פרשת השבוע פרשת האזינו הרב יהושע ויצמןו' בתשרי ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



כל התורה כולה על רגל אחת


בשיחה לפרשת האזינו1 מביא הרבי מלובביץ' זצ"ל סיפור על הרמב"ן:

ב"סדר הדורות" מובא הסיפור דלקמן:
"קיבלתי שהיה לרמב"ן תלמיד אחד ר' אבנר היה שמו, ונעשה מומר, ומזלו גרם שעלה למעלה, ויהי נורא בכל הארץ.
אחרי הימים ביום כיפור שלח והביא לפניו את הרמב"ן רבו, ובפניו הרג בעצמו חזיר אחד וינתחהו ויבשלהו ויאכלהו, ואחר אכלו שאל את הרמב"ן על כמה כריתות עבר, והשיב הרב שהיו ד', והוא אמר שהיו ה', והיה רוצה לחלוק עם רבו, והרב נתן עיניו בו דרך כעס, ויאלם האיש, כי עדיין נשאר עליו מעט יראה מאת רבו.
ולבסוף שאל הרב מי הביאו אל ההמרה, והשיב כי בפעם א' שמע שדרש בפ' האזינו שבפ' ההיא כלולים כל המצוות והדברים שבעולם, ולהיות אצלו זה מן הנמנע, נהפך לאיש אחר.
ויען הרב ואמר: עדיין אני אומר זה ושאל מה שתרצה. ויתמה האיש מאד, ויאמר לו אם כן הוא, הראני נא אם תמצא שמי כתוב שם. ויאמר הרמב"ן כן דברת מידי תבקשנו.
ותיכף הלך לו בקרן זוית ויתפלל, ויבא בפיו 'אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם, כי אות שלישי של כל תיבה יש שם האיש שהיה ר' אבנר.
וכששמע הדבר הזה נפלו פניו, וישאל לרבו אם יש תרופה למכתו. ויאמר הרב אתה שמעת דברי הפ'. וילך הרב לדרכו. ותיכף לקח האיש ספינה בלי מלח ומשוט, ויכנס בה, וילך באשר הוליכו הרוח, ולא נודע ממנו מאומה".
וכן מובא סיפור זה בקיצור בספר "עמק המל" (שער ראשון פ"ד).
סיפור זה שמעתי לראשונה מאת המלמד בעת למדו פרשת האזינו, וכוונת המלמד היתה להדגיש את גודל המעלה דפרשת האזינו, כמבוא בסיפור הנ"ל שבפ' האזינו "כלולים כל המצוות וכל הדברים שבעולם".

פרשת האזינו היא פרשה יסודית וחשובה, כיון שהיא מקפלת בתוכה את כל התורה ואת כל השתלשלות ההיסטוריה.
בהמשך לענין זה נראה כמה עניינים כלליים המופיעים בשירת האזינו.
ראשית, מצות כתיבת ספר תורה נלמדת מהפס' "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"2, וכפי שכותב הרמב"ם3:

והמצוה הי"ח היא שצונו שיהיה לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו. ואם כתבו בידו הוא משובח מאד והוא יותר טוב כמו שאמרו (מנחו' ל א) כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני, ואם אי אפשר לו לכתבו צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו לו. והוא אמרו יתעלה (וילך יט) כתבו לכם את השירה הזאת. כי אין מותר לכתוב את התורה פרשיות פרשיות (גטין ס א) כי אמנם רצה באמרו את השירה כל התורה הכוללת זאת השירה.

הפסוק נאמר רק על פרשת האזינו, אלא שכיון שלא ניתן לכתוב את השירה בלבד, כותבים את כל התורה - שיש בה השירה הזאת, ולא בכדי נבחרה דווקא שירת האזינו שעל ידה נצטוינו לכתוב את כל התורה כולה.
נמצא, שהתורה - יש בה את השירה, והשירה - יש בה את התורה, שכל התורה מקופלת בשירת האזינו.
באיגרת של הרב, ישנו הסבר לעניין של קריאת התורה בשם שירה4:

אמנם מצאתי נכון להעירך על ההדרגה, דהיינו לרכוש בקיאות הגונה, בכל ספר מוסרי שיבא לידך הקל הקל תחילה, כי כולם נובעים הם מלבם של גדולי דעה חכמי לב וחסידי עליון, ורבים מהדברים העיוניים א"א להבין על בוריים אם לא יהיה הרגש ג"כ מוכשר כראוי, ועל כן נקראת התורה ג"כ שירה כמו שנקראת מצוה , ע"כ צריך להסתייע עם הכח המיוחד להרגיש דברי אלקים חיים, שאינם מתבררים כ"א ללב טהור, וע"ז מועיל הצד המוסרי שאינו מסור כ"כ למחקרים, כ"א לבסס את הנפש על יסודותיה הפנימיות.

בשירה, שלא כמו בפרוזה, ישנו צורך לקרוא "בין השורות", להרגיש את הדברים הכתובים וגם את הדברים שאינם כתובים.
על כן נקראת התורה שירה, כיון שישנם בתורה עניינים עמוקים ונשגבים, שאי אפשר לכותבם כמות שהם, בפרוזה. ישנו צורך בלב רגיש ומבין, היודע לקרוא בין השורות, היודע להבין מתוך הדברים הכתובים כי ישנו עומק שאיננו נכתב, ורק לב טהור, בעל הכח להרגיש דברי אלוקים חיים יכול להבין ולהשיג את הצד השירי שבתורה - הצד הנשמתי והפנימי שבתורה.
תכונה זו של התורה, היא המאפשרת לכלול בתוך מספר מילים מצומצם אינסוף של נתונים והשתלשלויות, כפי שמצאנו בשירת האזינו, שכן התורה איננה רק המילים, אלא גם מה שמעבר להם.

"יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי"
פסוק זה מופיע כמקור לאחת מל"ב מידות של האגדה5:

מדה י"ד מדבר גדול שנתלה בקטן להשמיע האזן כדרך שהיא שומעת, כיצד, 'יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי', וכי הגשמים גדולים מן התורה שהתורה נתלית בהם, אלא שהגשמים מצויים בכל, וכדי להשמיע האזן כדרך שהיא שומעת.

כדי שנוכל להבין את דברי התורה, ממשיל משה את התורה לגשם, אותו אנו מכירים, ודרך הגשם נבין את עניינה של התורה שהיא גבוהה ועליונה ממנו.
בהתבוננות מעמיקה, התורה כולה היא בחינת "דבר גדול הנתלה בדבר קטן".
הדבר הגדול - "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה", פנימיות התורה היא רוחנית ועליונה מאד. כיצד נוכל, אם כן, להיפגש עם דבר ה'? על כן נתלים עולמות רוחניים אלה בדבר קטן - במצוות מעשיות, בהלכות פרטיות וכדו'. דרך המפגש עם עולם המעשה התורני, אותו אנו יכולים להבין, שכן הוא מותאם לרמתנו, אנו יכולים גם להתקרב ולהבין את העולמות הרוחניים הנתלים בהלכות ודקדוקים אלה.

"כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו"
מפסוק זה לומדת הגמרא6 את חיוב ברכת התורה, שלדעת הרמב"ן7 חיובה הוא מדאורייתא.
ברכת התורה היא עניין מרכזי מאד, כפי שאומרת הגמרא בנדרים8 שהארץ חרבה על שלא ברכו בתורה תחילה. ברכת התורה מלמדת על היחס לתורה, וכשיש חסרון ופגם ביחס לתורה, זהו פגם כללי.
בפרשת האזינו, הכוללת את כל התורה, מתאים שיבוא המקור לברכת התורה המלמדת את הגישה הנכונה ללימוד התורה.

"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור"
פסוק זה מצווה אותנו להכיר את השתלשלות ההיסטוריה של עם ישראל. מהי החשיבות בכך?
ננסה להבין, מדוע בכלל מקפלת שירת האזינו את "כל הדברים שבעולם", מדוע "להתאמץ" להכניס זאת לתוך התורה?
ההיסטוריה של עם ישראל אינה רק נתונים הכתובים בספרים. המתבונן בהשתלשלות דרכו של עם ישראל בעולם לומד על הנהגת ה' את עולמו. התבוננות בחייו של עם ישראל מלמדת כיצד יד ה' מנהיגה את העולם ומובילה אותו, דרך כל ההסתרים והסיבוכים, אל מטרתו.
לכן מופיעה ההיסטוריה של עם ישראל בתורה, ולכן ישנו עניין חשוב בהתבוננות בעניין זה.

"שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו לך"
פסוק זה מובא בגמרא9 כמקור למצוות דרבנן:

והיכן ציוונו? רב אליא אמר: מ'לא תסור', רב נחמיה אמר: 'שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו לך'.

כדי להבין את כוחו של עם ישראל, היכול לחייב במצוות, עליך לשאול את אביך. מתוך החיבור לשלשלת הדורות, מתחברים גם לשלשלת העברת התורה שבעל פה.
שירת האזינו כוללת גם את החיוב במצוות דרבנן, שכן גם הן חלק בלתי נפרד מן התורה.

"כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו"
פסוק זה מלמד אותנו על בחירת ה' בעם ישראל מכל האומות - עם ישראל הוא חלקו של ה'. מכן נובע גם, שאף כאשר ישראל חוטאים הם קרויים בנים, כפי שנלמד מפסוק המופיע אף הוא בשירה: "בנים לא אמון בם".
השירה, הכוללת את כל התורה, מלמדת אותנו על עניין בחירת עם ישראל, כיון שישראל הם הופעתה של תורה בעולם. חייו של עם ישראל הם תורה, והתורה נועדה לכוין את עם ישראל אל הדרך הנכונה. לכן, מובן גם מדוע כוללת השירה את תולדות ישראל, כיון שעם ישראל הוא התורה, ולכן התורה מקפלת בתוכה את תולדותיו של עם ישראל.
אף בברכת התורה, הנזכרת לעיל, אנו מברכים "אשר בחר מכל העמים ונתן לנו את תורתו", ללמדך שמעלתם של ישראל האי שהביאה את התורה לעולם ו"מחשבתם של ישראל קדמה לעולם".




1 שנת תשמ"ב, אות ל"א.
2 דברים ל"א, י"ט.
3 ספר המצוות, עשה י"ח.
4 אגרת פ"ט, עמ' צ"ד.
5 מופיעות בתחילת מדרש רבה במהדורות המצויות.
6 ברכות כ"א ע"א.
7 הוספות למצוות עשה, ט"ו.
8 נדרים פ"א ע"א.
9 שבת כ"ג ע"א.


-------------------------------------------------------------------------------------------