מוסר מי מפחד משינוי? הרב יהושע ויצמןכ"ז בשבט ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



מי מפחד משינוי?
הרהורים על תוצאות הבחירות


הבחירות, וכל מה שכרוך בהן, מעוררות שאלה גדולה: מהו היחס בין המנהיגות לבין הדור?
הגמרא בערכין1 כותבת:

'זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה' - פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן, חד אמר: דור לפי פרנס, וחד אמר: פרנס לפי דורו. למאי הלכתא? אילימא למעליותא, דמר סבר: אי מעלי דרא מעלי פרנס, ומר סבר: אי מעלי פרנס מעלי דרא, הא איכא צדקיה דהוה מעלי ודריה לא הוה מעלי! והא יהויקים דלא הוה מעלי ודריה הוה מעלי! דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב: 'בראשית ממלכות יהויקים מלך יהודה', ביקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובהו בשביל יהויקים, כיון שנסתכל בדורו נתיישבה דעתו; ביקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם לתוהו ובהו מפני דורו של צדקיהו, כיון שנסתכל בצדקיהו נתיישבה דעתו! אלא לענין תוקפא וניחותא קאמרינן.
תרגום: 'זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה' - חלקו במקרא זה רבי יהודה הנשיא וחכמים, אחד אמר: הדור לפי הפרנס, ואחד אמר: הפרנס לפי הדור. מה ההשלכות של אמירה זו להנהגה? אם תאמר לעילוי, שמר סבר: אם נעלה (=נרומם) את הדור יתעלה הפרנס, ומר סבר: אם נעלה את הפרנס יתעלה הדור, והרי יש את צדקיהו שהיה מעולה ודורו לא היה מעולה! והלא יש את יהויקים שלא היה מעולה ודורו היה מעולה! שאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מהו שכתוב: 'בראשית ממלכות יהויקים מלך יהודה', ביקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובהו בשביל יהויקים, כיון שנסתכל בדורו נתיישבה דעתו; ביקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם לתוהו ובהו מפני דורו של צדקיהו, כיון שנסתכל בצדקיהו נתיישבה דעתו! אלא לענין תוקפנות ונינוחות נאמרו הדברים.

רש"י מבאר:

מאי דכתיב זה דור דורשיו - דמקיש דור לדורשיו.
למעליותא - לענין חסידות.
מאי שנא דכתיב - ביהויקים וצדקיהו 'בראשית' לפי שביקש הקב"ה להפוך מעשה בראשית בימיהם.
תוקפא - כעס.
ניחותא - נוח לרצות.

במהרש"א מובאת גירסא אחרת ברש"י, שאינה מופיעה לפנינו:

וניחותא - פרש"י ענוה אם הדור עז הקב"ה מעמיד עליהם פרנס עז ואם הדור נוחין זה לזה הקב"ה מעמיד עליהם פרנס שמנהיגם בנחת.

בהוא אמינא הבינה הגמרא שהדור והפרנס משפיעים זה על זה מבחינת הרמה הרוחנית - דור חסיד וצדיק משפיע על המנהיג שיהיה כזה או להיפך - מנהיג צדיק גורם לדור שאותו הוא מנהיג להתעלות ולהתקדש.
אולם הגמרא דוחה הצעה זו, כיוון שישנן דוגמאות מן ההיסטוריה, כמו צדקיהו ויהויקים, שבהן המלך הצדיק והעם שהיה הפוך ממנו, או העם הצדיק והמלך הרשע לא הצליחו להשפיע זה על זה.
מסקנת הגמרא היא, שהשפעת המלך והדור זה על זה היא מבחינת האווירה - ניתן לשנות את האווירה על פי התנהגות המלך או העם (כל דעה לשיטתה) לטובה, לניחותא, או לרעה - לעזות ותוקף.
אמנם אי אפשר לשנות את המנהיג או את הדור, אך ניתן לשנות את צורת ההנהגה של המנהיג - האם תהיה בנחת או בכעס.

בזוהר הקדוש מצאנו שני מקומות בהם ישנה התייחסות לסוגיה זו: האחד בפרשת בשלח2:

'ויאמר משה אל העם אל תיראו וגו''. אמר ר' שמעון אשרי חלקם של ישראל שרועה כמו משה הולך בתוכם. כתוב 'ויזכור ימי עולם משה עמו'. 'ויזכור ימי עולם' - זהו הקב"ה. 'משה עמו' - כי שקול היה משה כנגד כל ישראל. ולמדנו מזה, כי רועה העם הוא ממש כל העם, אם הוא זכה כל העם צדיקים ואם הוא לא זכה כל העם אינם זוכים ונענשים בשבילו, וכבר בארוהו.

ומקור נוסף בפרשת נשא3:

... מכאן למדנו, כל מנהיג העם שהוא לא נתתקן תחילה, אין העם מתתקנים, ואם הוא מתתקן כולם מתתקנים. ואם הוא אינו מתקן עצמו תחילה, אין העם יכולים להתתקן.

בדברי הזוה"ק רואים כיוון, שאכן המנהיג משפיע על העם לא רק באווירה, אלא ברמה הרוחנית - אם המנהיג מתקן את עצמו - העם מתתקן, אם המנהיג זכאי - העם זכאי.
נראה שהזוה"ק מקבל למסקנה את מה שהגמרא הציעה בהו"א ודחתה.
ניתן להבין, שלזוה"ק לא הוקשה מצדקיהו ויהויקים. ולכן הוא מקבל את ההבנה הזו גם למסקנה. כיצד הזוה"ק מתמודד עם קושיית הגמרא?
ניתן להסביר זאת בשני אופנים:
א. הזוה"ק אומר דבר שהוא נכון, אך לא הדבר היחיד שקובע את ההנהגה בעולם בסופו של דבר. המנהיג אכן משפיע על העם, אך ישנם גורמים נוספים שמשפיעים על העם, ולכן ייתכן שלמלך צדיק יהיה עם רשע, אך אין זה סותר את העובדה שגם המלך משפיע, ופועל ומשנה את הדור בו הוא חי.
ב. ייתכן שישנו הבדל בין המנהיגים שחז"ל מדברים עליהם.
בגמרא מדברים על פרנס - אחראי על פרנסת הדור - זוהי המנהיגות המעשית, הלאומית - בבחינת ראש הממשלה. בזוה"ק מדובר על "רישא דעמא", על משה רבנו ומנהיגים מסוגו - זוהי המנהיגות הרוחנית. מנהיגות רוחנית משנה את המציאות. מי שעוסק בצדדים הרוחניים של המציאות מבסם את כל העולם כולו, והתיקונים שהוא מתקן גורמים גם לדור כולו להיתקן. אמנם אין רואים בצורה חיצונית את הקשר, אך מי שמתבונן פנימה, רואה כי הדור הולך אחר ראשו.

איפה אנחנו בכל הסיפור הזה?
נראה שיש לנו שני תפקידים:
א. אנחנו הדור. על פי הדעה הראשונה שהפרנס לפי הדור, הרבה תלוי בנו, וודאי שהאווירה שבה פועל הפרנס תלויה בנו. הצורה שבה אנו מנהיגים את עצמנו ואת זולתנו משפיעה על האווירה - האם היא בניחותא או לא.
אנו צריכים לחזור לקשר עם הדור - עם הציבור הרחב. בחירת המנהיגים היא מעשה חד-פעמי, ועכשיו אנו, כחלק מן הדור, צריכים לפעול - בהסברה ובקשר - והכל בניחותא. הבחירות גורמות למחיצות בין אנשים ובין קבוצות ועלינו לשבור אותם, ומתוך כך ישפיעו הדברים כלפי מעלה, מן הדור אל הפרנס.
ב. כבני תורה העוסקים בתורה, ישנה בחינה שאנו "רישא דעמא". מי שמתעסק בראש מתקן את הדור מהראש, ולא רק דרך הרגליים...
תיקון העיסוק בתורה, ובוודאי העיסוק בחלקים הרוחניים של התורה, מבסם ומתקן את המציאות. אם הראש מתקן עצמו - כל הגוף מתתקן בעקבותיו, גם אם לא רואים זאת בצורה חיצונית. גם בגוף - איננו רואים כיצד פועל הראש, אך אנו יודעים כי פעולתו משפיעה על כל הגוף. כך בתורה - פועלים במצב הפנימי - וזה משפיע על העולם כולו.

תוצאות הבחירות מעוררות הרהורים בכיוונים שונים.
התופעה הבולטת בבחירות האחרונות היא, שמפלגה שחרתה על דגלה את החילוניות, את ההליכה ללא ה"חרדים", זכתה לעוצמה גדולה.
האם ישנו מקום לחשבון נפש כתוצאה מכך?
ישנו מקום לחשבון נפש לאומי - כיצד הגענו למצב כזה?! התופעה הבעייתית בעניין היא הכוחניות - כל הישג מבוסס על מאבקי כוח. הממשלה מרכזת עוצמה כלכלית גדולה מאוד, והתוצאה היא כוחניות. כל צד משתמש בכוח ומהווה איום על קיומו של הצד השני. אם הדתיים ישלטו - הם ישתלטו על החילונים ולא יתנו להם את רצונם, וממילא החילוני מגיב בהתאם - בכוח, ובאיום על הצד הדתי.
ישנו צורך עליון במסמוס הכוחניות. חייבים לעצור את מאבקי הכוח האלה. ייתכן שמי שמפסיק לנהוג כך ישלם על כך מחיר כבד - עד כדי שייעלם מן המפה, אך הבעיה קיימת - כיצד מפסיקים את הכוחניות?
דברי הגמרא שהבאנו נותנים נקודת אור. עד היום המדינה פעלה בדעה שהדור לפי הפרנס, והאווירה נקבעה על פי ההנהגה - מתוך מאבקי כוח, עזות ומלחמות פנימיות. אנו יכולים להחליט כי אנו פועלים הפוך - הפרנס לפי הדור - נשנה את האווירה בתוכנו - לא נאיים על ציבורים אחרים, ולא נרגיש איום מציבורים אחרים. כחלק מן הדור אנו יכולים לשנות את האווירה - כל אחד ואחד בתוכו, ומתוך כך במעגלים מתרחבים - חבריו, קהילתו וכן הלאה, עד שהאווירה תשתנה לניחותא - להארת פנים ונינוחות.

ישנו עניין נוסף. מי מפחד מעליית כוחה של מפלגה חילונית?
ניתוח המציאות, גם בראיה הסטורית, מראה שהחילונים מפחדים מכך לא פחות מאשר הדתיים.
היו זמנים, בהם הציבור הדתי היה נתון למתקפה, למשל אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין. התקפה זו גרמה בדיוק את ההיפך. באותה תקופה יצאה דווקא מן הקיבוצים קריאה לחזור לקשר עם הציבור הדתי. הניתוק שנוצר היווה בעיה בשבילם, כיוון שאנשי התורה הם ה"מצפון" גם שלהם. גם לאדם שאינו שומר תורה ומצוות, עם ישראל הוא יקר, וחשוב לו לדעת שיש מי ששומר על התורה - גם בשבילו.
באותה תקופה הוזמנו לשבות בקיבוץ מזרע בשבת של דתיים וחילוניים, ועלו שם כמה תופעות מעניינות. אחד מותיקי הקיבוץ, יהודי מבוגר כבן תשעים, שאינו "חשוד" על שמירת תורה ומצוות, ביקש שאשב לידו: "אני רוצה פעם אחת לשבת ליד רב". גם אדם שכל חייו חי על פי האידיאולוגיה של הקיבוץ, חשוב לו הקשר עם אנשי התורה. הוא מבין שהם מהווים את הקשר שלו לעם ישראל, והקשר הזה חשוב לו.
לאנשי הקיבוץ הפריעה דעת אנשי התורה עליהם - "מדוע הרב שך אומר עלינו שאנחנו 'אוכלי שפנים'?!". הם אמנם אוכלים שפנים, אך חשוב להם שאנשי התורה יראו גם את הדברים הטובים שיש בהם. הם מבינים שאם ינתקו את הקשר עם אנשי התורה - זהו ניתוק מעם ישראל - שאותו הם כלל לא רוצים.
גם כיום, ניתן לזהות מבין השורות פחד של החילוניים מניתוק גמור מהציבור שומר התורה והמצוות. משתדלים לא ללכת רחוק מידי, לא להיראות כשונאי היהדות.
היהדות, עם ישראל, יקר לכל יהודי, ולכן, גם אם במציאות כזו או אחרת הוא מתנגד לתורה, חשוב לו לדעת שיש אנשים ששומרים על התורה, וחשוב לו להיות קשור אליהם.
מתוך כך אנו צריכים לכוון את פעולותינו - להתקרבות, להבנה הדדית ולחיזוק הקשר בין הציבורים השונים.

עניין נוסף בהקשר לכך, הוא בדיקה עצמית שעלינו לעשות: איך קרה, שהתורה מופיעה בצורה שמעוררת אצל אנשים ריחוק וסלידה, הרי "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום", ומדוע אין זה ניכר כלפי חוץ?
הופעתה של תורה תלויה בנו - שיהיה ניכר שהתורה איננה רק איסורים והגבלות. התורה איננה מופיעה בכוחניות אלא להיפך - בשמחה, בהבנה שהתורה היא דבר טוב, מאיר עיניים, שיש בה גדלות רוח, ערכים רוחניים וכל הדברים הטובים. הרי כל הטוב שבעולם גנוז בתורה, ועלינו להופיע תורה כזו, שתעורר רצון להתקרב ולא רק ריחוק.




1 דף י"ז ע"א.
2 דף מ"ז ע"א, בתרגום הסולם.
3 דף קל"ה ע"א, בתרגום הסולם.


-------------------------------------------------------------------------------------------