פרשת השבוע פרשת בשלח הרב יהושע ויצמןי"ג בשבט ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



"ככר הלחם" או "לחם מן השמים"
כיצד פינה משה את "ככר הלחם" הראשונה?


לאחר שישראל מתלוננים כי הם רעבים ללחם, מבטיח ה'1:

הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.

חז"ל במדרש עמדו על ביטוי מיוחד זה2:

דבר אחר 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים' הדא הוא דכתיב 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'. בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כל זמן שהספוג בידו פותח ידו אין טיפה יורד קפץ ידו הוא מוריד מים, אבל הקב"ה אינו כן הספוג בידו שנאמר 'פלג אלהים מלא מים' וכן 'מי מדד בשעלו מים'. אם עצר - אין המים יורדין שנאמר 'הן יעצר במים ויבשו' ואומר 'ועצר את השמים ולא יהיה מטר', פותח ידו - המטר יורד שנאמר 'יפתח ה' לך את אוצרו הטוב' ואומר 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון', לכל חי מזון אין כתיב כאן אלא 'לכל חי רצון' שהוא נותן לכל אחד ואחד רצונו מה שהוא מבקש. וכן לעתיד לבא נותן הקב"ה לכל אחד ואחד כל מה שהוא מבקש. ואם תמה אתה על הדבר, ראה מה עשה לישראל בעולם הזה שהוריד להם המן שהיה בו מכל מיני מטעמים והיה כל אחד מישראל טועם כל מה שהיה רוצה, שכן כתיב 'זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר' מהו דבר? כשהיה מתאוה לאכול דבר והיה אומר בפיו אלולי היה לי פטמא אחת לאכול מיד היה נעשה לתוך פיו טעם פטמא, דבר היו אומרים והקב"ה עושה רצונם. אמר ר' אבא אף דבר לא היה אומר בפיו אלא חושב בלבו לומר מה שנפשו מתאוה היה הקב"ה עושה רצונו והיה טועם טעם מה שהיה מתאוה, תדע לך שהוא כן שכן אמר יחזקאל 'ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך' כתוב אחד אומר 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים' וכתוב אחר אומר 'וטעמו כצפיחת בדבש' ואומר 'והיה טעמו כטעם לשד השמן' כיצד מתקיימין ג' כתובין הללו? בחורים היו טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש, תינוקות טעם שמן.

המדרש מדגיש את הקשר שבין המן ובין רצונו של האדם, ויש לנסות ולהעמיק בענין זה.
האדם הוא כלי לקבלת השפע השופע משמים. הקב"ה משפיע שפע על האדם.
דבר זה מתבאר מתוך המשל שמביא המדרש על הספוג: כאשר האדם פותח את ידו - "אין טיפה יורד", וסגירת היד מביאה לירידת טיפות המים. אצל הקב"ה הדברים הפוכים. מדוע?
הקב"ה הוא המשפיע. כאשר צנור פתוח יורד ממנו שפע, כאשר הוא סגור הרי שהשפע נעצר, חלילה.
ואילו אדם הוא כלי לקבלת השפע. אם הוא סוגר את ידו הרי כל מה שבידו נשפך, ואם ידו פתוחה הרי היא קולטת "ואין טיפה יורדת".

כיצד נעשה האדם כלי לקבלת השפע? ישנו פסוק3:

יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך.

עומק פשוטו של מקרא הוא, שהחסד של ה' עלינו נקבע על פי הצורה בה אנו מייחלים אליו. ככל שרוצה האדם יותר בחסדו של ה' ומייחל אליו יותר - כך גם יהיה השפע שיגיע אליו.
נמצינו למדים, כי הרצון הוא העושה את האדם לכלי. כיון שהרצון הוא העיקר בקבלת השפע, הרי שכאשר הקב"ה פותח את ידו, הוא משביע (ומשפיע) רצון, וכפי שמדייק המדרש - לא מזון, אלא רצון. השפע יורד מן השמים כפי רצונו של האדם - "אין המשפיע משפיע לפי בחינת עצמו אלא לפי בחינת המקבל ממנו"4. אדם הרוצה בדברים גדולים, אדם המייחל לקרבת ה', לשפע רוחני, לנביעה רוחנית - השפע השופע עליו יהיה גדול ורוחני. ואילו אדם שרצונו מסתפק בדברים קטנים - כך יהיה גם השפע השופע אליו.
הצורה בה יורד המן מלמדת אותנו על הצורה בה משפיע הקב"ה שפע אל ברואיו. לכן מדגיש המדרש פעמים רבות: "והיה כל אחד מישראל טועם כל מה שהיה רוצה", "דבר היו אומרים והקב"ה עושה רצונו".
המן ירד לכולם באותה צורה, אך בכל זאת טעם בו כל אחד מה שהיה רוצה, שכן השפע היורד מן השמים נכנס לתוך הכלי שבונה לו האדם, וכלי זה הוא הרצון.

בהבנה זו של הדרך הנכונה בה יש לבנות את הכלים לקבלת השפע היורד אלינו ממרומים, יש הדרכה חשובה מאד לחיים של כל אחד ואחד.
ראשית, כל אחד ואחד כלפי עצמו. על האדם לבנות את רצונו. עלינו להבין כי כח הרצון הוא הכח המרכזי באישיותו של האדם, והוא הנותן משמעות לשאר חלקי הנפש.
הדברים אותם רוצה האדם, הם הקובעים את עולמו הרוחני, ועל כן עלינו להגדיל את הרצון. לא להסתפק בקטנות, אלא לשאוף לדברים גדולים. כאשר הקב"ה פותח את ידו, עלינו לשאוף לדברים נוספים מלבד מזון - "משביע לכל חי רצון" עלינו לרצות דברים שישביעו גם את נשמתנו, ולא רק את גופינו, בל "נבזבז" את השפע האלוקי על טעם כזה או אחר בפה, נרצה דברים גדולים - ברמה האישית וברמה הלאומית, וכתוצאה מכך יבנה גם חסדו של ה' עלינו - "כאשר יחלנו לך" - האדם מקבל את אשר הוא מבקש.
נקודה נוספת בעניין זה היא חינוכית. הלקח העולה מפרשה זו של "לחם מן השמים" הוא, כי כאשר אנו מחנכים אדם עלינו להשקיע בעיקר בבניין הרצון. מעשים הנעשים מתוך כפיה ערכם פחות, שכן הרצון הוא המביא אליו את השפע.
ביטוי ידוע - שטבע הרב אשלג - בפנימיותה של תורה אומר, כי "אין כפיה ברוחניות". ניתן לכפות על האדם הישגים, אך לא השגות רוחניות. אם רוצים אנו באנשים שעולמם רוחני, ששאיפותיהם רוחניות, עלינו להשקיע בבנין הרצון שלהם, ולא רק בכך שיעשו את המעשים הנכונים.
רצון פנימי, עמוק ורחב של האדם הופך אותו לכלי ראוי לקבלת השפע משמים, וזהו המפתח להתעלות ולהתקדמות רוחנית.
הלחם הגשמי כלחם הרוחני תלוי בבנין הרצון.




1 שמות ט"ז, ד'.
2 שמות רבה פרשה כ"ה, ג'
3 תהילים כ"ג, ב'.
4 אדיר במרום עמ' צ"ג.


-------------------------------------------------------------------------------------------