פרשת השבוע פרשת ויגש הרב יהושע ויצמןה' בטבת ה'תשס"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



משיח בן יוסף ומשיח בן דוד


בתחילת הפרשה מתואר העימות בין יהודה ליוסף. אומר על כך המדרש1:

'כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו' (תהלים מ"ח), 'כי הנה המלכים' - זה יהודה ויוסף, 'עברו יחדיו' - זה נתמלא עברה על זה, וזה נתמלא עברה על זה, 'המה ראו כן תמהו' - 'ויתמהו האנשים איש אל רעהו', 'נבהלו נחפזו' - 'ולא יכלו אחיו וגו'', 'רעדה אחזתם' - אלו השבטים, אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה איכפת לנו, יאי למלך מדיין עם מלך.
'ויגש אליו יהודה' (איוב מ"א) 'אחד באחד יגשו', זה יהודה ויוסף, 'ורוח לא יבא ביניהם', אלו השבטים, אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה איכפת לנו.

חז"ל מגדירים את יהודה ויוסף כשני מלכים, כלומר, שתי דרכי הנהגה המופיעות בעם ישראל.
זהו היסוד לידיעה המפורסמת כי ישנם בעם ישראל שני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

משיח בן יוסף ענינו הוא החלק המעשי, בנינה המעשי של מלכות ישראל ומשיח בן דוד ענינו הוא הצד הרוחני - יציקת התוכן הפנימי, האלוקי, לתוך הכלים שמכין משיח בן יוסף. מיהם משיחים אלה?
הרב זצ"ל לימד, שמשיחים אלה אינם אנשים פרטיים בלבד. תקופות בעם ישראל וציבורים שונים בעם ישראל שנותנים כל אחד את חלקו בבנינה של מלכות ישראל העתידית יכולים אף הם להיחשב בחינת משיח. משיח בן דוד ענינו מבואר יותר - הבאת הגאולה השלמה. יש להבין את ענינו של משיח בן יוסף.
בחינת משיח בן יוסף זוהתה על ידי הרב כבנינה המעשי של הארץ, והקמתם של מוסדות שלטוניים על ידי עם ישראל. מעשים אלו נעשו על ידי הציונות המעשית ולכן היא הוגדרה כתחילת הופעתו של בחינת משיח בן יוסף2.
בחז"ל מובא שמשיח בן יוסף עתיד להיהרג במלחמתו נגד ארמילוס הרשע, ואז יבוא משיח בן דוד, פירוש הדבר על פי ההגדרה של הרב הוא, שכדי להקים מלכות בישראל הבנויה על ערכים של קודש ושמטרתה היא אכן הופעת שם ה' בעולם, לא ניתן לעשות זאת מתוך הבנין המעשי שנעשה על יסודות של חול, אלא יש חובה להרוס את בנין החולין, ואז לבנות מחדש, בנין של קודש. מובן, שהריסה כזו של הבנין המעשי היא קשה מאד, והשבר שהיא עלולה להביא לעם ישראל הוא קשה מאד. כל הכוחות, המאמצים והתקוות שהושקעו בבנין המדינה נהרסים ונכחדים, משום שאי אפשר לקדש מדינה שנבנתה על יסודות של חולין ועלינו לבנות בנין חדש.
אך הדברים אינם פשוטים כל כך.
בספר "קול התור", שנכתב ע"י ר' הלל שקלובר מתלמידי הגר"א, מבואר בהרחבה עניינו של משיח בן יוסף ותפקידו. מובא שם3 בשם הגר"א, שאין זה מוחלט שמשיח בן יוסף אכן יהרג. ניתן להצילו ולהשאירו בחיים וזה תלוי בעם ישראל. על ידי תפילות ומעשים בכיוון הנכון ניתן להציל את משיח בן יוסף - ניתן לעבור בצורה התפתחותית מן הציונות המעשית אל הקודש, אל יציקת התוכן הרוחני אל תוך הכלים המעשיים.
המשבר שמדינת ישראל עוברת עכשיו נראה כפרשת דרכים בעניינו של משיח בן יוסף. בצורה פשוטה נראה שהציונות המעשית עוברת "הרס עצמי". את ה"ציונות" הכניסו למרכאות, וכל הערכים וההישגים שהושגו במאבקים ובמאמץ ציוני גדול, נמכרים במחירי סוף העונה. לא נראה באופק, בצורה הפשוטה, קרש ההצלה והדרך ליציאה מן המשבר הקשה הזה. נראה שבחינת משיח בן יוסף נמצאת, לכאורה, בסכנת חיים.

אין זה נכון. יש מה לעשות!! במעשים, בתורה ובתפילה.

במעשים: מקובלנו מפי הגר"א שהעוסקים לשמה פחות זריזים מהעוסקים שלא לשמה4, שכן התועלת המעשית הקרובה של ה"לא לשמה", פועלת על האדם ונותנת לו כח וזריזות. אף על פי כן עלינו לאזור אומץ וכח ולפעול לחיזוק כח העמידה של עם ישראל כולו, הן בישובי יש"ע והן בכלל מדינת ישראל, בכל מקום ומקום לפי עניינו וצרכיו. עלינו להיות יצירתיים במציאת דרכי הסברה וחיזוק למען ידע העם שחוסנו הוא באמונתו ובקישורו לערכי הנצח של ישראל.

בתורה: הרבה דיבר הגר"א, ומובאים הדברים ב'קול התור', שמעניינו של משיח בן יוסף הוא גילוי רזי תורה. אף הרב באגרותיו דיבר בכאב על הצורך החיוני לאומה דוקא בשעת משבר בעיסוק בנשמת התורה (כרך ב' אגרת תפ"ג, ועי' גם באגרת תר"כ):

"...לעולם לא נוכל להתעלם מהתרופה הכללית הכוללת את הכל, ושעזיבתה היא שגרמה לנו את נפילתנו, והוא הדבר מה שאני בעניי ובמר נפשי רגיל לקרא, לשנות ולשלש מאות ואלפים פעמים, עזבנו את נשמת התורה... לתשובה גדולה אנו נקראים, לתשובה מאהבה ולכל מכשיריה, דוקא בעת משבר וסכנה עצומה, צריכים לקחת את המעולה שבתרופות, רדיקלים אנו מוכרחים להיות, בפשרות למחצה לשליש ולרביע מאומה לא נתקן... ובכל זמן שאנו נדדים, נשחטים ונטבחים, כצבאות וכאילים, על אשר אין אנו מכירים את תפקידנו, באים אנשים קטנים ומצומצמים, ומרפאים אותנו ברפואות קרות מכל המינים, ואת סם-החיים העיקרי, אותו מניחים בקרן זוית. אלה מתוך טמטום הלב וקטנות-אמנה, ואלה מתוך גאוה וחסרון-ידיעה, ועוד הפעם חושבים שהגדלת תורה והאדרתה כשתהיה באותו המובן הצר והיבש... שזו תהיה גם כעת התרופה הכוללת לכל מכאובותינו הרבים...".

בתפילה: הגר"א חיבר תפילה מיוחדת להצלתו של משיח בן יוסף ("קול התור" עמ' תק"ל), ויש שהוסיפו בתפילת שמונה עשרה בקשה מיוחדת בעניין משיח בן יוסף. כמו כן עלינו להרבות באמירת פרקי תהילים בציבור וביחיד, כחלק מתפילותינו להצלתו של משיח בן יוסף.
עוד עניין, הכולל את שלושת העניינים הקודמים, הוא הבנת דרך המאבק. אי אפשר להכריע מאבקים רוחניים בקלפי, בהפגנות או בדחפורים. אף כי אלו כלי הביטוי שלנו בעולם המעשי, ועלינו להשתמש בהם בצורה הנכונה, עלינו להבין כי את עיקר המאמץ, את עיקר המשאבים, עלינו להשקיע בצד הרוחני.
עלינו ליצור ציבור, הרואה בצד המעשי חלק מתהליך הגאולה, שאיננו מתעלם מיד ה' הפועלת את מדינת ישראל, ויחד עם זה ומתוך זה חי חיים רוחניים, חיי תוכן, בצורה פרטית ובצורה כללית. ציבור גדול ורחב ככל האפשר של אנשי מעשה החיים חיים רוחניים, יביא, בעז"ה, את עם ישראל להבנה, כי עתידה של מדינת ישראל הוא רק מתוך כך שתהיה "יסוד כסא ה' בעולם"5.




1 בראשית רבה, פרשה צ"ג, ב'.
2 "המספד בירושלים" - מאמרי הראי"ה עמ' 98.
3 פרק א', עמ' תס"ו במהדורת הרב כשר.
4 עי' אגרות הראי"ה א', אגרת ק"ז.
5 אורות ישראל ו', ז', עמ' ק"ס.


-------------------------------------------------------------------------------------------