פרשת השבוע פרשת ויקרא הרב יהושע ויצמןט' באדר ב' ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



דקת קריאה


ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר.

הספרא1 עומד באריכות על כך שה' קורא למשה לפני שהוא מדבר איתו, והוא למד מכך, שלכל דיבורים, אמירות וציוויים שציוה ה' את משה קדמה קריאה של ה' למשה.
יש להבין ענין זה של הקדמת הקריאה. מהו הענין בכך?
נראה להסביר זאת בכמה דרכים.

א. כותב על כך השפת אמת2:

'ויקרא אל משה' - 'לכל דברות כו' קדמה קריאה לשון חיבה' כמו שכתוב במדרש 'מלאכיו גבורי כח' הנביאים נקראו מלאכים כו' פניו בוערות כלפידים כו'. שקודם הנבואה משתנה באמת לבחינת מלאך כי השליחות להמעשה גדול מגוף המעשה...
ומעין זה נמצא קצת בכל איש ישראל בפרט. כפי מה שמכין עצמו לקיים מצות ה'. וזה ענין ברכת המצות עובר לעשייתן. שכח הברכה למעלה מגוף המצוה בחינת דביקות וקריאה כנ"ל.

השפת אמת למד מענין זה, שההכנה למעשה חשובה כמו המעשה, ואף יותר מהמעשה. הדרך המובילה אל מעשה מסוים מקבלת את תכונתו של המעשה עצמו, ואיננה רק אמצעי לדבר אחר.
דומה הדבר לדברי הירושלמי3, האומר שמברכים על עשיית הסוכה, ולא רק על הישיבה בה. גם ההכנה למצוה, לדעת הירושלמי יש לה ערך הראוי לברכה.
יש בהבנה זו כדי לתת תוכן למעשים גדולים הדורשים הכנה רבה. אין ההכנה פחותה בחשיבותה מן המעשה - "לכל דיבורים - קדמה קריאה", המלמדת שההכנה לקראת הדיבור אף לה יש ערך גדול.

ב. ענין נוסף המקופל בקריאה זו עולה מן המדרש4:

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתר קרא 'כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב וגו''5 ר' עקיבא מתני לה בשם ר' שמעון בן עזאי רחק ממקומך ב' ושלשה מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה, ואל תעלה שיאמרו לך רד. מוטב שיאמרו לך 'עלה עלה' ולא יאמרו לך 'רד רד'. וכן הלל אומר השפלתי היא הגבהתי, הגבהתי היא השפלתי. מה טעם 'המגביהי לשבת המשפילי לראות'.
אתה מוצא בשעה שנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו שנאמר 'ויסתר משה פניו וגו'' אמר לו הקב"ה 'לכה ואשלחך אל פרעה וגו'' אמר ר' אלעזר ה"א בסוף תיבותא לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם.
בים עמד לו מן הצד אמר לו הקדוש ברוך הוא 'ואתה הרם את מטך ובקעהו' לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו.
בסיני עמד לו מן הצד אמר לו 'עלה אל ה'' לומר שאם אין אתה עולה אין אחר עולה.
באהל מועד עמד לו מן הצד אמר לו הקב"ה עד מתי את משפיל עצמך אין השעה מצפה אלא לך, תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה 'ויקרא אל משה'.

משה בצניעותו לא ראה עצמו ראוי למעשים אליהם זכה: יציאת מצרים, קריעת הים, מתן תורה והדיבור באהל מועד. הקריאה בכל מקום כזה מלמדת כי רק משה ראוי לכך. הקריאה בשמו של משה בלבד מרוממת את משה ומייחדת אותו משאר האנשים שלא זכו לדרגה זו. המדרש מדגיש - "ויקרא - אל משה". דוקא אל משה ולא לאחרים.
הקריאה בשמו גם מלמדת על צניעותו של משה - אין משה עולה מעצמו. על אף שזכה לנבואה ולשאר מעלות, עדיין מרגיש עצמו משה כלא ראוי לדרגה הגבוהה לה הגיע, והוא עומד מן הצד.
הצורך לקרוא למשה מלמד כי משה לא בא מעצמו, וכי רק הוא ראוי לדרגה זו.
מכל מקום כיון שדרשו חז"ל את הפסוק "כי טוב אמר לך עלה וגו'" יש לנו מה ללמוד. אף אנו במדרגתנו צריכים להזהר מלעלות למעלה ממה שאנו באמת. רק במקום שאין אנשים אחרים היכולים לעלות אז עלינו להענות לקריאה.
ג. ענין נוסף עולה ממדרש אחר6:

רבי תנחומא פתח 'יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת'7 בנוהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם וטובה ודעת אין בו, מה קנייה יש לו? מתלא (=המשל) אמר דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית. 'יש זהב' הכל הביאו נדבתן למשכן זהב, הדא הוא דכתיב 'וזאת התרומה וגו''. 'ורב פנינים' זו נדבתן של נשיאים דכתיב 'והנשיאים הביאו וגו''. 'וכלי יקר שפתי דעת' לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו ואמר הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי, אמר לו הקב"ה חייך שדיבורך חביב עלי יותר מן הכל, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה 'ויקרא אל משה'.

על מה היה צערו של משה, וכיצד ניחמו ה'?
משה לא הביא נדבה לבניית המשכן, ולכן הרגיש שאין הוא חלק מן המשכן - הוא לא תרם לעשיית הכלים למשכן.
ה' עונה למשה: "וכלי יקר שפתי דעת". מלבד עבודת הקרבנות שבמשכן, המשכן הוא גם מקום הופעת התורה. הדיבור של ה' אל משה מאהל מועד הוא חלק בלתי נפרד מן המשכן - וזו תרומתו של משה, שיכולה להעשות אך ורק על ידו.
הקריאה אל משה לשמוע את דבר ה' מאהל מועד מופיעה בסמוך להשלמת מלאכת המשכן ומלמדת כי שניהם יחידה אחת. משה הוא חלק מכלי המשכן - הכלי שתפקידו הוא הופעת התורה מן השמים אל העם.
אף כאן כיון שדרשו את הפסוק במשלי, כוונת חז"ל שנלמד גם לעצמנו. כל אחד במדרגתו יכול להיות כלי יקר.
עלינו לשמוע את הקריאות גדולות המכוונות אלינו ולהיות כלים אליהם באמצעות "שפתי דעת".

ד. כוון נוסף מעלה ה"שם משמואל"8:

...ונראה בהקדים מאמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שפירש ההפרש שבין 'ויקר' שנאמר בבלעם ל'ויקרא' שנאמר במשה. כי לשון 'ויקר' היינו שהדיבור בא אליו למקומו ולא נתעלה על ידי הדיבור ונשאר בלעם הרשע כמו שהיה עומד מבחוץ, אבל לשון 'ויקרא' הוא שקרא אותו שיקרב הלום, ונתעלה לקראת הדיבור.

"ויקרא אל משה" היינו שהקב"ה קורא למשה לבא אליו. אין זאת הכנה בלבד, כי אם עליה אל מקור הדברים. הקריאה אל משה, בונה את הדרך להתעלות ולהכלל בשרשי הדברים. אין פה ענין טכני של דיבור הבא למשה, כי אם התחברות של משה אל דבר ה'.

מכל הביאורים עולה יסוד חשוב בדבר ה' אל משה. אין הדיבור ענין כללי המנסר בחלל העולם עד שכל אחד יכול להתרומם ולהגיע אליו. דבר זה קיים במקומות אחרים כגון מה שדרשו חכמים9:

בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

הקול קבוע ואשרי הזוכה לשמעו.
דבר ה' אל משה הוא למעלה מזה. מתייחד הוא למשה. ואף על פי כן יש לנו מה ללמוד מזה על מדרגתנו.

* * *

בהמשך הספרא שהובא בתחילת הדברים נאמר:

יכול אף להפסקות (=קדמה קריאה), תלמוד לומר 'וידבר'. לדבור היתה קריאה ולא היתה קריאה להפסקות. וכי מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, והרי דברים קל וחומר ומה מי שהוא שומע מפי הקב"ה ומדבר ברוח הקודש צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין על אחת כמה וכמה הדיוט מן הדיוט.

המדרש מעלה אפשרות שגם להפסקות בין הדיבורים של ה' אל משה - קדמה קריאה, ודוחה אותה.
השאלה מתבססת על כך שגם להפסקות יש משמעות ותוכן. אין כאן סתם חוסר דיבור אלא זמן בעל ערך - התבוננות בדברי הפרשה שנאמרה למשה.
נראה שהתשובה של המדרש היא, שאמנם להפסקה יש תפקיד, אך הוא חלק מן הדיבור ולכן איננו צריך קריאה מיוחדת. כשם שלאחר האכילה מגיע העיכול ואין העיכול חלק נפרד מן האכילה, כך לאחר הדיבור מופיע הפסקה, שתפקידה לאפשר למשה "לעכל" את הדברים, אך אין כאן ענין נפרד. הקריאה שלפני הדיבור מועילה גם להפסקה שאחרי הדיבור.
נמצא, שדבר ה' מוקף משני צדדיו. לפניו באה קריאה ואחריו באה הפסקה, ויש בכך לימוד על ערכו של דבר ה', ועל הצורה שבה יש לקבל דברים גדולים - יש להתכונן קודם לכן, ויש ליתן ריווח לאחר מכן - לעיכול והפנמה של הדברים.




1 פרק א' פרשתא א' פסקא א'.
2 ויקרא שנת תרמ"ב.
3 ברכות פ"ט ה"ג.
4 ויקרא רבה פרשה א', ה'.
5 משלי כ"ה, ז'.
6 ויקרא רבה פרשה א', ו'.
7 משלי כ', ט"ו.
8 ויקרא, תרע"א.
9 אבות ו', ב'.


-------------------------------------------------------------------------------------------