פרשת השבוע פרשת עקב הרב יהושע ויצמןכ' באב ה'תשס"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד על פי שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן



"שמע" - "והיה אם שמע"


בפרשת השבוע מופיעה הפרשה השניה של קריאת שמע, פרשת "והיה אם שמע".

פרשה זו ופרשת "שמע" דומות מאד בביטויים ובמצוות המופיעים בהם ולכן יש לעיין בהבדלים שבין שתי הפרשיות:
א. פרשת "שמע" נאמרה בלשון יחיד ופרשת "והיה אם שמוע" נאמרה בלשון רבים.
ב. בפרשת "שמע" נאמר - "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ובפרשת "והיה אם שמע" נאמר - "בכל לבבכם ובכל נפשכם", ולא נאמר "ובכל מאדכם".
ג. בפרשת "שמע" לא מוזכר "ואספת דגנך" המופיע בפרשת "והיה אם שמע", וכן לא מוזכר בפרשת "שמע" עניין שכר ועונש המופיע ב"והיה אם שמע".
ד. את המילים "ושננתם לבניך" המופיעות בפרשת "שמע" דרשו חז"ל בספרי "'בניך' - אלו תלמידיך", ואילו על המילים "ולמדתם אותם את בניכם" שבפרשת "והיה אם שמוע" דרשו: "מכאן אמרו קטן היודע לדבר אביו מלמדו", כלומר, מדובר בבנים ממש ולא בתלמידים, ויש להבין את המקור לשוני שבין הדרשות.

חז"ל במדרש1 עמדו על כך ואמרו:

ללמדך שפרשה ראשונה של קריאת שמע אין בה פירוש מתן שכרה בעולם הזה, כמו שכתוב בפרשה שניה "והיה אם שמוע" - "ונתתי מטר ארצכם", זה מתן שכר העוסקים במצוות שאין עוסקים בתלמוד. ופרשה שניה כתיב בה "בכל לבבכם ובכל נפשכם" ולא כתב "בכל מאודך", ללמדך שמי שאוהב עושר ותענוג, אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה לפי שיש בה צער ונדוד שינה ומנבל עצמו עליה, לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנאמר: "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול".

בדרך דומה הסביר ר' חיים מוולוז'ין את ההבדל בין הפרשיות2:

כי פרשת "שמע" כולה בלשון יחיד נאמרה, ויחיד שאפשר לו הוא צריך לקיים "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", דברים ככתבן ממש. לכן לא נאמר "בכל מאודך", פירוש, "בכל ממונך" כמו שכתב במשנה סוף ברכות, רצונו לומר שלא לעסוק בפרנסה כלל, אבל פרשת "והיה" שנאמרה בלשון רבים, לרבים כמעט מוכרחים להתעסק על כל פנים מעט גם ברווח ממון לחיי נפש, לכן לא כתיב בה "בכל מאדכם".

פרשת "והיה אם שמע" עוסקת ברוב הציבור, העוסקים במצוות וגם עוסקים בפרנסתם, ופרשת "שמע" עוסקת ביחידים היגעים בתורה כל ימיהם.
לכן נאמרה פרשת "והיה אם שמוע" בלשון רבים, כיוון שהיא מכוונת לרבים, ולכן הוזכר בה "ואספת דגנך", שכן הרבים עוסקים בפרנסה, וממילא אין דרישה מהם של "בכל מאדכם" - הקרבת הממון. מובן גם למה הוזכר בפרשה זו ענין שכר ועונש, המתאים לרבים שזהו המביא אותם לקיום המצוות, ולכן "בניכם" המוזכר בפרשה פירושו בנים ממש, שכן מדובר באנשים שאין להם תלמידים.
פרשת "שמע" נאמרה בלשון יחיד שכן היא נאמרה ליחידים המקדישים חייהם לעיסוק בתורה ביגיעה, ולכן אין בה "ואספת דגנך", ולא שכר ועונש, שאנשים אלו עוסקים בתורה מאהבה, ומתן שכרה הוא לעולם הבא. מובן גם מדוע "בניך" - אלו תלמידיך, שכן מדובר בתלמידי חכמים שחובתם להפיץ תורה לתלמידיהם.
דרך התבוננות בשתי הפרשיות ניתן לראות כיצד מתייחסת התורה לאנשים השונים בעם, וכיצד כל ציבור מוצא בתורה את הציוויים המתאימים לחייו.
כלל הציבור חי בתוך החוקיות של העולם הזה. עליו לנהוג בשדותיו מנהג דרך ארץ, לזרוע בשעת זריעה ולקצור בשעת קצירה, ולציבור זה פונה התורה בציווי להכניס את התורה לתוך מעגל החיים שלו. עליו לתת, בתוך החוקים הטבעיים של העולם, מקום לצד הרוחני.
היחידים בעם חיים מעל החוקיות של העולם הזה. התורה, הרוחניות, היא מרכז חייהם והם נדרשים לתת למענה את כל אשר להם, אפילו את ממונם.




1 משנת ר' אליעזר, הוספה לפרשה י"ג.
2 נפש החיים שער א' פרק ח'.


-------------------------------------------------------------------------------------------