מוסר ההקשבה הרב יהושע ויצמןב' בכסלו תש"ס

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיחת מוסר מפי ראש הישיבה. סיכם: יאיר גרינבאום.



ההקשבה


ישנם במשלי שני פסוקים המשלימים אחד את השני. הפסוק הראשון "מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה" (משלי כ"ח, ט'). את הפסוק הזה דרשו חז"ל בשבת על ר' ירמיה שקם באמצע הלימוד להתפלל. והפסוק השני "אוטם אוזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה" (משלי כ"א, י"ג). הפתיחה של שני הפסוקים דומה אך הסיום שונה.

"מסיר אוזנו משמוע תורה" מתייחס לאדם שלא מקשיב לדברים הנמצאים מעליו, לתורה שממנה יונקים את היראה, דרך החיים, המוסר וכו'. הביטוי 'מסיר אוזנו' הוא בעצם ההפך מהטיית אוזן. ומי שמסיר אוזנו גם דיבורו תועבה. פיו של האדם נועד לדבר עם זולתו והאוזן נועדה לשמוע מזולתו. כאן ניצבת השאלה האם קודמת השמיעה לדיבור או שמא להיפך? מהפסוק אנו רואים שראשית צריך להקשיב, רק אז יש ערך לדיבור.
כששומעים לדברי התורה אזי גם לתפילה יש ערך. בדומה לכך כותב הרב בהקדמה ל'מוסר אביך' כי יש צורך לברר את הערכים עליהם אנו מתפללים. ואם כך צריך האדם לברר מהו סדר הערכים בעולם בכדי שידע על מה לבקש ולהתפלל. בירור זה נעשה באמצעות השמיעה.

הפסוק השני "אוטם אוזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה" מדבר על חוסר ההקשבה של האדם למעמד שמתחתיו. לאדם המתואר בפסוק יש יכולת לעזור לזולת שזועק, אך הוא אוטם אוזנו. גם פה חסרה ההקשבה. גם פה לא מבין האדם את תפקיד האוזן בהקשבה לזולת. האוזן לא באה רק לטובת אותו אדם, לטובת קבלת דברים מלמעלה לעצמו, אלא גם בכדי להקשיב לזולת. ההקשבה לדל היא זו שנותנת את המשמעות לדברים שאנו פועלים ויוצרים.

ישנו פסוק אחר במשלי "דאגה בלב איש ישיחנה" (משלי י"ב, כ"ה). אך לא רק דאגות אלא חוויות, רעיונות שאדם רוצה שיקשיבו לו, גם כלפיהם יש לפתח את תכונת ההקשבה. לפעמים כשהאדם מספר דברים, עצם זה, מקל עליו ומוריד ממנו אבן. עצם זה שהוא רואה איך השני מקבל את הדברים, זה מאוד מקל.

עם האוזן אפשר לעשות הרבה חסד אפילו רק ע"י הקשבה. ההקשבה בפסוקים אלו מצויירת כצינור שדרכו אנו קולטים מצד אחד את התורה שהיא מלמעלה ומצד שני את האדם שמתחתינו שפונה לעזרתנו. אם הצינור הזה פתוח אז יש משמעות לתפילותינו ובקשתינו ואז אנו נענים. כשסותמים את הצינור אין את הזרימה הזו ואז "גם תפילתו תועבה", "גם הוא יקרא ולא יענה".

הרב קוק (אורות הקודש ג', קל"ט) מדבר על תכונת ההקשבה במובן השלילי. הוא כותב שצריכים להיזהר שהאוזן לא תהיה הדבר שבונה את כל אישיותו של האדם. מאוד חשוב להקשיב אך בשום פנים ואופן לא לבנות את אישיותך ע"פ מה שאתה שומע אלא להקשיב ולהפנים את הדברים. כל אחד צריך לראות איך הדברים (תורה, זעקת דל, תוכחה) נפגשים איתו וכך יוכל לחיות איתם. הרב רומז פה שכשיש יותר מידי הקשבה שטחית אפשר להגיע ח"ו לכפירה. בצורה כזו מאבדים את הקשר לעבר, כפירוש רש"י על "אם שמוע תשמעו" - אם שמוע בישן תשמעו בחדש. וכשאין קשר לעבר יש הרס וכפירה וזו התוצאה של אי הפנמת הדברים ששמע האדם, של ידיעת שמות (מושגים) רבים אבל אי ידיעת האדם את שמו עצמו.


-------------------------------------------------------------------------------------------