אלה הדברים
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל…"
ספר דברים פותח במילים "אלה הדברים" שיש לעמוד על תוכנן, והאם יש בהן ללמד על עניינו של כל הספר.
נראה לבאר זאת לפי המדרש1 הראשון בפרשה הדורש את היחס של התורה למשה:
אלה הדברים – … אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפאה את הלשון, מנין? שכן כתיב "מרפא לשון עץ חיים" ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר "עץ חיים היא למחזיקים בה"… ר' לוי אמר מה לנו ללמוד ממקום אחר נלמוד ממקומו הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו "לא איש דברים אנכי", כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים מנין? ממה שקרינו בענין "אלה הדברים אשר דבר משה".
בראשית דרכו של משה אמר "לא איש דברים אנכי", היינו שלא היה מסוגל לדבר עם ישראל.
ומבאר המהר"ל2:
ויאמר משה אל ה' בי ה' לא איש דברים אנכי וגו'. יש להקשות, משה שהיה לו כל המעלות ואף שלימות הגוף היה לו, כמו שאמרו על קומתו ובכל דבר, איך היה זה שלא היה איש דברים והוא נחשב מן השלימות? דע כי מפני שהיה משה רחוק מן החומר, ואין כח בלתי נבדל מן החמרי כמו הפה והלשון… ולכך לא היה למשה כח הדבור שהוא גשמי.
כלומר, משה לא יכול היה להוריד את הרוחניות העליונה למציאות החיים המעשית ולקשר בין האידיאלים האלוקיים לחיי היומיום. לאחר שזכה לתורה נתרפאה לשונו של משה על-ידי לשונה של תורה. משה התרפא בזכות מעלת התורה שיש לה את היכולת לקשר ולחבר בין העולם הרוחני ובין העולם הגשמי, בין האידיאלים ליישומם במציאות. "אלה הדברים" – רוצה לומר שמשה עתה קיבל את יכולת הדיבור עם ישראל וכך יכול להוריד את התורה העליונה אליהם.
מסופר על ר' בונם מפשיסחא שנהג לומר על ספר דברים שזהו ספר המוסר הטוב ביותר וראוי לקרוא בו בכל יום. וכל כך למה?
על פי הביאור של הפסוק הראשון נוכל להבין מדוע סבר כך.
ספר דברים הוא הספר שקושר את התורה העליונה אל המציאות היומיומית של ישראל.
הספר מתייחס לתקופה שקודם הכניסה לארץ. דוקא בתקופה זו יש צורך במתווך כמשה רבינו שיתווך בין המציאות האלוקית העליונה לבין ישראל החיים בפועל את הדברים. רק משה רבינו, איש האלקים, מסוגל להביא את דבר ה' אל ישראל ודבר ישראל אל ה'.
תיווכו של משה בא לידי ביטוי אף בחטא העגל. וכן מופיע במדרש3 על הפרשה:
ד"א מוכיח אדם אחרי. א"ר יהודה ב"ר סימון מהו "אחרי"? אמר הקב"ה כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי. לישראל אמר "אתם חטאתם", להקב"ה אמר "למה ה' יחרה אפך בעמך". מהו "למה"? א"ר יצחק בשעה שעשו ישראל את העגל ביקש הקב"ה לכלות שונאיהן של ישראל, א"ל משה: רבש"ע העגל הזה טוב הוא לסייע לך. א"ל הקב"ה: מה מסייע לי? א"ל משה אם אתה מוריד גשמים הוא מפריח טללים אתה מוציא את הרוחות והוא את הברקים. א"ל הקב"ה אף אתה טועה בעגל? אמר לפניו: רבש"ע אלא "למה ה' יחרה אפך בעמך" ולישראל הוא אומר: "אתם חטאתם חטאה גדולה". א"ר יהודה ב"ר סימון משל למה הדבר דומה למלך שכעס על אשתו. טרפה והוציאה מביתו, שמעו בו השושבינין הלכו אצל המלך, ואמרו לו: הא מרי כך אדם עושה לאשתו מה עשתה לך, והלכו אצלה ואמרו לה: עד אימת את מכעסת אותו. קדמותיך הוא תניינותיך הוא. (בלשון תימה – וכי זו הפעם הראשונה או השניה שהכעסת אותו – עפ"י פירוש "מתנות כהונה".)
מדרש זה תמוה מאד. כיצד משה מצדיק את מעשה העגל?
עוד קשה, מה מוסיף המשל של "המלך שכעס על אשתו" על הנמשל, ומה הוא רוצה למד אותנו?
נראה, שחז"ל רצו ללמד אותנו על תפקידו של משה. המשל מתאר לנו את מעשי השושבינים המנסים לפשר בין המלך למלכה. המלך, הכועס על המלכה, אינו "נכנס" לראש שלה ואינו מבין את הסיבה למעשיה, וכן המלכה לא מבינה את המלך. ומדוע? מפני שנדמה לכל אחד מהם שהוא היחיד שצודק ואין אמת מחוצה לו. רק השושבינים המכירים גם את המלך וגם את המלכה יכולים לתווך ביניהם. השושבין – תפקידו להסביר למלך את סיבת מעשיה של המלכה ולהסביר למלכה את הסיבה למעשיו של המלך. כך גם בנמשל, מצידו של הקב"ה – האמת העליונה – אין כל הצדקה למעשה העגל ואין דרך אלא לכלות את ישראל.
משה מנסה להביא לפני הקב"ה את הדברים כפי שהם נראים מצידם של ישראל, שיש מקום לטעות כזו, שהרי עם ישראל לא מסוגל לתפוס אמת עליונה כל כך במציאות ולכן הוא זקוק להגשמתה במעשה "עגל". וכן להיפך, עם ישראל לא מוצא שום נקודת אמת בכעס של הקב"ה ומשה מצדיק את כעסו של הקב"ה "אתם חטאתם חטאה גדולה". היינו שיש אמת אף בכעסו של הקב"ה, שעליכם להתגבר על הצורך שלכם בעשיית העגל.
אם-כן, ה"שושבינות" של משה מנסה לעשות שלום בין שני הצדדים, בין האידיאלים האלוקיים ובין המציאות. הצורך בשושבין נגרם כתוצאה מהמפגש של האידיאלים האלוקיים למציאות היומיומית שעלולה לגרום לסתירות וניגודים רבים ביניהם.
רק התורה, שניתנה ע"י שושבינותו של משה, יכולה למצוא את האמת שבכל אחד מהצדדים, ולעשות שלום ביניהם.
1 דברים רבה א', א'.
2 גבורות ה' פרק כ"ח.
3 דברים רבה א', ב'.