והאלו-הים ניסה את אברהם
רוב בני האדם פועלים על פי תכונותיהם. מעטים המה אשר יודעים לשנות תכונות. ישנן תכונות יסוד באדם והן מופיעות באנשים מכל סוגי הציבור. לדוגמא, השמרנות יכולה להופיע גם בציבור הדתי וגם בציבור החילוני, אצל הדתיים היא תופיע כשמרנות בחוקי התורה בבחינת "על החומה" (עיתון שיצא במאה שערים), ואצל החילונים היא תבוא לדי ביטוי כשמרנות בחוקים וסדרים אחרים בבחינת "על המשמר" (עיתון "השומר הצעיר"). והתכונה, אותה תכונה אלא בשנוי מקום ויעוד.
האם ביד אדם לשנות את תכונותיו ולפעול בניגוד אליהן?
ניסיונותיו של אברהם אבינו יוכיחו שכן. אברהם, "איש החסד", פועל בניסיונות שהקב"ה מנסה אותו נגד תכונותיו המולדות. דבר זה בא בצורה בולטת בניסיון שבו אברהם צריך לשלח את הגר ואת בנו ישמעאל. התורה מדגישה שאברהם דואג מאוד לבנו ישמעאל: "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו", ואילו שרה מכנה את ישמעאל "בן האמה" – "גרש את האמה ואת בנה".
והנה הקב"ה מנסה את אברהם בדבר הקשה לו ביותר. הרי הוא, המקרב את כל בני העולם הרחוקים ביותר, עומד עתה לרחק ולגרש את בנו. אין לך דבר הנוגד את אופיו ותפקידו של אברהם יותר ממעשה כזה.
כמו-כן בסוף הפרשה מופיע הניסיון הידוע, העקידה, שבו הקב"ה מגלה באברהם את מידת היראה – כמו שנאמר: "עתה ידעתי כי ירא אלו-הים אתה" – משום שעקידת יצחק פועלת בניגוד מוחלט למידת החסד של אברהם שרוצה בהמשכיות זרעו ובהתפשטות תורתו לדורות אחריו.
גם ברית המילה מהוה ניסיון קשה לאברהם, הרוצה להתערות ביושבי הארץ על מנת לקרבם ועתה הוא מצטוה על ברית המילה העושה אותו שונה מכל העולם.
הקשי בנסיון זה בדרך הנהגתו של אברהם מתבטא על על פי חז"ל במדרש1:
"ולמה נקרא שמו ממרא? ר' עזריה בשם רבי יהודה בשם ר' סימון שהמרה פנים באברהם בשעה שאמר הקב"ה לאברהם למול הלך ונמלך בג' אוהביו…"
אברהם מתיעץ עם אוהביו מה לעשות עם צווי הבורא, וזה מלמד על הקשי הגדול בקיום מצוה זו.
ע"פ האמור לעיל, יש לבחון את מהות הניסיונות שאברהם התנסה בהם ומה מטרתם. ננסה לבאר את עניינם ע"פ המדרש2:
"ויקרא מלאך ה'…ויאמר בי נשבעתי… מה צורך לשבועה זו? רבי חמא ב"ר חנינא א"ל השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה, משל למלך שהיה נשוי למטרונה ילדה ממנו בן ראשון וגרשה, שני וגרשה, שלישי וגרשה, וכיון שילדה ממנו בן עשירי נתכנסו כולם ואמרו לו השבע לנו שאין אתה מגרש את אמנו מעתה, כך כיון שנתנסה אברהם אבינו ניסיון עשירי א"ל השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה".
ונראה שהמדרש רוצה לומר שכמו שהמלך מוליד בן מאשתו ולאחר מכן מגרשה כדי לנסותה אם תוכל לעמוד בפני עצמה ותצליח לגדל את הבן גם ללא עזרתו, כך גם הקב"ה רוצה לנסות את אמונתו של אברהם, האם יכול לעמוד ולפעול גם כשאמונתו סותרת כביכול את תכונות הנפש הטבעיות שלו – את מידת החסד שבו.
מדברים אלו נובע שהניסיונות הם הדרישה להתנהג בהפך הגמור מתכונות הנפש. ניסיונות אברהם מלמדים אותנו שמכל מקום גם כשלאדם יש תכונת נפש עליו לברר שהוא עושה את הדברים לא רק מכוח החוק הטבעי שכך הוא אלא גם מתוך בירור עמוק. הניסיונות הם המעמידים את השמיעה בקול ה' כדבר העליון החושף את הרובד העמוק ביותר של האדם מה שאין-כן התכונות הטבעיות שחושפות רבדים רדודים יותר.
1 בראשית-רבה, פרשה מ"ב, ח'.
2 בראשית-רבה, פרשה נ"ו, י"א.