מצוה כ"ז היא שצונו להשים לחם הפנים לפניו תמיד.

להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת.

מצות עשה לסדר לחם הפנים בכל יום שבת על השולחן לפני ה' בהיכל.

לעשות לחם הפנים.

זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו. וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה.

ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד.

וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת. וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה'. וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַה'. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי ה' חָק עוֹלָם.

והנה החל המצוה מן לקיחת הסולת, אף על גב דעיקר מצות העסק הוא משעת אפיה מכל מקום כתיב "ולקחת סלת", היינו הכנה דלקיחה, דזה כלל במילי דקדושה דכל מה שמקדימים ההכנה לשם קדושה ולמצותן מועיל יותר להשפיע תכלית קדושתו. ומעשה רב דר' חייא בפ' הפועלים יוכיח, כמש"כ בס' שמות י"ט ב'. כך לקיחת הסולת לשם מצוה מוסיף קדושה וברכה בלחם הפנים.

וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה'. אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ וְאֶת מִכְסֵהוּ אֶת קְרָסָיו וְאֶת קְרָשָׁיו אֶת בְּרִיחָו אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנָיו. אֶת הָאָרֹן וְאֶת בַּדָּיו אֶת הַכַּפֹּרֶת וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ. אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים.

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד.

ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר. קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת... וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה'. אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ וְאֶת מִכְסֵהוּ אֶת קְרָסָיו וְאֶת קְרָשָׁיו אֶת בְּרִיחָו אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנָיו... אֶת הָאָרֹן וְאֶת בַּדָּיו אֶת הַכַּפֹּרֶת וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ. אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים.

וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו... אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת. וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ.

וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן. וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו... וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת. וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

ויערך עליו ערך לחם. יום שמיני למילואים היה ביום ראשון, ואיך ערך את הלחם? ויש לומר שכבר ערך את הלחם בשבת שלפניו, או ביום ראשון של ימי המילואים, כמו שמשמע ממה שכתוב שהביאו לחם הפנים. והדין הוא שאם סידר הלחם לאחר השבת יניחנו לשבת הבאה... ועל חידוש זה אמר "כאשר צוה ה' את משה", שכן אמר לו: "והבאת את השלחן וערכת את ערכו".

וערכת את ערכו. אין כונה שמשה יעריך באותו יום הראשון ערך לחם הפנים, שהרי מפורש בתוספתא מנחות פ"ז להיפך כמו שיבואר להלן פס' י"ט. אלא הכונה שהבאה זו יקדש את השלחן שיהא ראוי להעריך עליו בזמנו את ערכו.

ויערוך עליו ערך לחם וגו' כאשר צוה ה' וגו'. כבר נתבאר בתוספתא הנ"ל שהעריך בשבת קדש הבאה בזמנו. וממילא היה המעריך אהרן...

...ארבעה כהנים נכנסין, שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכים, וארבעה מקדימין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכים, המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום, המוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון, אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה כנגד טפחו של זה, שנאמר "לפני תמיד". רבי יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד...

ר' יוסי אומר כל שבעה ימי מלואים היה שולחן בטל בלא לחם, לפי שלא נגמרה מלאכתן למוצאי שבת לא סידרו עליו את הלחם אלא בשבת בזמנו.

ויערך עליו ערך לחם לפני ה' כאשר צוה ה'", היכן צוהו, "ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' וגו'".

ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד.

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד.

בעון קומי רבי אילא לא היה שם לחם מהו להניחו לשבת הבאה, אמר לון כתיב "ונתתה על השולחן לחם פנים לפני תמיד", לחם פנים אפילו פסול.

לא היה שם לחם - לסדר בשבת, ובתוך ימי השבוע נזדמן להם, מהו להניחם מלסדר עד שבת הבאה, או דלמא אף על גב שהוא פסול, דכל שלא עברה עליו שבעה ימים על השלחן פסול הוא, מכל מקום לקיים מצות לחם הפנים לפני תמיד אין להניחו בלא לחם...
לפני תמיד - שיהו תמיד לפני ה' אף על פי שהן פסולין.

ואפילו הוא כמה ימים.

דהכא איירי בלחם הפנים דנסדר כהלכתו בשבת, וקמבעיא לן שאם אין לחם הפנים לשבת הבאה אי רשאי להניחם משבת זה לשבת הבאה, אי אמרינן משום שנסדר כהלכתו מפסיל בלינה או לא מפסיל, ופשיט ליה ר' לוי דבנסדר כהלכתו רשאי להניחו לכתחילה.

סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסול. כיצד יעשה, יניחנה לשבת הבאה, שאפילו היא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום.

כלי שרת מקדשין שלא בזמנן.

מותיב ר' זירא סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה. כיצד יעשה, יניחנה לשבת הבאה, שאפילו היא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום.

כיון דסידרו שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף.

כדאשכחן במנחות פ' שתי הלחם גבי לחם הפנים שסידרו אחר השבת שאפילו הוא על השלחן כמה ימים אין בכך כלום, דנעשה כמי שסידרו הקוף.

בעא מיניה רבא מרבה לינה מועלת בראשו של מזבח או אינה מועלת בראשו של מזבח... לשלחן מדמינן לה, דתנן אפילו הן על השלחן ימים רבים אין בכך כלום, או דילמא לקרקע מדמינן...

דלשון "שאפילו הוא על השולחן" משמע ליה נתינת טעם אההוא דסידרו אחר השבת דלכך לא חיישינן עליה, משום דבכל לחם הפנים כמו הנסדר בזמנו אפילו הוא על השולחן ימים רבים אין בכך כלום...
אבל נסדר כהלכתו ממש ביום השבת אפילו היה שם ימים רבים אינו נפסל דנעשה לחמו של שלחן...
שאני שולחן דאינו נפסל עליו כלל בשום ענין דעל כרחין שום פסוק יש על דבר זה שאינו נפסל אפילו כי נסדר כהלכתו.

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד.

מצות עשה לסדר לחם הפנים בכל יום שבת על השלחן לפני ה' בהיכל, שנאמר: "ביום השבת ביום השבת יערכנו הכהן וגו".

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד.

להיות הלחם תמיד לפני ה'.

כיצד יעשה בלחם ובזיכין שסדרן לאחר השבת, יניחם שם על השולחן עד שיעבור עליהן יום השבת והן מסודרין, ואחר כך יקטיר הבזיכין לשבת הבאה אחר השבת שעברה עליהן והן מסודרין, שאפילו נשאר הלחם עם הבזיכין על השולחן כמה שבתות אין בכך כלום.

כיצד יעשה, יניחנה לשבת הבאה, שאפילו היא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום.

אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה בתוך טפחו של זה שנאמר "לפני תמיד".

להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת, שנאמר "לחם פנים לפני תמיד". אמר אברהם ולמה לא חשב הקטרת הבזיכין דכתיב "אשה לה'", ואכילת לחם דכתיב "ואכלוהו במקום קדוש".

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד.

פתח ואמר "ועשית שלחן וגו'", שלחן דא איהו לתתא לשואה עליה לחם דאפיא.
מאן עדיף דא מן דא, לחם או שלחן. אי תימא דכלא איהו חד, הא שלחן מתסדרא לגבי ההוא לחם, ותו, שלחן לתתא ולחם עליה. לאו הכי, אלא שלחן איהו עקרא בסדורא דיליה לקבלא ברכאן דלעילא ומזונא לעלמא. ומרזא דהאי שלחן, נפיק מזונא לעלמא כמה דאתיהיב ביה מלעילא.
וההוא לחם איהו איבא ומזונא דקא נפיק מהאי שלחן לאחזאה דהא משלחן דא נפקי פירין ואבין ומזונא לעלמא. אי לא אשתכח כרם, ענבין דאינון איבא דנפקי מניה לא יהון משתכחין. אי אילנא לא יהא, איבא לא ישתכח בעלמא. בגין כך שלחן איהו עקרא, מזונא דנפיק מניה איהו ההוא לחם הפנים.
תרגום: שלחן זה הוא למטה, לשים עליו לחם האפיה.
מה עדיף זה מזה, לחם או שלחן. אם תאמר שהכל אחד, והרי השלחן מסודר אל הלחם, ועוד, השלחן למטה והלחם עליו. אינו כך, אלא השלחן הוא העיקר, בסדור שלו לקבל ברכות שלמעלה ומזון לעולם. ומהסוד של שלחן זה יוצא מזון לעולם כמו שניתן בו מלמעלה.
והלחם ההוא הוא פרי ומזון היוצא משלחן זה להראות שמשלחן זה יוצאים פירות ואבים ומזון לעולם. אם לא נמצא כרם, ענבים שהם הפרי היוצאים ממנו לא יהיו נמצאים. אם לא יהא אילן, פרי לא ימצא בעולם. משום כך השלחן הוא העיקר, מזון היוצא ממנו הוא לחם הפנים ההוא.

ואלו ואלו חולקין בלחם הפנים.

מצות עשה לסדר לחם הפנים בכל יום שבת על השולחן לפני ה' בהיכל, שנאמר: "ביום השבת ביום השבת יערכנו הכהן וגו'".

דוקא בחילוקו שוין, אבל סילוקו וסידורו והקטרת הבזיכין למשמר הקבוע, דהכי תניא בתוספתא: לחם הפנים עבודתו במשמר הקבוע ואכילתו בכל המשמרות. והיינו טעמא משום דבגמרא מרבינן ליה "חלק כחלק יאכלו", משמע לאכילה רביה רחמנא ולא לעבודה.

וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד.

וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה.

וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַה'. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי ה' חָק עוֹלָם.