פרשת השבוע פרשת תולדות הרב יהושע ויצמןכסלו ה'תשס"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: שמחי שרון.



פרשת תולדות - פרשת הבארות


פעמים שאנו מוצאים שפשט התורה מוליך אל הנסתר ואומר דרשני. כך נראה ללמוד את פרשת הבארות שחפר יצחק, כך גם הבין הרמב"ן1:

"ויקרא שם הבאר עשק" - יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה, אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק..."

הרמב"ן דרש את הפרשה הזו כרמז על בתי המקדש העתידיים להיבנות. וצריך ביאור האם ידיעת העתידות היא התועלת היחידה מפרשה זו?

ה"שפת אמת" מביא בשם אא"ז מו"ר זצלל"ה2:

הגיד עניין הבארות לחפור למצוא הארה הגנוזה הנסתר בגשמיות וחיצוניות

וב"שם משמואל" כתב בשם אביו3:

העניין מה שהשתדל יצחק בחפירת הבארות... היה לפועל דמיוני לסלק את טמטום הלב כדמיון העפר המכסה על המים שבבטן הארץ

ונראה להבין על פי דבריהם את מהלך הפרשה.

התורה מספרת מה עלה בגורל הבארות שחפרו עבדי אברהם: "וכל הבארות אשר חפרו עבדיו אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר". מיד לאחר שיצחק עוזב את אבימלך הוא חופר מחדש את הבארות שסתמו הפלשתים.
רבינו בחיי4 ביאר שהבארות שחפר אברהם מבטאים את הגרים שגייר בזמנו, שאותם גרים חזרו לסורם ויצחק החזירם ליהדות על ידי הכרייה מחדש של הבארות.

ונראה לומר, שהבארות הם המבטאים את האידיאלים הגנוזים בתוך המציאות. אנו פוגשים את המציאות עטופה במיני עטיפות כעפר המכסה את הארץ, ועלינו לדעת שבתוך המציאות החיצונית הזו גנוזים רעיונות ועולמות רוחניים שעלינו לחפור על מנת למוצאם ולהעלותם למעלתם האמיתית.

דוגמה לדבר הוא רעיון הלאומיות אשר פרח בדור שהקים את המדינה והצית לבבות רבים לאהבת העם והארץ. בדורינו אנו מרגישים ש"סתמום פלשתים וימלאום עפר" וכל הדברים שנבנו מכח אותם אידיאלים "חזרו לסורם". תפקידנו היום הוא לגלות את הרעיונות המעוקים הגנוזים בתוך המציאות שלנו ולהעלותם לדרגתם האמיתית.

יצחק חפר קודם כל את בארות אבהרם אביו כדי לרוממן ולשגבן כמות שהן: "ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו", ככתבן וכלשונן, שכן אלו יסודות אמיתיים שיש לשמרן. לא בהרס הרעיונות ובסתירתם נבנה, כי אם בהעלאתם למקומם הראוי בשמם האמיתי.

אלא שיצחק אינו מסתפק בבארות אלו וממשיך לחפור גם את הבארות "שלו", השייכים לתקופתו, לחשוף את היסידות הרוחניים המנשבים בדורו.

החפירה הראשונה והשניה של הבארות "עשק" ו"שטנה" עוררו מחלוקות עם רועי גרר שטענו שהמים שייכים להם מפני שכל אחת מהבארות מבטאת צדדים שונים ומסויימים של המציאות, ולכן להן לא היה קיום. רק הבאר השלישית "רחובות" נתקיימה מפני שהיוותה מבט על המציאות שממצע בין שתי הבארות הקודמות.

ומקבילים הדברים לדברי הרמב"ן שפירש שהפרשה רומזת על הבית הראשון והבית השני שייחרבו ושרק הבית השלישי יתקיים מפני שהוא ממצע את שתי הבחינות השונות שהיו בקודמיו.

לכן בכל מקום שהלכו האבות קראו בארות ששאבו מתוכן את האידיאלים, של אותו דור ושל אותו מקום, מן הכיסוי אל הגילוי.
ענין זה מופיע ב"מדרש הגדול"5:

"ויכרו שם עבדי יצחק באר" אשריהן של הצדיקים שבכל מקום שהן הולכין, הן כורין בארות וממציאים את המים לרבים, ולמה? שהוא מחיית הכל.

לאחר הדין ודברים עם אבימלך "ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים" יש להבין מדוע הדברים נתלים בעבדי יצחק ולא ביצחק עצמו (פרט לבארות שחפר בימי אברהם אביו).

ואפשר שהבארות שחפר אברהם, הרי יצחק עצמו מכירם והוא זה שיכול לחושפם בידיעת העבר ובהבנת ההווה והעתיד. אבל הבארות שבזמן יצחק, אין יצחק יכול לעסוק בכל עניני העולם בצורה בלתי אמצעית ודי שעבדיו עושים זאת ואומרים לו: "מצאנו מים".

ובולט הדבר בפסוק: "ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה' ויט שם אהלו וכרו שם עבדי יצחק באר", הרי מודגש שדוקא הבאר נחפרה ע"י עבדי יצחק למרות שיצחק הוא זה שמכין אותם לחפירה. כי אדם לבדו אינו יכול ללמוד ולעשות בכל המקצועות וכל הענינים במציאות אף על פי שהוא צריך להיות "פתוח" לכל הדברים. עליו להשתמש בידיעות ש"נחפרו" ע"י אחרים ולהשתמש בהם. רק כך יוכל להיפגש עם כל חלקי המציאות.




1 רמב"ן בראשית פרק כ"ו פסוק כ'.
2 שפת אמת תולדות תרל"ב.
3 השם משמואל תולדות תרע"א.
4 רבינו בחיי תולדות (וע"ע בשיחת פרשת "לך לך").
5 "מדרש הגדול" בראשית כ"ו, כ"ה.


-------------------------------------------------------------------------------------------