימוד תורה המסוגל להכיל קולות רבים, מתחיל מנקודת מוצא של כנות, של הקשבה, ובעיקר של הבנה ש'אי אפשר לבד', שהאמת שבי חסרה בלעדי זו שבךָ.
'אי אפשר לבד' - כמו בלימוד התורה, כך גם בחיי התורה והארץ. נראה שבתקופתנו הטעונה, נחקקה בנו הבנה זו דרך הרגליים העקורות ודרך העיניים הדומעות.


ארבע שנים עברו מאז יצא 'שיר למעלות' האחרון. בארבע שנים אלו הספיק הספר לעבור גילגולים רבים - מאמרים נכתבו, נערכו, הוגהו ו.. נעלמו, עורכים התחלפו, ואפילו המחשב זכה להצטרף למחול המניעות. ברוך ה' שזיכנו להיות המכים בפטיש ולסיים את המלאכה. תודה. תודה לכל הכותבים - אלו שנכנסו ואלו שלא, למגיהים, לשלמה קליסקי ולדניאל פרמביץ - העורכים הקודמים, לאלחנן בריסק - הרבה יותר ממעצב, לנאור גלעד וליאיר שטראוס על העזרה, למנחם ויצמן ולכל השותפים. לבית המדרש.

העורכים

למעלה