פרשת השבוע פרשת חקת הרב יהושע ויצמןתמוז ה'תשס"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: שמחי שרון.



חטא מי-מריבה


אחרי מות מרים עומד עם ישראל בתקופת מעבר מהמדבר לארץ ישראל, וכדברי רש"י1:

"כל העדה" - כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם, שכבר כלו מתי מדבר ואלו מאותן שכתוב בהן: (דברים ד') "חיים כולכם היום".

המעבר מהנהגה ניסית להנהגה טבעית של ארץ ישראל הוא קשה מאד.
המדבר היה מקום שבו הקב"ה השגיח על ישראל בהנהגה הניסית. משה, אהרן ומרים דאגו לכל צרכי העם: מן, באר ועמוד הענן. לעומת הנהגה זו ישנה את ההנהגה שבארץ ישראל, ההנהגה הטבעית, שבה עם ישראל צריך לדאוג בעצמו לכל צרכיו ללא המנהיגים הללו.
המבחן הראשון למעבר זה הוא בפרשת "מי מריבה". בארה של מרים הפסיקה לתת את מימיה והשאלה היא באיזו דרך ינתנו מים לעם.
הקב"ה אומר למשה "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע". הקב"ה מצווה אותם לדבר אל הסלע שעל ידי כך יצאו מימיו.
הדיבור שייך להנהגת ארץ ישראל שבה אין צורך בכפיה ובהכאה. המטה של משה היה צריך לשמש "מקל נעם" שעל ידו יבא השפע לעם. משה שייך עוד להנהגת המדבר ולכן השתמש במטה כ"מקל חובלים" - "שמעו נא המֹרים וגו'".

בתיקוני זהר2 אמרו (מובא בשם משמואל3):

ומשום זה אמר "שמעו נא המֹרים", ובשבילם, "ויך משה את הסלע במטהו פעמים", שאם לא היה מכה בו, לא היו טורחים ישראל והתנאים והאמוראים בתורה שבעל פה, שהיא סלע, אלא נאמר בו: "ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו" בלא טרחה.
והיה מתקיים בהם "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה' כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד" והיה יוצא מימהּ בלי קושיות ומחלוקת ופסק...

בדומה ללוחות הראשונים במעמד הר סיני, שבו עם ישראל מחמיץ הזדמנות להשאר במדרגה עליונה, כן בכניסה לארץ עומדים במעמד הסלע. גם משה מחטיא הזדמנות כזו, ואלמלא הכה משה את הסלע היתה הנהגה של נעם יוצאת אל הפעל, ולא היה צורך בכל הטרחה שלנו בתורה כי היא היתה מתגלה בתוכנו בצורה ברורה.

יש תקופות בהן חוזרת ההזדמנות להנהגת העולם בדרך של "לכתחילה" בלא חטא ומחלוקת. עד היום בחר עם ישראל בדרך הקשה דרך ה"מקל חובלים". יתן לנו הקב"ה את העז האמץ והכח לבחור בדרך של "מקל נעם", ויקויים בנו הפסוק:

"ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה', כי אסלח לעונם וחטאתם לא אזכר עוד".





1 במדבר כ', כ"ב.
2 תיקוני זהר תיקונא חד ועשרין דף מ"ד ע"א בתרגום הסולם.
3 שם משמואל לפרשת חקת שנת תרע"ב.


-------------------------------------------------------------------------------------------